פוענח הגנום של השימפנזה
ה-DNA נלקח משיפנזה בשם פלינט (צילום: המרכז הלאומי ירקס לחקר הפרימאטים)
הקוד הגנטי של הקרוב החי של האדם, השימפנזה, רוצף ונותח בידי צוות בינלאומי של חוקרים. המדענים מסרו כי המידע החדש הוא אבן דרך במאמצים לגלות מה הפריד אותנו מבעלי החיים האחרים.
ההשוואה הראתה כי בני האדם והשימפנזים חולקים כמעט 99% זהות במרבית התחומים החשובים של "קוד החיים." החוקרים סיפרו למגזין נייצקר כי במחקר עתידי הם ינסו לסרוק את הקוד הגנטי כדי לאתר את מעט ההבדלים שהם בעלי משמעות.
המחקרים בוצעו בידי קבוצה בינלאומית הקרויה קונסורציום ריצוף וניתוח גנום השימפנזה, שחברים בו 67 מדענים מ-23 מכוני מחקר מארה"ב, גרמניה, איטליה, ספרד וישראל. לפי המאמר, את ישראל ייצגה בפרויקט ד"ר אורנה מן מהמחלקה לביואינפורמטיקה במכון ויצמן. אנו מקווים לקיים איתה ראיון במהלך השבוע הקרוב.
שאלות בסיסיות
העבודה מספקת קטלוג של ההבדלים הגנטיים שהופיעו מאז נפרדו בני האדם והשימפנזים מאביהם הקדום המשותף לפני כ-6 מיליון שנה. "כבעל החיים הקרוב החי שלנו, השימפנזים מתאימים במיוחד ללמד אותנו אודות עצמנו." אמר החוקר הבכיר בפרויקט, רוברט ווטרסון, יו"ר מחלקת מדעי הגנום מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל.
"אין לנו עדיין ביד את התשובה לשאלה הבסיסית. מה עושה אותנו בני אדם? ואולם השוואה גנטית זו תוכל באופן דרמטי להצר את טווח החיפוש אחר ההבדלים הביולוגיים העיקריים בין שני המינים.
החוקרים מקווים שבאמצעות איתור נקודות ההפרדה הללו, הם יוכלו להגדיל את הלחץ להציל את השימפנזות ושאר קופי האדם הגדולים מפני הכחדה.
המחקר הראה כי הגנום של האדם והשיפנזה דומה מאוד. "אנחנו שונים רק ב-1.2% במונחים של הגנים המקודדים את החלבונים הבונים ומתחזקים את הגוף. ההבדל מגיע ל-4% כאשר מדובר ב-DNA לא מקדד או מה שקרוי DNA זבל.
המטרה ארוכת הטווח של הפרויקט היא להצביע על ההבדלים הגנטיים שהובילו למאפיינים האנושיים כמו שפה מורכבת, הליכה זקופה על שתי רגליים, מוח גדול ושימוש בכלים.
הישג רפואי
השוואת הגנום שלנו עם זה של מינים אחרים יספק אוצר של נתונים להבנת הביולוגיה והאבולוציה של האדם.
ככל שיפוענח הגנום של יונקים אחרים ובעיקר פרימטים בשנתיים שלוש הקרובות, נוכל לקבוע מהם השינויים ברצף ה-DNA שהוביל לקו האדם." אמר כותב המאמר, טאריה מיקלסן ממכון ברוד ב-MIT ואוניברסיטת האורווארד.
למחקר אמורות להיות תוצאות שיביאו להישגים רפואיים. כבר היום ניתן יהיה לראות שישנם שלושה גנים עיקריים המעורבים בדלקות – הגורם של מחלות אנושיות רבות – נראים כנעדרים אצל השימפנזים.
המדענים, מהמוסד הלאומי לחקר הגנום האנושי, דיווחו במסיבת עיתונאים כי בתור קרובי המשפחה הקרובים ביותר שלנו, השימפנזים מספרים לנו דברים מיוחדים לגבי המשמעות של להיות יונק עילאי, ובסופו של דבר, של המשמעות להיות בן אדם, ברמה של הדנ"א.
ההשוואה בין שני הגנומים, שפורסמה אתמול (ד', 31.8.08) בעיתון 'Nature' ('טבע') על-ידי 67 חוקרים מ'איחוד הניתוח והמחקר של השימפנזים', סיפקה אישור ברור של המקור האבולוציוני המקובל והעדכני של בני האדם והשימפנזים, כפי שנצפה לראשונה בשנת 1871 על-ידי צ'ארלס דארווין.
ד"ר רוברט ווטרסטון, אחד מראשי צוות המחקר הבינלאומי מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, ועמיתיו, עקבו אחר הדנ"א של שימפנזה בשם קלינט, שמתה בשנה שעברה מאי ספיקת לב יחסית בגיל צעיר לשימפנזה, 24, אך שתי 'מושבות תאים' נשמרו לצורך מחקר עתידי.
הם השוו אותן לרציפות של הגנום האנושי וביצעו השוואה של כל הזוגות הבסיסיים של הדנ"א – הנוקלאוטידים (תרכובת המצוייה בחומצות הגרעין) A, C ו-G, המרכיבים את הקודים הגנטיים הן של השימפנזים והן של בני האדם.
המדענים גילו כי מתוך 3 מיליארד זוגות בסיסיים היוצרים הן את הגנום האנושי והן את הגנום של השימפנזים, רק 40 מיליון שונים בינהם. בתוך 40 מיליון הזוגות השונים הללו קיים הבסיס הגנטי שהופך אותנו לבני אדם, אמרו.
גנים בדרך כלל מספקים את הקוד ליצירת פרוטאינים – המולקולות הבונות ומפעילות את הגוף, וקיים שוני רב בקוד הגנטי המפקח על המקום בו נוצר הפרוטאין, כיצד ובאלו כמויות.
השימפנזים הם היונק הרביעי בלבד שרציפות הגנום שלו ידועה, אחרי בני האדם, חולדות ועכברים, למרות שקיימת 'טיוטה' של הגנום של הכלבים. מתוך מינים אלו, בני אדם ושימפנזים הם הדומים ביותר. השוני בינהם קטן פי 10 מאשר השוני בין עכברים וחולדות, וקטן פי 60 מזה שבין בני אדם ועכברים.
המחקר, ציינו החוקרים, לא עסק בשאלות דתיות ופילוסופיות.
לידיעה בבי.בי.סי
לידיעה באתר המעבדות הלאומיות לבריאות בארה"ב בו גם ניתן לקרוא את המאמר כולו
תגובה אחת
מה המציעו בעקבות השימפנזה???