איראן בוחנת ייבוא מים ומזהירה מפני פינוי טהרן: משבר המים מחריף

מפלסי סכרים צונחים, שאיבת יתר גורמת לשקיעת קרקע, והממשלה מחפשת פתרונות – מייבוא מים ועד פרויקטי הסטה וזריעת עננים * המשבר, שהוא תוצאה ישירה של משבר האקלים העולמי עם החמרה מקומית הוציא מאות אלפים לרחובות הערים במחאה נגד המשטר

משבר האקלים מתחיל לפגוע בחלשים. אירן חווה את גל המחאות הגדול ביותר מאז 2022, כאשר בימים האחרונים של דצמבר 2025 פרצו הפגנות ושביתות נרחבות במספר ערים ברחבי המדינה. מה שהחל ב-28 בדצמבר 2025 כמחאות של סוחרים ובעלי חנויות בטהרן על רקע קריסת הריאל האיראני התפשט במהירות לערים נוספות, כאשר מפגינים הצטרפו לקריאות נגד משבר המים, המשבר האנרגטי והקשיים הכלכליים החמורים. בימי המחאות הראשונים, המפגינים ניסו לפרוץ למשרד המושל בעיר פאסא בדרום אירן, וכוחות הביטחון השתמשו בגז מדמיע לפיזור ההמונים.

המחאות, שכללו בין השאר סטודנטים, נהגי משאיות, אופים, חקלאים וגמלאים, התחילו במאי 2025 ונמשכו ביולי ואוגוסט 2025 בשיאו של גל החום, כאשר תושבים בחלק מהשכונות נותרו ללא מים זורמים במשך שלושה ימים רצופים. בשיא המשבר ביולי 2025, תושבי סבזוואר התאספו מחוץ למשרד המושל במחאה על הפסקות חשמל ומים, כאשר מפגין אחד הצהיר: "בחום של למעלה מ-40 מעלות, אין לנו מים או חשמל. יש לנו ילדים, יש לנו חולים, ואף אחד לא שומע אותנו."

המחאות משקפות תסכול עמוק יותר של האוכלוסייה מהמשטר, כאשר האינפלציה באירן זינקה ל-42.2% בדצמבר 2025, והריאל צנח לשפל שיא של 1.42 מיליון לדולר. המצב הכלכלי החמור הוא רק אחד מהאתגרים, שכן המדינה מתמודדת גם עם משבר אנרגיה חריף, בעוד רוב הסכרים המספקים מים לטהרן ולערים גדולות רבות נותרים כמעט ריקים.

אירן מתמודדת עם אחד ממשברי המים הקשים ביותר בתולדותיה המודרניות, כאשר הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן הזהיר בנובמבר 2025 כי ייתכן שיהיה צורך לפנות את טהרן אם דפוסי צריכת המים הנוכחיים יימשכו. במהלך חריג, שר האנרגיה האיראני עבאס עליאבדי הכריז ב-3 בדצמבר 2025 כי המדינה בוחנת אפשרות לייבא מים ממדינות שכנות.

המצב הקריטי

רמות המים באגני המים והסכרים של טהרן צנחו לרמות מסוכנות של 5-10% בלבד מהקיבולת במחצית השנייה של 2025. במקביל, 19 סכרים מרכזיים בפריסה ארצית התייבשו כמעט לחלוטין, ונותרו בהם פחות מ-5% מהקיבולת. שנת המים 2025 מתועדת כשנה עם רמת משקעים הנמוכה ביותר מאז החלו הרישומים, כאשר אירן חווה בצורת ממושכת זו השנה השישית ברצף.

המצב קריטי במיוחד בטהרן, שם 10 מיליון תושבים צורכים מים בכמויות העולות על יכולת אספקת המערכת הנוכחית. חמשת המאגרים העיקריים של העיר הגיעו לרמות נמוכות באופן מסוכן, ורמות המים התת-קרקעיים צנחו באופן דרמטי. כתוצאה, הקרקע בטהרן שוקעת בקצב של למעלה מ-30 ס"מ לשנה עקב שאיבת מים תת-קרקעיים מוגזמת.

גורמי המשבר

המשבר נובע משילוב של גורמים:

אקלים וטבע: אזורים צחיחים וחצי-צחיחים מכסים 85% משטחה של אירן, והמדינה מקבלת רק 253 מ"מ משקעים בשנה – רבע מהממוצע העולמי. שינויי האקלים הביאו לירידה בכמות המשקעים, עלייה בטמפרטורות ובצורות תכופות יותר. משבר האקלים קיצץ גם במעט הזה.

ניהול לקוי: מדיניות "עצמאות תזונתית" שהונהגה לאחר 1979 יצרה חוסר איזון במשאבי המים. במהלך שנות ה-60 נבנו 58 סכרים גדולים שאחסנו יותר מרבע ממשאבי המים הזמינים של אירן. במקביל, מערכת הקנאט (qanat) העתיקה, שסיפקה מים במשך מאות שנים, ניזוקה באופן בלתי הפיך עקב שימוש יתר והזנחה.

בזבוז עצום: המגזר החקלאי צורך 90% ממשאבי המים של המדינה, אך מאבד 60% מכמות זו עקב מערכות השקיה לא יעילות ותשתיות ירודות. בערים רבות אובדן המים מגיע ל-30-50% בגלל רשתות צינורות מתדרדרות.

"מאפיית המים" (water mafia): תקשורת מקומית וארגוני איכות הסביבה מדווחים על רשת של לוביסטים חקלאיים בעלי קשרים פוליטיים, קבלני סכרים ובעלי השפעה מקומיים שנהנים משימוש בלתי מוגבל במים, שאיבת יתר של מי תהום וסובסידיות לחקלאות בקנה מידה גדול.

הפתרונות המוצעים

הממשלה האיראנית מציגה מספר אסטרטגיות:

ייבוא מים: אירן מתכננת לרכוש מים עודפים ממדינות שכנות המוכנות למכור אותם, כאשר אפגניסטן נחשבת למועמדת העיקרית. למרות שרוב המדינות השכנות – אפגניסטן, עיראק ואזורי הגבול של פקיסטן – מתמודדות גם הן עם בצורת, לאירן יש שלושה נהרות הזורמים אליה מאפגניסטן. ארמניה, שיש לה משאבי מים שופעים יותר, היא אפשרות נוספת.

"מים וירטואליים" (virtual water): ייבוא מוצרים עתירי מים כדי לחסוך במשאבים מקומיים – צעד המהווה שינוי משמעותי מהדגש הארוך על עצמאות חקלאית.

התפלה וצינורות: מתקן התפלה חדש ומערכת העברת מים מהמפרץ הפרסי יסייעו להפחית את השימוש במים תעשייתיים באזורים מרכזיים, בעלות מוערכת של 540 מיליון דולר.

טיפול במי שפכים: מומחים מסכימים שטיפול במי שפכים לשימוש חוזר בתעשייה ובחקלאות מהווה את הפתרון המעשי ביותר.

שיפור חקלאי: שימוש בביו-פחם (biochar), פחם ביולוגי מפסולת חקלאית, יכול לשפר את שימור המים באדמה ולהפחית את צורכי ההשקיה ב-20-40%, לפי מחקר מדעי.

שיקום תשתיות: החלפת רשתות צינורות פגומות שחוות יותר מ-50% אובדן מים.

פינוי טהרן על הפרק

בפעם הראשונה, הממשלה מציגה את העברת הבירה כיוזמת מדיניות רשמית. הנשיא ומנהיגים לאומיים רבים מסכימים שטהרן מתמודדת עם שילוב בלתי קביל של צפיפות אוכלוסין גבוהה, איכות אוויר ירודה, תשתיות כושלות ומחסור חמור במים.

מומחים מזהירים כי ללא רפורמות מיידיות, המשבר רק יחמיר בשנים הקרובות. הקלימטולוג נאסר כרמי (Nasser Karami), מומחה המתגורר בנורווגיה, הצהיר כי אירן אינה מדינה שיכולה לגדל מזון ל-100 מיליון איש: "עם האדמה הפורייה והמים שלנו, אנחנו יכולים לכל היותר לגדל מזון ל-40 עד 50 מיליון אנשים, ואנחנו חייבים לייבא את השאר."

עבור אירנים רבים, הרעיון של קניית מים הוא מזעזע, שכן הוא מאתגר נרטיב לאומי שנבנה סביב עצמאות וחוסן. אולם מומחים טוענים כי השינוי משקף התמודדות הכרחית עם מציאות של מחסור במים הנגרם לא רק מבצורת ממושכת אלא גם מעשרות שנים של ניהול לקוי ושינויי אקלים מואצים.

שאלות ותשובות

מה מצב מאגרי המים של טהרן לפי הכתבה?

במחצית השנייה של 2025 צנחו רמות המים בסכרים ובמאגרים של טהרן ל-5-10% בלבד מהקיבולת. בנוסף, 19 סכרים מרכזיים ברחבי אירן התייבשו כמעט לחלוטין, ואירן נמצאת בשנה השישית ברציפות של בצורת.

מדוע הקרקע בטהרן שוקעת?

הקרקע בטהרן שוקעת בקצב של למעלה מ-30 ס"מ לשנה, משום ששואבים יותר מדי מים מתחת לאדמה (מי תהום) כדי לספק את צריכת המים של העיר.

מהם הגורמים העיקריים למשבר המים באיראן?

לפי הכתבה, המשבר נובע משילוב של אקלים צחיח וירידה במשקעים בגלל שינויי האקלים, מדיניות של עצמאות במזון שהגדילה את צריכת המים בחקלאות, בזבוז מים בהשקיה ובצינורות, ורשת בעלי אינטרסים המכונה "מאפיית המים".

אילו פתרונות בוחנת ממשלת איראן?

הממשלה בוחנת ייבוא מים ממדינות שכנות, בעיקר מאפגניסטן, ייבוא מוצרים שדורשים הרבה מים לייצורם ("מים וירטואליים"), התפלה והעברת מים מהמפרץ הפרסי, טיפול במי שפכים ושיקום רשתות הצינורות.

האם טהרן עלולה להתפנות?

הנשיא מסעוד פזשכיאן הזהיר בנובמבר 2025 שייתכן שיהיה צורך לפנות את טהרן אם צריכת המים תימשך בדפוס הנוכחי. לפי הכתבה, הממשלה מציגה לראשונה את העברת הבירה כיוזמת מדיניות רשמית.

לכתבה מקיפה בנושא (אנגלית)

עוד בנושא באתר הידען

• בלי מים אין עתיד: דו"ח האו"ם מזהיר מפני עידן של בצורות חריפות ומשבר מים גלובלי
• בשורת המים: האם ישראל יכולה לסייע לפתור את משבר המים העולמי?
• המשבר הסמוי שמעצב את המזרח התיכון
• מידבור המזרח התיכון כתוצאה ממשבר האקלים יביא למלחמות
• אמנת המים של האו"ם: למה צריך שיתוף פעולה חוצה גבולות?