מינים פולשים זקוקים לאקלים מתאים ולסביבה בה יש פולשים אחרים

״זרים (alien) מסתדרים טוב בסביבה של זרים״, כך על פי המחקר שמסביר כי לעופות פולשים כמו המיינה (Acridotheres tristis) או העורב ההודי (Corvus splendens) יש יותר סיכויי הצלחה כאשר בסביבתם עופות אחרים שיובאו באופן מלאכותי ואינם שייכים לסביבה הטבעית

עורב הודי. צילום: shutterstock
עורב הודי. צילום: shutterstock

מינים פולשים זקוקים לאקלים מתאים ולסביבה בה יש פולשים אחרים . כך על פי מחקר שמתפרסם ב״נייצ׳ר״ .

במחקר נבדקו יותר מ-4,000 ארועי פלישה מתוכם 700 מיני עופות פולשים. החוקרים מתיחסים למינים פולשים או כאלה שיובאו והתפרצו כ״מינים זרים״ בעיקר באוסטרליה אבל גם בעולם כולו.

״זרים (alien) מסתדרים טוב בסביבה של זרים״, כך על פי המחקר שמסביר כי לעופות פולשים כמו המיינה (Acridotheres tristis) או העורב ההודי (Corvus splendens) יש יותר סיכויי הצלחה כאשר בסביבתם עופות אחרים שיובאו באופן מלאכותי ואינם שייכים לסביבה הטבעית.

על-פי ממצאי סקר ראשוני בין-לאומי בקנה מידה רחב), נראה שהנקודות העיקריות מגדירות כי גורמים סביבתיים כמו אקלים ונוכחות מינים זרים אחרים מהווים את החלק הגדול בהצלחה (או חוסר הצלחה) של עופות זרים במקום חדש.

מינים זרים מתחרים במינים מקומיים וגורמים לאבדן המגוון הביולוגי. אוכלוסיות של מינים זרים בעולם כולו נמצאות בעליה. מינים זרים מסתדרים טוב יותר כאשר תנאי האקלים דומים לתנאים באזור ממנו הגיעו.

צוותי המחקר בדקו גורמים שונים כמו כמה ציפורים יובאו בכל הזדמנות, להיכן יובאו, מספר הביצים בכל מחזור רביה, גודלו היחסי של מוח המינים הזרים, אבל בסופו של דבר נקבע כי הגורמים החשובים ביותר הם הגורמים הסביבתיים, כאשר סיכויי הצלחת מין זר גדולים יותר אם בסביבה יש כבר מין או מינים זרים אחרים. ממצא זה גורם לדאגה כיוון שככל שיש יותר מינים זרים תגדל הפגיעה במינים מקומיים ובמגוון הביולוגי.

הסיבה להצלחת מין זר בנוכחות מין זר אחר אינה ברורה אבל התוצאה מדאיגה שכן קיים סיכון שהסביבה כולה תשתנה ותהפוך לזרה, שכן שינוי ואבדן בתי-גידול גורמים להכחדת מינים.

למינים פולשים כמו המיינה או העורב ההודי יש יתרונות מול מינים מקומיים בגלל כישוריהם שמאפשרים להם להתאים עצמם לשינויים שאנשים עשו לסביבה ובגלל תוקפנותם הטבעית. תוקפנות של מינים מקומיים עשויה למנוע התפשטות מינים זרים ולמרבה האירוניה תוקפנות של פולשים עשויה למנוע חדירה של פולשים אחרים.

מסתבר כי מין פולש או מתפרץ אינו בהכרח מארץ אחרת. ידועים מקרים בהם מינים מקומיים פולשים לאזורים בהם לא היו קודם – כמו במקרה של הטריסטרמיות אצלנו. בהגיען לאזור חדש הן משנות את המאזן הביולוגי ומכוח זאת הופכים לפולשים.

בעולם כולו מדווחים כל שנה על מאות מינים פולשים חדשים. בחלק גדול, הפלישה נעזרת בתנועת הסחר הבין-לאומי, שמספקת הזדמנות למינים ״לתפוס טרמפ״. מינים אחרים פולשים בעקבות הסחר בציפורים שמשתחררות ומתרבות בסביבתן החדשה.

כדי למנוע פלישה יש קודם כל למנוע הגעת מינים זרים לסביבה חדשה ומניעת מינים זרים מלהגיע לאזורים שאינם סביבתם הראשונית. לשם כך יש צורך ב״חוקי בטחון ביולוגים״ (biosecurity laws) תקיפים.

ככל שמכניסים יותר מינים לסביבה, גדלים הסיכויים לאפשר למינים זרים להתאים עצמם לסביבה ולהפוך לפולשים. ככל שאוכלוסיה של פולשים מתבססת, קשה יותר למגרה. ככל שהשטח גדול יותר ובו מגוון תנאים אקלימיים וסביבתיים, כך גדלות האפשרויות למינים זרים להתבסס ולהפוך לפולשים. ככל שמתבססת אוכלוסיה של פולשים, גדל הסיכון למינים מקומיים עד כדי הכחדה.

אנשים מאפשרים תנועת מינים לאזורים מעבר לתפוצתם הטבעית, גישור שתוצאותיו פלישת מינים זרים, פלישה שתוצאותיה אבדן מינים ופגיעה בסביבה. כדי לעצור את הפלישה יש צורך בהבנת התהליך, מדוע יש מינים שאינם מצליחים לבסס אוכלוסייה ואילו אחרים מצליחים במידה פוגענית.
עד היום הנסיונות להבין ולקבוע איך ומדוע מצליחים פולשים לא צלחו. בעזרת איסוף נתונים מכל העולם בנו חוקרים ״מפה״ שמנסה להסביר את סיכויי ההצלחה של מינים פולשים. ישום ההבנות מהמפה אמור לעזור בחיזוי סיכויי פלישה, בתקווה שבשילוב בין-ארצי ובין-לאומי ניתן יהיה למתן ואולי אפילו למנוע את פגיעתם של מינים פולשים.

המחקר משך את תשומת ליבי בגלל בעיית המינים הפולשים והמתפרצים אצלנו: להקות הכלבים שהתפראו, חתולי הרחוב, (האם יש הצדקה ל"שימור רחום") הדררות, המיינות ועוד, ולאחרונה אף ״תקיפות״ העורב ההודי באילת.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן