הכחדה אפריקאית – בעלי החיים לא מסתגלים למהירות השינויים

״בעזרת״ המין האנושי נכחדו יונקים גדולים ברוב היבשות. לאורך שנות ההיסטוריה ניצל רוב שטחה של אפריקה מהפגיעה, אלא שבמאות השנים האחרונות הגיעה ההכחדה גם ליבשת השחורה

ציד פראי בדרום סודן. צילום: אסף רוזנטל
ציד פראי בדרום סודן. צילום: אסף רוזנטל

המגוון העשיר של מיני היונקים הגדולים באפריקה מהווה מקור משיכה לרבים. היערות, המדבריות, הסוואנות וגופי המים מקושטים בפילים, היפופוטמים, אריות ונמרים ומושכים מיליוני מטיילים, האם יוכלו גם בני הדורות הבאים להנות מהעושר הזה?

באלפי השנים האחרונות פגעו בני האדם באוכלוסית היונקים בעולם כולו וממשיכים לפגוע גם היום. שרידי ממותות, תאואי ענק, סוסים וחתולי שן-חרב שנעלמו מאמריקה ומאירואסיה הם מעט מקרבנות התפשטות האוכלוסייה האנושית בתום התקופה הפלאוליתית. . איים באוקיאנוסים שהיו ״מקלטים״ מרוחקים עבור מגוון ביולוגי עשיר הפכו לעניים במינים טבעיים מקומיים ומאוכלסים ע"י מינים פולשים שיובאו אליהם.

״בעזרת״ המין האנושי נכחדו יונקים גדולים ברוב היבשות. לאורך שנות ההיסטוריה ניצל רוב שטחה של אפריקה מהפגיעה, אלא שבמאות השנים האחרונות הגיעה ההכחדה גם ליבשת השחורה. אנטילופת-סוס כחולה (Bluebuck – Hippotragus leucophaeus) שהיתה נפוצה בדרום-אפריקה ניצודה עד שנכחדה ב-1800 וכך הפכה ליונק הגדול הראשון שנכחד באפריקה בתקופה ההיסטורית.
מינים אחרים עשויים לחלוק לגורל דומה, בעוד שהפגיעה בפילים, בגורילות ובקרנפים תופסת כותרות שבועיות בתקשורת, רבים הם המינים הפחות מפורסמים כמו הזאב האתיופי ( Canis simensis) או ההירולה ( Beatragus hunteri) (בתמונה) שהסכנה לשרידותם גדולה בהרבה.
אוכלוסיות יונקים שבירות ומפוזרות מפסידות בתחרות על משאבים ושטח, מול אוכלוסיות אנושיות שעל פי האו"ם תגדלנה פי ארבעה עד שנת 2100.
על החיכוכים והתחרות לשטחי מחיה בין חיות הבר לאנשים נוסף שינוי מבשר רעות בדמות ההתחממות העולמית.

בעשורים האחרונים מתרבות תקופות הבצורת במזרח אפריקה ובמקביל עולה הטמפרטורה באוקינוס ההודי – מה שמשפיע על מחזוריות הגשמים באזור. עונות גשומות מתקצרות ועונות יובש ארוכות מהרגיל.

בתגובה להתפתחויות אלו יוזמים מחקרים רבים שבודקים את השפעת ההתחממות על חיות הבר. מחקרים אלו מעלים שאלות כמו: כיצד משפיע האקלים על תפוצת יונקים?, או מה מידת הרגישות של מינים שונים באוכלוסיות יונקים לשינויי אקלים?
כמעט כל מחקר שנוגע בשאלות אלה מתחיל בהנחה כי תפוצת יונקים מתואמת ומסונכרנת עם השינויים באקלים ועוקבת אחריהם בזמן אמת. תקיפות ההנחה ואמיתותה חיוניים כדי לחזות את תגובת המינים לשינויי האקלים.

בצורת קשה שהיכתה את קניה בשנת 2009 – פגעה בשמורת אמבוסלי, וכך סיפקה דוגמה מחרידה לשילוב שבין ההתחממות לפלישת אנשים לשטחים טבעיים, שמעידה על הצפוי בעשורים הקרובים. הגשמים באמבוסלי לא ירדו, העשב לא גדל ואוכלי העשב בשמורה שהיו רגילים לנדוד לאזורים נמוכים וביצתיים שבזמנים אחרים היוו עורף מרעה, מצאו עצמם לכודים באזורים היבשים בגלל פיתוח אנושי סביב השמורה שגרם לפגיעה ולהרס של שטחי המרעה ולחסימת המעברים בין האזורים.

https://www.eawildlife.org/swaraonline/swaras/swaraIssues/EAWLS_Swara_Magazine_03_2010.pdf
כבישים, חוות וישובים מנעו את נדידתם של אלפי זברות, גנו, אנטילופות ופילים שללא גישה למים ולמרעה גוועו – ״בצל הקילימנג׳רו ״! מסתבר כי בזמן שהשפעת ההתחממות תגבר בעשורים הבאים, חיות הבר יאבדו יותר ויותר שטחים.
בימים אלה עולה שוב היוזמה לסלול כביש ראשי שיחצה את שמורת הסרנגטי, ואלו הן רק דוגמאות מעטות ל״יוזמות״ שהשפעתן ההרסנית.

בנסיון לאמת או לסתור את ההנחה שתפוצת יונקים כיום מתואמת עם האקלים, נאספו נתונים על אוכלוסיות היונקים באפריקה והשוואת מצבן לאקלים היום מול מצב אוכלוסיות היונקים בתקופה הפלאוליתית.

ברור כי מצב היונקים היום הוא תוצאה של אוכלוסיות שהושפעו מהשינויים האקלימיים והסביבתיים. האם יתכן כי השינויים הסביבתיים יהיו מהירים מכדי שמינים יוכלו להגיב ולהסתגל אם זו תהיה ההנחה לעיל בספק? מסתבר כי מבנה אוכלוסיות היונקים כיום הוא תוצאה של השפעות אקלימיות במשך אלפי שנים, אלא שבתקופה הקרה והיבשה — תקופת הקרח שהתרחשה מלפני כ-22 אלף שנים עד לפני כ-6000 שנים, היו מיני יונקים שלא הצליחו לעקוב אחרי האקלים המועדף עליהם ולהסתגל, שכן יש הפרש זמנים בין שינויי האקלים לתגובת הסתגלות מיני יונקים, ולכן ברור כי במצב הקיים כיום, כאשר ההתחממות מעשה ידי אדם גורמת לשינויים במהירות שמגמדת שינויים בעבר – סיכויי ההסתגלות של היונקים קלושים.

יש אפשרות פחות פסימית על פיה אוכלוסיות היונקים שהיו גמישות דיין כדי להסתגל לשינויים באלפי השנים האחרונות יצליחו גם הפעם, אלא שגם כאן יש סיבה לדאגה כיוון שלא ברור כיצד אותם מינים שהצליחו להסתגל לשינויים בעבר יצליחו בכך שוב כאשר מהירות השינויים כה גדולה, וכשאליהם מתווספת תחרות מול אוכלוסייה אנושית, גם האפשרויות היותר מיטביות (״אופטימיות״) נתונות בספק.

יש לקוות כי שילוב ולימוד נתונים מהעבר הפלאוליתי יספקו הבנה לתהליך הסתגלותם של מינים לשינויים אקלימיים.
מספר מחקרים עכשויים אולי ישאו פירות. באשר להשפעה הישירה של אנשים,
אחזור על מה שכתבתי פעמים רבות: הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. כלומר, עד שסופסוף קידמה וטכנולוגיה מחלחלות לאפריקה, אנחנו צריכים לעצור את זה לטובת הג'ירפות?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן