המלחמה האוסטרלית במינים הפולשים

ליבשת הדרומית המבודדת יש היסטוריה ארוכה של מבצעים ייחודיים להילחם במינים פולשים של חי וצומח

כלב הבר האוסטרלי, דינגו, הוא אחרון הטורפים הילידים ביבשת. צילום: Peripitus / Wikimedia.
כלב הבר האוסטרלי, דינגו, הוא אחרון הטורפים הילידים ביבשת. צילום: Peripitus / Wikimedia.

מאת ארין בִּיבָּה, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 15.10.2017

בתקווה לבלום את גידול אוכלוסיית הארנבות באוסטרליה, שחררו הרשויות בראשית 2017 לטבע זן של נגיף הגורם לדימום. המהלך הזה עלול להיראות ברברי, אבל הממשלה מעריכה שהארנבות, שאותן הביאו מתיישבים בריטים בסוף המאה ה-18, אוכלות מדי שנה תוצרת חקלאית בשווי 115 מיליון דולר. והארנבות אינן הבעיה היחידה. במשך יותר ממאה שנה של מלחמות נואשות בגלים של מינים פולשים ניסו האוסטרלים אינספור אמצעים – ובכללם שחרור של מינים טורפים שאינם ילידי היבשת.

אוסטרליה אינה המדינה היחידה הסובלת מבעיית מינים פולשים. אבל מכיוון שאוסטרליה היא יבשת מבודדת, רוב בעלי החיים בה הם מינים ילידיים, והטורפים שעמדו בראש שרשרת המזון באוסטרליה נכחדו מזמן. המצב הזה מאפשר למינים זרים הזדמנויות טובות יותר לשגשג. "במקומות אחרים רואים אוכלוסיות טורפים גדולות הרבה יותר," אומר יוּאן ריצ'י, אחד ממנהלי החברה האקולוגית באוסטרליה. אבל הנמר הטסמניאריה-הכיס, והמֶגָלָנִיָה (לטאה במשקל 600 ק"ג) כבר אינם, והטורף היחיד שנותר בראש שרשרת המזון, הדינגו, כלב הבר האוסטרלי (בתמונה) מצוי בסכנת הכחדה על ידי בני אדם בגלל חיבתו לטריפת כבשים.

אוסטרליה מנסה להיפטר לא רק מאוכלוסיית הארנבות אלא גם מן השועלים האדומים (שהובאו למטרות ציד), מחתולים (שהוחזקו בעבר כחיות מחמד), מקרפיונים (שהובאו לגידול בחוות דגים) ואפילו מגמלים (ששימשו כאמצעי תחבורה במדבר). רשויות הפיקוח על חיות הבר ניסו להילחם בפולשים האלה על ידי שחרור נגיפים, הפצת רעלים, בניית גדרות באורך אלפי קילומטרים, ולפעמים על ידי ציד ממסוקים. במקרה ידוע אחד, הפתרון שניסו הפך לבעיה העומדת לעצמה: ב-1935 שוחררה לטבע קרפדת הקנים כדי שתטרוף חיפושיות שאכלו קני סוכר. הקרפדות לא היו מסוגלות לטפס על קני הסוכר כדי להגיע לחרקים, אבל התחילו לשגשג בעצמן כמין מזיק.

על אף מחאותיהם של מדענים, ממשלת אוסטרליה מתכננת לשחרר לטבע נגיף נוסף, הפעם בניסיון להפחית את אוכלוסיית הקרפיונים שיצאה מכלל שליטה. "אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור," אומר ריצ'י, אבל "יש לנו הרבה יונקים ומינים ילידיים אחרים הנאבקים על קיומם."

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן