האם יש הצדקה ל"שימור רחום"

האם נכון להתחשב ברגשות ורגשנות כאשר דנים בשימור מינים ובשמירה על הסביבה הטבעית

חתול צד ציפור. איור: shutterstock
חתול צד ציפור. איור: shutterstock

לפני זמן מה פורסם כי הרשויות באוסטרליה מפזרות רעל במטרה להשמיד מאות אלפי חתולים שהתרבו וגורמים נזקים על-ידי טריפה בקנה-מידה שמאיים על מאות מינים מקומיים. אוהבי החיות הקימו צעקה מרה: "איך יתכן להרוג חיות ועוד בנקניקיות מבשר קנגורו?"

צעקה זו שוב מעלה את ההבדל בין הצורך לשמור על הסביבה הטבעית על-ידי הסתמכות על נתונים מדעיים לבין הדרישה למנוע פגיעה בחיות בגלל הזכות ה"אוניברסלית" של כל יצור באשר הוא להתקיים.

אצלנו: העמותות המשפיעות הן עמותות למען חתולים וכלבים, חזקות דיין כדי למנוע חיסול חתולי רחוב וכלבים שהתפראו. התוצאות: אלפי חתולי רחוב שנוברים באשפה ומפזרים אותה וכמובן צדים עופות, זוחלים וכל מה שבסביבה. להקות כלבים שהתפראו וצדים צבאים, ארנבות וחיות אחרות ומעל לכל מפיצים כלבת.
בעבר כבר התייחסתי לנושא וכתבתי כי עם כל הכבוד וההערכה לפעילים למען כלבים וחתולים ראוי כי ילמדו ויפנימו את הנזק הסביבתי הנורא שהם גורמים ואת הצורך בהוצאתם מהסביבה הטבעית.

הפעילות של עמותות אוהבי חיות שמתנגדות לכל פגיעה בכל חיה מכל סיבה קיבלה את הכינוי "שימור רחום". מדענים שעוסקים בשימור הסביבה הטבעית טוענים כי מבחינת הצורך החיוני והתפיסה המקובלת לשמור על הטבע – הרעיון כי אסור להרוג חיה כלשהי פגום מיסודו, שכן פעילות שימור חייבת להתרכז במינים או בתי-גידול ולא בחיה אחת.

לעיתים קרובות ה"טיפול" במינים פולשים או מתפרצים מחייב סילוק או דילול כדי להגן ולשמר את המגוון הביולוגי הטבעי, מה שלא ניתן לביצוע אם ניגשים לבעיה תחת ה"שימור הרחום", שכן שימור בר-קיימא מחייב גישות שונות שמשלבות את המדע על כל ענפיו. שימור שהעוסקים בו אוהבים חיות אבל כדי להצליח חייבים "לנטרל" רגשות.

כיום יש הסכמה כלל עולמית בחשיבות של רווחת בעלי חיים, כלומר יש צורך להפחית את הפגיעה האכזרית בחיות-משק כמו בחיות-בר, אבל אין זה מצדיק את הגישה של "שימור רחום" שעל-פיה אין אף סיבה שמצדיקה הרג חיות.

ארבעת נקודות המפתח של "השימור הרחום" הן:
1 – המנע מפגיעה
2- כל פרט חשוב
3-הכל נכלל
4-קיום הדדי בשלום
שומרי סביבה שמסתמכים על המדע מאתגרים את הנקודה העיקרית שמשתמעת מהרשום מעלה והיא "לא להרוג" בטענה כי "שימור רחום" פגום מיסודו, שכן גם על ה"מרחמים" להוציא מהכלל הרג כאשר ההרג מונע סבל ומשפר את סיכויי ההישרדות של מין או בית-גידול.
יש מי שיוסיף כי לפעמים יש צורך בהרג חיות כדי להגן על חיי-אדם או על מינים אחרים, למשל בהתייחסות למינים פולשים טוענים ה"מרחמים" שאסור להכחידם כי הרג חיות הוא רע. אלא שכאשר יש מאות אלפי חתולים שהורגים מיליוני ציפורים, וכאשר כלבים שהתפראו מפיצים כלבת ומולידים בני-תערובת עם זאבים – נוצרת בעיה כלפי מי מופנת הרחמנות?

בשנת 2010 הוכרזה החולדה החומה כמין הפולש היותר פוגעני באירופה. רוב האנשים מסכימים כי יש להשמיד חולדות. דרום-ג׳ורג׳יה הוא אי בדרום האוקינוס האטלנטי. באי זה מקננים מיני עופות בסכנה כמו האלבטרוס. אוכלוסית החולדות באי סיכנה את העופות ולכן הושמדה. יש מינים אחרים שמציבים דילמה מאתגרת, כך החליטה ממשלת אנגליה לדלל את אוכלוסית הגיריות כדי לעצור התפשטות שחפת בעדרי הבקר, החלטה שנויה במחלוקת שעוררה התנגדות בקרב אוהבי החיות.

בדרום אסיה ובאפריקה יש מקרים בהם פילים או טורפים מתקרבים לישובים וגורמים נזקים לגידולי חקלאות ונוצרים מפגשים אלימים ומסוכנים עם אנשים. האם במקרים כאלה נכון וצודק להשמיד את החיה? האם על-פי גישת ה"רחמנים" יש לאדם זכות יתר? כדי להבין את חוסר הצדק וההיגיון ב"שימור רחום" ראוי לציין כי ה"רחמנים" רובם ככולם הם עירוניים מארצות המערב.

ברור כי במקרים רבים בהם ננקטת הגישה של "שימור רחום" אין התחשבות במטרה הסביבתית של הגנה על המגוון הביולוגי, השלכת דעה שונה כמו זו של המרחמים על אוכלוסיות מקומיות אינה מכבדת את המסורת והתרבות של בני אותן אוכלוסיות, לכן יהיה קשה לשכנע אותם בערכים שונים משלהם, יהיה קשה לשכנעם לשנות את הדרך להגן על מינים ובתי-גידול.

בעבר כתבתי כי היום כמעט שאין סביבה שאינה מושפעת לרעה על ידי האדם ולכן כדי לשמור על הקיים חייב האדם לנהל את הסביבה, ניהול שלפעמים משמעותו סילוק מינים פולשים או מתפרצים גם בשיטות שלאנשי "השימור הרחום" יראו אכזריות.

למען כל המגיבים: פניות חוזרות ונשנות לרשויות בדרישה לעשות לסילוק המטרד הפוגעני נעניתי כי: "אין אפשרות לעשות דבר שכן החתולים הם חיה מוגנת. האמנם? חיה מוגנת? מין שנחשב בעולם כולו כמין מתפרץ שפוגע בסביבה הטבעית ובאיכות חיי אנשים הוא "מין מוגן"?
ראוי כי ה"גאונים" שנתנו לחתולי רחוב את "ההגנה" יקראו מעט פרסומים בנושא, ילמדו ויפנימו את הנזקים העצומים שחתולי רחוב גורמים לסביבה הטבעית, ראוי כי ילמדו מעט על הסיכון לנשים בהריון מהטפיל "טוקוסופלסמה":

הטפיל-המפיל-או-בשמו-טוקסופלסמה-ונשים-בהריון
http://www.petdoctor.co.il/toxoplasma.html

למיטב הבנתי וכמוה הבנת כל מי שעוסק בשמירה על הטבע והסביבה הטבעית מכריזים על "מין-מוגן" כאשר יש סכנה לשרידותו! לא רק שחתולי רחוב וכלבים שהתפראו אינם בסכנה, אלא שהם גורמים למינים אחרים להגיע לסף מסוכן שממנו שרידותם בסכנה.

לכן שוב: עם כל ההערכה והכבוד ל"אוהבי חיות" שנוקטים ב"שימור רחום" מוטב שיפנו את רחמיהם לכיוונים חיוביים ולא למינים שמסכנים שימור נכון.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

11 תגובות

  1. לכל הגאונים, שטוענים שהנקניקיות המורעלות יסכנו חיות אחרות – בכתבה כתוב, גם אם לא בהבלטה, שהרעל לא מסוכן לבעלי החיים הילידיים של אוסטרליה:

    "רעל בשם 1080 — שהופק מגסטרולוביום, צמח רעיל ביותר לבעלי חיים כמו חתולים (הפתיונות רעילים גם למינים אחרים של בעלי חיים שאינם מקוריים לאוסטרליה, כמו שועלים)".

  2. אני מסכימה. רק שלפי גישתך ראוי להכחיד או לדלל גם את המין הפולש המסוכן וההרסני מכולם שנקרא האדם.

  3. יש לזה פתרון רק שהמדינה לא לוקחת על זה אחריות וכן אני בהחלט חושבת שזו האחריות של המדינה לדאוג לתת תקציב לגוף שאחראי על זה בשביל עיקורים, סירוסים וחיסונים של החתולים והכלבים הנטושים ובטח ובטח שלא להרעיל אותם כי אז הם גוססים למוות וסובלים ויתרה מזאת בעלי חיים שאוכלים נבלות כמו נשרים, צבועים וכד' אוכלים את אותן הנבלות שהורעלו ומורעלים בעצמם.

  4. גם האדם מאיים על מינים רבים. שנקרא גם להרעלה המונית של בני אנוש באזורים אליהם פלשו?
    ומי ערב שרק חתולים יאכלו את הנקניקיות? עופות דורסים? זוחלים? כלבי דינגו?
    הנה אלטרנטיבה להרעלה ההמונית של חתולים באוסטרליה (נ.ב.: מה הם מתכננים לעשות עם נבלות החיות המתות?). כן – זה יעלה למשלם המיסים האוסטרלי כסף.
    1. תפיסת חתולי בר ועיקורם.
    2. חובה לעקר חתולים.
    3. איסור אחזקת חתולים באזורי ספר. במדינת קווינסלנד אסור להחזיק ארנבות כחיות מחמד – העונש כ 30 אלף דולר. דרקוני משהו בהתחשב בכך שבניו-סאות-ווילס השכנה מותר לגדל ארנבות והארנבות לא מתחשבות בשלטי אזהרה. אבל אם אסרתם על ארנבות, אז למה אתם מתירים חתולים?
    4. במקום להכניס רעל ממית לנקניקיות – שימו חומר מרדים. תיפסו את החתולים המנמנמים, עקרו אותם ומיסרו אותם לבית מאמץ
    5. ביפן יש כמה איים המאוכלסים במין חיות אחד. יש אי הארנבות ואי השפנים. תיירים מבקרים באיים הללו. למה שלא ינסו משהו דומה באוסטרליה?

    ואסיים בציטוט של דברי הסוכן סמית (מגולם ע"י שחקן אוסטרלי):
    Every mammal on this planet instinctively develops a natural equilibrium with the surrounding environment but you humans do not. You move to an area and you multiply and multiply until every natural resource is consumed and the only way you can survive is to spread to another area. There is another organism on this planet that follows the same pattern. Do you know what it is? A virus. Human beings are a disease, a cancer of this planet. You're a plague and we are the cure.

  5. סלח לי אבל לקרוא לעצמך הידען זה לעג לכל ידע באשר הוא. כתבה מטופשת של מי שלא מבין ו/או יודע כלום. הגיוני שהכותב פשוט שונא חתולים. נכון יש התרבות מוגזמת של חתולים מהרבה סיבות ותקצר היריעה להתייחס אליהןכאן. הכותב גם מזכיר תופעות שונות ממקומות שונים שבהם ריבוי החתולים ייצר בעיה מסיבות שונות לחלוטין זו מזו. לדוגמא, באוסטרליה הם התרבו משום שאין להם אויב טבעי. לגבי המצב בארץ: האפשרות המוצלחת ביותר לשמירה על אוכלוסיה קבועה של חתולים היא עיקור. לכך צריך תקציב והליך מסודר שבמסגרתו מבצעים עיקור הומני על ידי אנשי מקצוע. בעבר היה תקציב ייעודי – לא גדול – לצורך זה. שר החקלאות ביטל גם תקציב לא ממספק זה. התוצאה: אין עיקורים יש התרבות. בנוסף מזכיר הכותב העברת מחלות, לידיעתך, חתולים הם מהיונקים המעבירים הכי מעט מחלות לאדם, כ4 מחלות בסך הכל.

  6. מיינות. מכת המיינות היא פרי הטפשות של הצפארי בפארק הירקון.
    מהצפארי יצאה קבוצת מיינות (לדעתי, בכוונה תחילה, כדי לצמצם את כמותן בצפארי), התחילה להתפשט ברחבי הארץ וכיום הן מהוות מכה כואבת גם לתושבים וגם ובעיקר – לציפורי ארצנו: ירגזי, שחרור, דרור, עורבני, חוחית ועוד…
    חייבים למצוא פתרון דחוף לדילולן ולא באמצעות הרעלה. פתרון חכם ויעיל.
    מכת המיינות עדיין בהתהוות. הן מתרבות בקצב הולך ועולה. כל יום שעובר ללא טיפול במכה – מחמיר את המצב.
    הצילו!!!

  7. אני רוצה להציג בעיה גדולה יותר וזה הנזק שאדם עושה לטבע. אדם פועל בחוסר הבנה לגביי האיזון במערכות ביולוגיות ומסיבות כאלה ואחרת מכניס שינויים למערכות ביולגיות (כמו יבוא של עצים/ חיות מאזור אחד לאחר) לתוך מערכות שעבדו בהרמוניה אולי מיליוני שנים ומפר את האיזון. ואז אותו אדם שבאמת לא מבין, מנסה לתקן את האיזון ובמקרה הטוב לא מצליח ובמקרה הרע גורם נזק על נזק.

    אחר כך נוצר דיון מה לעשות עם הבעיה שנוצרה.
    הבעיה שלא שימור רחום ולא המצדדים בשיטה אחרת יכולים להטיב עם הטבע.
    אני לא מדען ולא ביאולוג אבל ברור לי שאף אחד מהמדענים לא באמת יכול להבין את ההשלכות של פתרון כדוגמת הרעלת מיליוני חתולים עם נקניקיות מורעלות , האם בעלי חיים אחרים גם יאכלו את הנקנקיות? או בעלי חיים אחרים שיאכלו את הפגרים המורעלים של החתולים? ואיך זה ישפיע על החרקים? ועל המים ועל הנחשים וכדומה ועוד עשרות רבות של תוצאות לוואי מהמהעשה הזה שלא נלקחות בחשבון.
    וזו רק דוגמה אחת.
    אני אוהב את הטבע ואת הבעלי החיים אני לא יודע מה הדבר הנכון לעשות וכל מה שנותר לי לעשות זה להביט בעצב על ההרס חסר המחשבה ורגישות שאנו זורעים פה .

  8. למי שהגיב "ראיתי הרבה נסיונות של חתולי רחוב לתפוס ציפור, כולם נכשלו". יופי גאון, ככה לא עושים מדע. יש מספיק מחקרים בהם ראו השפעות של חתולי רחוב וחתולי בית משוחררים על אוכלוסיות ציפורים, שמו עליהם מצלמות וקיבלו כמות מבהילה של ציפורים (ושאר בע"ח קטנים) שהם צדו. בנוסף, עצם ניסיון הציד גורם לשינוי בהתנהגות הציפורים ופוגע בהן (היכולת לשחר אחר מזון בקרקע למשל).

    ובחייאת, כמעט כל בעל חתולים שמשחרר אותם מקבל "מתנות" של ציפורים מתות מדי פעם, אז איך בדיוק אתה יכול להכחיש את התופעה, גם על בסיס תצפיות בשטח?!

  9. ראיתי הרבה נסיונות של חתולי רחוב לתפוס ציפור
    כולם נכשלו, ציידים גרועים, והציפורים משתפות פעולה בקולות אזהרה
    לפני שמכריזים על בעיה, צריך לבדוק שהיא באמת קיימת

  10. היה מוטב לחתולי הרחוב אם היו ממיתים אותם מאשר גזירת הגורל שהם חיים בה, רעב וצמאון על בסיס יומיומי בנוסף למחלות וזיהומים שמובילים לעיתים למוות איטי. מופתע לגלות מהמאמר שדווקא ארגוני זכויות בע"ח הם אלו האחראים למצב הזה. חבל שלא נעשה דבר בעניין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן