צי חלליות וטלסקופים – מהאבל וג'יימס ווב ועד חלליות סביב מאדים – עקב אחרי השביט 3I/ATLAS, השלישי שמגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, וגילה הרכב וגיאומטריה שונים מן השביטים המקומיים אך ללא כל סימן לטכנולוגיה חייזרית.
נאס״א חשפה השבוע (ב-19 בנובמבר 2025) את התמונות והנתונים הראשונים על השביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS – “מאובן קפוא” שהגיע ממערכת שמש אחרת, אולי אף זקנה יותר ממערכת השמש שלנו. במסיבת עיתונאים ממרכז גודרד הראו מדעני הסוכנות כיצד צי של חלליות וטקסלופים – מהאבל וטלסקופ החלל ג'יימס ווב ועד גשושיות סביב מאדים ומסביב למסלולו של צדק – עקב אחרי השביט במהלך מעברו דרך מערכת השמש, ואישרו חד־משמעית: זהו שביט טבעי, לא חללית חייזרית.
3I/ATLAS הוא רק הגוף השלישי אי־פעם שסוּוג כ"גוף בין־כוכבי" – כלומר עצם שמגיע מבחוץ למסגרת הכבידה של השמש. קדמו לו העצם המוזר 1I/ʻOumuamua, שהתנהג יותר כאסטרואיד, והשביט 2I/Borisov שנצפה ב־2019. השם 3I מציין “interstellar” והמספר הסידורי השלישי, ו־ATLAS הוא שם מערכת הטלסקופים בהוואי ובצ׳ילה שממומנים על־ידי נאס״א במסגרת רשת הגנת כדור הארץ ומיועדים לאיתור גופים קטנים מתקרבים. השביט זוהה לראשונה ב־1 ביולי 2025, כאשר היה כבר בתוך מסלולו של צדק, במרחק של כ־670 מיליון קילומטר מן השמש.
המסלול של 3I/ATLAS הוא מסלול היפרבולי – מסלול “פתוח” שמעיד שהעצם אינו כבול לשמש וימשיך אל החלל הבין־כוכבי לאחר שיעבור את שיא הקרבה. בעת הכניסה למערכת השמש הוא נע במהירות של כ־221 אלף קילומטר בשעה יחסית לשמש, ומהירותו צפויה להגיע לשיא של כ־246 אלף קילומטר בשעה ליד פריהליון (נקודת הקרבה לשמש). השביט חצה את מסלול כוכב הלכת מאדים ב־30 באוקטובר 2025, וקרבתו הרבה ביותר לשמש הייתה מעט בתוך מסלול מאדים, במרחק של כ־230 מיליון קילומטר מהשמש. נאס״א מדגישה כי אין כל סכנה לכדור הארץ: ב־19 בדצמבר 2025 הוא יעבור "בקרבה" של כ־270 מיליון קילומטר בלבד – בערך פי שניים מן המרחק בין הארץ לשמש.
גודלו המדויק של גרעין השביט עדיין אינו ידוע, אך תמונות טלסקופ החלל האבל, שצפה בו כבר ביולי, מאפשרות להעריך קוטר בין כ־0.44 ל־5.6 קילומטר. האבל ראה גרעין מוקף "קומה" – ענן אבק וגז בצורת טיפת דמעה – ושובל אבק שנפלט מן השביט בקצב דומה לשביטים “רגילים” הקשורים לשמש. מדידות בהירות הקומה מעידות גם שהגרעין קרוב לצורה כדורית, ולא גוף מאורך במיוחד כמו ʻOumuamua.
ברגע שנקבע שמסלולו של 3I/ATLAS הוא בין־כוכבי, הופעל מעין “מצב חירום מדעי”: צוותי משימות רבות של נאס״א סנכרנו תצפיות כדי לעקוב אחריו כמעט לאורך כל המעבר שלו דרך מערכת השמש. בטלסקופים האבל וג'יימס ווב נצפו השינויים בקומה בשילוב אור נראה ואינפרה־אדום, משימת SPHEREx החדשה הוסיפה ספקטרום אינפרה־אדום רחב, ולוויינים כמו Swift ו־TESS חיפשו מופעים מוקדמים של השביט עוד לפני שזוהה רשמית. ביחד עם טלסקופים קרקעיים, הנתונים האלה איפשרו לחדד את מסלולו ולתכנן תצפיות ממוקדות יותר של משימות פלנטריות והליופיזיקליות.
יתרון בולט של נאס״א היה פיזור החלליות ברחבי מערכת השמש. הגשושית Psyche, שבדרכה לחקור אסטרואיד מתכתי בחגורת האסטרואידים, צילמה את השביט ב־8–9 בספטמבר ממרחק של כ־53 מיליון קילומטר. שבוע לאחר מכן צילמה אותו הגשושית Lucy – המיועדת לחקור את האסטרואידים הטרויאניים של צדק – ממרחק של כ־386 מיליון קילומטר, בזווית הארה שונה לחלוטין. בתמונה זו נראים בבירור הקומה ושובל האבק הנמשך הרחק בכיוון הנגדי לשמש. השוואת הצפיפות והפיזור של האבק בזוויות תאורה שונות אמורה לאפשר למדענים לשחזר את מבנה האבק ואת גודל הגרגרים שנפלטים מן השביט.
הקרבה היחסית הגדולה ביותר הייתה למאדים: בתחילת אוקטובר עבר 3I/ATLAS במרחק של כ־30 מיליון קילומטר מכוכב הלכת האדום מאדים. מצלמת HiRISE שעל גבי המקפת Mars Reconnaissance Orbiter צילמה את השביט כ"כתם מטושטש" – הקומה – בתמונה שבה כל פיקסל מייצג מאות קילומטרים. במקביל מדד הספקטרוגרף העל־סגול של החללית MAVEN את פליטת המימן מן השביט, בעזרת השוואה חכמה בין מימן באטמוספרה של מאדים, מימן במרחב הבין־פלנטרי ומימן שמקורו בשביט עצמו. השילוב בין מדידות אלה לבין התצפיות באינפרה־אדום מאפשר להעריך את קצב פליטת אדי המים מן השביט – נתון מרכזי להבנת הרכבו והיסטוריית המסלול שלו בגלקסיה.
גם משימות שנועדו במקור לחקור את השמש תרמו למאמץ. המצפה SOHO (משימה משותפת נאס״א ו-ESA) הצליח "לחלץ" את השביט מן הרעש החזק של אור השמש בשדה הראייה שלו, באמצעות חיבור וערימה של חשיפות רבות. המשימה STEREO וגשושית השמש פארקר, שעוקבת אחרי רוח השמש, אספו אף הן נתונים שעדיין מורדים ומעובדים. עבור מדעני האבק הקוסמי זו הזדמנות נדירה לראות כיצד שביט בין־כוכבי מגיב לסביבה של רוח השמש שלנו, ולהשוות אותו לשביטים ילידי מערכת השמש.
אחד הגילויים המסקרנים ביותר קשור להרכבו הכימי של 3I/ATLAS. תצפיות באינפרה־אדום באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס ווב ו־SPHEREx חשפו קומה עשירה במיוחד בפחמן דו־חמצני, בנוסף לקיטור מים, אדי פחמן חד־חמצני ותרכובות “רגילות” אחרות של שביטים. יחס הפחמן הדו־חמצני למים גבוה מן המקובל בשביטים מקומיים – ייתכן משום שהשביט נוצר בסביבה קרה ועשירה במיוחד ב־CO₂, או משום שמעטפת הקרח שלו ספגה קרינה קוסמית עוצמתית במשך מיליארדי שנים בחלל הבין־כוכבי. מדידות ספקטרוסקופיות מן הקרקע הראו גם שפע חריג יחסית של ניקל ביחס לברזל, תכונה שנצפתה אמנם בשביטים אחדים, אבל כאן בולטת במיוחד.
כל אלה מחזקים את ההשערה שהשביט הגיע ממערכת פלנטרית זרה, אולי זקנה יותר משלנו. מהירות הכניסה הגבוהה שלו יחסית "לשכונה" המקומית של השמש מרמזת שהוא שייך לאוכלוסיית כוכבים ותיקה, שבה מסלולי הכוכבים נעשו אקראיים ו"מבולגנים" יותר במהלך מיליארדי שנים של אינטראקציות כבידתיות. חוקרים שהשתמשו בנתוני ג'יימס ווב טענו כי הרכב הקרח הקרוב לפני השטח מרמז על גיל של כמה מיליארדי שנים, ייתכן אף יותר מגיל מערכת השמש שלנו – אם כי אי־הוודאות עדיין גדולה, ומדובר בהערכות מודל ולא במדידה ישירה.
כצפוי, מעברו של שביט בין־כוכבי חדש באמצע תקופת השבתה חלקית של ממשלת ארצות הברית הוליד גל של שמועות ברשת על "חללית חייזרים". כבר בפתח מסיבת העיתונאים הדגיש עמית קשטיריה, מנהל נאס״א, כי “העצם הזה הוא שביט. הוא נראה ומתנהג כמו שביט, וכל העדויות מצביעות על שביט טבעי”. מדעני נאס״א ציינו שלא נצפו כל "טכנולוגיות חתימה" – שיבושים מלאכותיים במסלול, פליטת גלי רדיו מסודרת או סימנים אחרים לטכנולוגיה – וכי כל השינויים במסלול מוסברים היטב על־ידי פליטת גזים ואבק, כפי שקורה בשביטים רבים אחרים. אסטרונומים בלתי־תלויים הדגישו בפני סוכנות הידיעות רויטרס שהרעיון על חללית חייזרית “אינו מבוסס על שום נתון אמפירי”.
מדוע בכל זאת יש התלהבות כה גדולה סביב 3I/ATLAS? עבור המדע, כל שביט הוא “ארכיון קפוא” של התנאים ששלטו באזור שבו נולד. שביטים מקומיים סיפקו בשנים האחרונות רמזים חשובים על ההרכב המקורי של ענן הגז והאבק שממנו נוצרו השמש וכוכבי הלכת. שביט בין־כוכבי כמו 3I/ATLAS הוא מעין דגימת קרח ואבק ממעבדה אחרת לחלוטין – מערכת פלנטרית זרה – שמגיעה אלינו עד פתח הבית. השוואה שיטתית בין ההרכב והמיקרופיזיקה של שביטים בין־כוכביים לשביטים “ילידיים” עשויה לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים היווצרות כוכבי לכת, חלוקת היסודות בגלקסיה, ואולי גם את האופן שבו מים וחומר אורגני הגיעו לעולמות דומים לכדור הארץ.
בחודשים הקרובים השביט ימשיך לצאת אל מחוץ למסלול צדק, ובאביב 2026 יצלח שוב את מסלולו בדרכו אל האפלה הבין־כוכבית. טלסקופ החלל ג'יימס ווב צפוי לעקוב אחריו זמן רב לאחר שכבר יהיה חלש מדי לצפייה בטלסקופים אחרים, בזכות רגישותו באינפרה־אדום. כל הנתונים, מדגישים בנאס״א, מועלים לארכיוני הנתונים הפתוחים של הסוכנות, וזמינים לצוותים בכל העולם וגם לאסטרונומים חובבים ולחוקרי "מדע אזרחי". עבור הקהילה המדעית זהו רק קו הפתיחה: יידרשו שנים של ניתוח נתונים כדי להפוך את הגל הראשון של תמונות וספקטרומים להבנה מוצקה של מה שעבר על אותו גוש קרח ואבן בדרכו הארוכה אלינו – ומעבר לנו.
עוד בנושא באתר הידען:
