חוקרים מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן ורופאים מהמרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי הביא באחרונה עדויות לקיומה של פעילות עצבית חזקה באיזורים המעבדים מידע ראייתי במוח האנושי, אשר יוצרת את החוויה הראייתית המודעת
“העין רואה רק את שהמוח מוכן להבין” – אמר הפילוסוף וחתן פרס נובל הצרפתי בן המאה ה-19 אנרי ברגסון. ואכן, תהליך הראייה כולל – לצד השינויים הפיסיקליים הכרוכים בדימות העצם הנצפה על-גבי הרשתית – גם תהליכים אשר מתחוללים במוח וגורמים לו לתפוס כי הוא אכן רואה. מחקר של פרופ' רפאל מלאך ותלמיד המחקר ליאור פיש מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע הביא באחרונה עדויות לקיומה של פעילות עצבית חזקה באיזורים המעבדים מידע ראייתי במוח האנושי, אשר יוצרת את החוויה הראייתית המודעת.
במחקר משותף עם פרופ' יצחק פריד ורופאים בכירים נוספים מהמרכז הרפואי תל אביב על-שם סוראסקי, ותלמידי מחקר ממכון ויצמן למדע, ביקשו ליאור פיש ופרופ' מלאך מחולי אפילפסיה – שעברו השתלה של אלקטרודות לצורך הליך רפואי – להשתתף במשימה שתוכננה כדי לפענח את המנגנונים האחראיים לתפיסה מודעת. הנבדקים התבקשו להביט במסך מחשב עליו הוקרן במהירות “עצם מטרה” כלשהו – פני אדם, בית או חפץ, ולומר מהו העצם בו צפו. מייד לאחריו הוקרנה תמונה נוספת, חסרת משמעות – שכל מטרתה לעצור את התהליך התפיסתי – אשר הוצגה בפרקי זמן משתנים לאחר הקרנת עצם המטרה. באופן זה יכלו המדענים לשלוט ביכולתם של הנבדקים לראות ולזהות את התמונה – כך שבחלק מהפעמים הם הצליחו לזהות אותה, ובחלק מהפעמים – נכשלו. באמצעות השוואת הפעילות החשמלית שנמדדה במקרים בהם הצליחו הנבדקים לזהות את עצם המטרה, לאלה שהתקבלו כאשר נכשלו בזיהוי של תאי העצב, עלה בידי המדענים להצביע במדויק על הפעילות המתחוללת במוח בעת המעבר לתפיסה מודעת, על מיקומה ועל מאפייניה.
המדענים גילו התפרצות מהירה של פעילות עצבית המתחוללת באיזורים הגבוהים של המוח אשר קשורים בעיבוד מידע ראייתי, כלומר, איזורים המגיבים למראה עצמים שלמים (כמו פני אדם). פעילות זו התחוללה רק כאשר הנבדקים הצליחו להבחין בעצם המטרה שהוקרן להם. מכאן עולה כי המעבר לתפיסה מודעת אינו הדרגתי אלא מתחולל בבת אחת במעין תהליך של “הידלקות”. ליאור פיש: “כאשר התמונה הממסכת מוצגת תוך פרק זמן קצר מדי לאחר הצגת עצם המטרה, היא עוצרת את האותות המודיעים על הצגת מידע חזותי, וכתוצאה מכך הנבדק אינו מסוגל לזהות את העצם המוצג לפניו. מעבר לזמן סף מסוים, הנבדק נעשה פתאום מודע לעצם המטרה, דבר שרומז כי המוח זקוק לפרק זמן מסוים של עיבוד המידע החושי, כדי 'להפעיל' את התפיסה המודעת”.
המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Neuron, חושף את הקשר בין המנגנון המצית את פעילותם של תאי עצב הממוקמים באזורים גבוהים של עיבוד מידע ראייתי, לבין תפיסה מודעת בבני-אדם. עם זאת, שאלות רבות נותרות פתוחות: האם זה המנגנון היחיד האחראי על המעבר לתפיסה מודעת? אם לא – מהם המנגנונים הנוספים? האם מדובר בתופעה מקומית, או שאולי קיימים איזורים נוספים במוח – גבוהים או נמוכים יותר בהיררכיה של עיבוד המידע – המעורבים בה? החוקרים מקווים כי מענה לשאלות אלה ואחרות יעזרו לנו לגשר על הפער המסתורי והלא-מובן שב ין התהליכים המתחוללים במוח, לבין התודעה האנושית.
עוד בנושא באתר הידען
16 תגובות
המאמר הזה דווקא מזכיר לי את הסיפור על הילידים בדרום אמריקה שלא ראו את הספינות של הספרדים כי לא ידעו מה זה ספינה ושיש בכלל אפשרות שעצם כלכך גדול ישוט על המים.
המסקנה הייתה שבעצם המוח הוא הרואה ולא העיניים ואם המידע על העצם הנראה לא מחווט במוח אז לא "נראה" (למרות שהעיניים עדיין יקלטו את הפוטונים אבל לא תהיה פרשנות של תמונה במוח).
מישהו יודע אם יש מחקר שמאשש/מפריך את העניין הזה?
נקודה:
אינני מבין מה אתה טוען שלא טענת אבל את המשפט השגוי הזה בהחלט כתבת:
"מי שאין לו יכולת דיבור (למשל, חרש שלא שמע מילים מאודו, ולכן לא יכל ליצור מילים בתוכו) הוא לא מודע. בדיוק כמו שחיות אינן מודעות."
זה לא נכון. נקודה.
זה שהרבה דברים שאנחנו עושים (והדיבור בכלל זה) קשורים קשר הדוק לתודעה – על כך הרי אין איש חולק!
מיכאל, הטענה שלי אינה שמודעות היא במילים. שים לב שסייגתי זאת מחשיבה.
הטענה היא שאותה יכולת דיבור שהתפתחה בילדותינו קשורה קשר הדוק עם התודעה.
נקודה:
לדעתי אתה לגמרי טועה וכבר הסברתי שהתודעה ואפילו השפה הפנימית חייבות היו – משיקולים אבולוציוניים להקדים את השפה המדוברת.
https://www.hayadan.org.il/birth-of-language-1110084/
מעבר לכך – יש הרבה סוגים של מחשבה מודעת ויצירתית שאין לה כל קשר למילים.
אני אישית פותר הרבה בעיות באמצעות דימויים וויזואליים וללא כל שימוש במילים.
פתור נא בבקשה את הבעיה הבאה (שהגופים שבה מורכבים מחומר שניתן למתיחה ולכיווץ ללא הגבלה אבל אינו ניתן לקריעה ניקוב או הדבקה):
http://docs.google.com/View?id=dgz8mg3w_338gpbx35fr
אחר כך ספר לנו אילו מילים שמשו אותך בפיתרון
מיכאל, יכולת דיבור היא תכונה פנימית(די דומה לחשיבה). אולי דומה, אך עדיין שונה ממה שדקארט התכוון במשפט הלא מוצלח שלו אני חושב משמע אני קיים.
ומי שאין לו יכולת דיבור (למשל, חרש שלא שמע מילים מאודו, ולכן לא יכל ליצור מילים בתוכו) הוא לא מודע. בדיוק כמו שחיות אינן מודעות.
והתנהגות לא מצביעה על מודעות. וגם לא האמירה "יש לי מודעות" מוכיחה שיש לו מודעות.
הפסדנו במשפט
נקודה
אני משמע אני מודע… משעשע, אהבתי.
נקודה:
קודם כל כשאתה אומר ” “אני רואה” לכשעצמו אומר שכבר יש אני. ” אתה למעשה אומר בדיוק את הדבר שאומרת הכותרת – אבל בדיוק! זה הרי בדיוק אותו שימוש שעשה דקארט במילה “משמע” במשפט שממנו נגזרה הכותרת. הוא הבין שאם הוא חושב – זה כשלעצמו אומר שהוא קיים ולכן אמר “אני חושב משמע אני קיים”.
חוץ מזה – להיות מודע אינו שייך דווקא ליכולת דיבור ולא רק בגלל שגם אנשים אילמים ומשותקים הם מודעים אלא גם בגלל שאנשים עם אפאזיה יכולים להיות מודעים.
אינני יודע אם יצא לך להיתקל באנשים שעברו שבץ מוחי שפגע ביכולת הדיבור שלהם או באנשים שסרטן במוח עשה להם זאת אבל מי שנתקל בכאלה אנשים יודע שהם לגמרי מודעים לעצמם ולמתרחש סביבם.
אם מדייקים בדברים אזי המשפט "אני רואה משמע אני מודע" מטעה.
"אני רואה" לכשעצמו אומר שכבר יש אני. אז השימוש ב"משמע" הוא לא נכון.
השאלה היא מהו אותו "אני". לי נראה שזה לא קשור כלל לראיה או שמיעה. אלא ליכולת דיבור בלבד.
יגאל:
זה לא מוגזם!
מה רצית? שיתארו מחקר שלא עשו?
הם ערכו מחקר מסוים שעסק בחוש הראייה (שהוא תחום התמחותו של פרופסור מלאך; האם העיוורים צריכים להיעלב גם מבחירתו בתחום התמחות זה?)
במחקר הם גילו כנראה שלב חשוב במעבר בין “ראייה עיוורת” לבין “ראייה מודעת” והכותרת (שצריך להבין שהיא בסך הכל כותרת) מרמזת בדיוק על כך.
מיכאל, בכל זאת יש משהו מוגזם בכותרת: המשמעות של "אני שומע" עבור כאלה שמאור עיניהם נגזל מהם דומה ל"אני רואה" אצל מי שכן רואה. כנראה שבני אדם עיוורים "רואים" בדרכים אחרות, כמו למשל באמצעות ניתוח משוכלל (ולא מודע) של צלילים וקולות. סביר להניח שבדיקה דומה באנשים שאינם רואים (וכנראה יותר מדויק לבדוק כאלה שהם עוורים מלידה) תמצא תוצאות דומות גם אצלם.
למספר 4:
כדאי שתשים לב לכך שהכותרת היא "אני רואה, משמע אני מודע" ולא "אני מודע, משמע אני רואה".
זה מייתר את הסתייגותך בדבר העיוורים.
ברור שהתפיסה החזותית מהווה חלק משמעותי בתודעה, אך הרי אין חולק שגם לעיוורים מלידה מודעות ויכולת תפיסתית. מובן שבהקשרה הנכון, מהווה תגלית זו פרית דרך חשובה במחקר הנוירופסיכולוגי, אבל הדרך ליעד הסופי עוד ארוכה.
בואנה אחד וחצי בלילה, מה אין לי חיים אני עף למיטה
מה אתה טוען?
נשמע מגוחך משהו.
אף אחד לא חשב שפעילות מודעת היא מנותקת מהמוח. ועם זאת אף אחד לא הסביר מה הקשר בין פעילות הנוירונים באזור מסויים למודעות.
בסה"כ התגלה עוד אזור שאחראי על זיהוי אובייקט. כל עוד הוא לא פעיל האובייקט לא זוהה ע"י המוח.