איך נגיף הקורונה משנה את המדע

עליית קרנו של מוסד ה"קדם פרסום" עם זאת, המחבר קורא להגביר את השקיפות ולוודא שהמחקר באיכות גבוהה והידע שנוצר איתן. מידע שגוי גרוע יותר מהיעדר מידע בכלל.

מאת: מרכוס מונאפו, פרופסור לפסיכולוגיה ביולוגית, האוניברסיטה של בריסטול

מגיפת קוביד-19 שמתפתחת יצרה צורך דחוף בהוכחות מדעיות, ומהר. אנחנו צריכים לאפשר לפוליטיקאים לקבל החלטות מושכלות, ואנחנו צריכים לתמוך בפיתוח של חיסונים וטיפולים יעילים, וגם להבין את ההשפעה הנגלית של המגיפה על החברה. המהירות שבה הקהילה המדעית הגלובלית התגייסה לצורך הדחוף והפתאומי הזה מרשימה.

אבל מדע הוא בדרך כלל תהליך שנע באיטיות – סדרה של צעדים כדי להבין טוב יותר, ולא רגעים פרטניים של "מצאתי!". הדרך להגיע לאמת היא לא תמיד ישירה, ובחינה קפדנית של טענות וטענות נגד היא חלק אינהרנטי של השיטה המדעית. מחקרים ספציפיים צריך לשכפל כדי לראות אם התצפיות המקוריות איתנות, ולעיתים קרובות מסתבר שהן לא.

אבל עכשיו אנחנו רואים — וזה נחוץ ומובן — מחקרים רבים ונחפזים שמנסים להוסיף לידע המצומצם שלנו על נגיף ה-SARS-CoV-2, ולספק תשובות לכל השאלות החשובות האחרות שעולות מהמגיפה.

חלק מהמחקרים האלה נערכים עם משאבים מוגבלים, במקום מימון ספציפי למטרה זאת, למרות שמממנים כמו Wellcome Trust והמועצה למחקר רפואי של בריטניה פעלו מהר לספק תמיכה משמעותית לפעילות מחקר בתחום הזה.

עליית הקדם פרסום

גם הפרסום המדעי משתנה.

בדרך כלל, מחקר מדעי עובר ביקורת עמיתים לפני שהוא מתקבל לפרסום בכתב עת. זה אומר (בדרך כלל) ששניים או שלושה חוקרים עם מומחיות רלבנטית בחנו את העבודה והעבירו עליה ביקורת, ולעיתים תכופות המליצו על שינויים או אפילו על ניסויים נוספים. הכוונה היא להבטיח שעבודות שמתפרסמות עומדות באמות מידה מינימליות מסוימות של איכות, למרות שזה בהחלט לא מושלם. למרות שזה האמצעי המקובל להבטיח את האיכות, עבודה חלשה יכולה לחמוק ועבודה חזקה יכולה לקבל ביקורת לא הוגנת ולהתעכב.

כיום אנחנו רואים יותר ויותר תוצאות שנשלחות לשרתי קדם פרסום להפצה מהירה יותר. גרסת קדם פרסום היא למעשה הגרסה של מאמר מדעי שעדיין לא עברה ביקורת עמיתים. היא בדרך כלל נשלחת להפצה בערך באותו הזמן שהיא מוגשת לכתב עת לביקורת.

שרתי קדם פרסום קיימים כבר זמן רב בתחומים מסוימים – במיוחד מתמטיקה ופיזיקה, שם arXiv נמצא בשימוש מאז 1991 – וקיימים במסווה אחר, כמו למשל "ניירות עבודה" בתחומים כמו כלכלה. אבל השימוש בהם נעשה נרחב רק בשנים האחרונות. יש עכשיו פלטפורמות רבות שתומכות בקדם פרסום במגוון של תחומים שונים, כולל ביו רפואה, לדוגמה bioRxiv ו-medRxiv.

לעיתים קרובות הגרסה של המחקר שמתפרסמת – זאת שעברה ביקורת עמיתים – שונה רק במעט מגרסת הקדם פרסום. אבל לפעמים יש צורך בשינויים, ולעיתים קרובות שינויים חשובים, כמו הכללת ניסויים או ניתוחים נוספים שמעניקים אמון רב יותר במסקנות הכוללות של העבודה.

אחד היתרונות של גרסאות קדם פרסום על פני הצורות המסורתיות של ביקורת עמיתים הוא שהן מאפשרות יותר ביקורת מחלק הרבה יותר גדול של הקהילה המדעית משמאפשר התהליך המסורתי של ביקורת עמיתים. הסכנה קיימת כשדוח מקדמי מפורש כסופי.

חוקרים יודעים היטב את העובדה שיש להתייחס לגרסאות קדם פרסום כמקדמיות. אבל במצב הנוכחי אנחנו רואים יותר ויותר שתוצאות שמדווחות בקדם פרסום נבחרו על ידי התקשורת. לדוגמה, מחקר על ההימצאות של נוגדני SARS-CoV-2 שנערך בסנטה קלרה, קליפורניה דווח על ידי כמה ערוצי תקשורת, כולל הוול סטריט ג'ורנל, למרות שנמתחה עליו ביקורת חריפה על ידי חוקרים מסוימים.

זה לכשעצמו לא לגמרי חדש, אבל אנחנו רואים גידול מהיר בגרסאות קדם פרסום כשמדענים מנסים לשים את הממצאים שלהם ברשות הרבים מהר ככל האפשר – בתחילת אפריל 2020, בסביבות 17% מהפרסומים על קוביד-19 היו קדם פרסום. זה מצטרף לרצון של התקשורת להפיץ באותה מהירות ממצאים חדשים שלכאורה ראויים לתשומת לב. התחושה הכללית היא שהתהליך המדעי הואץ.

אבל האם זה דבר לגמרי טוב? יש פתגם ישן – במקור מהנדסה אבל אולי רלבנטי כאן: מהר, זול, טוב – אפשר לבחור שניים. כולנו יודעים מניסיון אישי שכשאנחנו ממהרים סביר יותר שיהיו טעויות. זה פשוט טבע האדם, ומדענים, מיומנים ככל שיהיו ועם הכוונות הכי טובות, גם הם בני אדם. היסודות של תכנון טוב, ביצוע קפדני ופירוש עם מחשבה חלים אפילו כשיש צורך דוחק בידע.

הסוגיות השונות האלה — מחקר שמתבצע במהירות ומופץ במהירות דרך גרסאות קדם פרסום, והתקשורת שמדווחת על הממצאים האלה באותה מהירות — המשמעות המשותפת שלהן היא אולי שיש סכנה של יצירת והפצת ממצאים שאינם איתנים. וכבר התחלנו לראות מקרים של חזרה ממחקרי קוביד-19.

שקיפות היא הכל

אם עבודה עדיין בשלב הקדם פרסום, אמצעי התקשורת צריכים לדווח באופן ברור שהיא כזאת, והקוראים צריכים להתייחס לממצאים כמקדמיים. ואולי חשוב יותר, כולנו צריכים להכיר בכך שהידע שלנו יתפתח, ואף מחקר או ממצא יחיד לא יהיה סופי. ההבנה של קוביד-19 היא עבודת צוות.

המגיפה הנוכחית היא חסרת תקדים בהיסטוריה הקרובה, והפגינה את החוזק של הקהילה המדעית הגלובלית. משאבים הוסטו במהירות להבנת הנגיף, בניית מודלים של אסטרטגיות להפחתת ההשפעה שלו, פיתוח חיסונים וטיפולים ועוד. שיתופי פעולה — לאומיים ובינלאומיים — התפתחו כמעט בן לילה, והיה זינוק בחומר שנשלח לשרתי קדם דפוס. אנחנו מתקדמים, ובקצב יוצא מהכלל.

אבל אנחנו צריכים גם להבטיח שהרצון שלנו במהירות ביצירת ידע הוא לא על חשבון האיכות. בגלל החשיבות והמיידיות של האתגר שניצב בפנינו, מחקר איכותי וקפדני חשוב יותר מאי פעם. שקיפות תהיה קריטית. אם הפרוטוקולים, החומרים, הנתונים ותוכניות הניתוח של המחקרים יהיו זמינים לחוקרים, אפשר יהיה לבחון את העבודה יותר בקפידה, ולמצוא ולתקן שגיאות מהר יותר. למעשה, עצם הפעולה של הפיכת המחקר שלנו לשקוף עשויה לעודד יותר בדיקת שגיאות לפני שאנחנו מפרסמים את העבודה.

יש צורך דחוף בנתונים וידע, אבל חשוב באופן קריטי שהמחקר באיכות גבוהה והידע שנוצר איתן. מידע שגוי גרוע יותר מהיעדר מידע בכלל.

למאמר ב-The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. 1. איכות מדעית של פרסומים נמצאית גם כך במגמת ירידה, הרבה פרסומי זבל ממוחזרים, ולאחוז בקרנות המזבח של "איכות בכל מחיר" היא לא ראלית, לפעמים צריך למהר ולהסתכן בטעויות.

    2. ציטוט מאחד מאבות עיבוד נתונים :
    Errors using inadequate data are much less than those using no data at all. Charles Babbage

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן