מחקר חדש מגלה כיצד עצלני ענק קדומים חפרו מערות, שגשגו באוקיינוסים ונעו בין סביבות מגוונות – עד ששינויי אקלים והגעת האדם הביאו להכחדתם
הרבה לפני שהפכו לסמלים של רוגע וחיבוק עצים, העצלנים היו יצורים ענקיים במשקל של כ-3,600 קילוגרם, ששוטטו במדבריות, חפרו מערות בצוקים ואפילו שחו כמו פרות ים.
כעת, מדענים הצליחו לחבר את הסיפור האפי של האבולוציה שלהם, בעזרת DNA עתיק ומאות מאובנים, במטרה להבין כיצד הם גדלו לממדי ענק — גדולים מרוב המכוניות של ימינו — ומדוע בסופו של דבר התכווצו או נעלמו לחלוטין.
עץ משפחה אבולוציוני מוזר
רובנו מכירים את העצלנים כיצורים איטיים שחיים על עצים, מעכלים ארוחה במשך חודש ויורדים לקרקע לצרכים רק פעם בשבוע. הם אולי נראים כמו דובים פרוותיים קטנים, אך קרוביהם הקרובים ביותר הם דווקא נמלים וחיות שריון. שילוב מוזר זה באבולוציה מעיד על עבר מגוון ומפתיע.
כיום קיימים רק שישה מיני עצלנים. אך בעבר היו עשרות, כולל כאלה עם חרטום דמוי בקבוק שהתמחו באכילת נמלים, ואחרים שנראו כמו גרסאות מוקדמות של ארמדילים.
אבות בגודל של פילים
רבים מהעצלנים הקדומים כלל לא חיו על עצים – פשוט כי היו גדולים מדי. הגדול מכולם, המגתֵריום (Megatherium), הגיע לגודל של פיל אסייתי מודרני ומשקל של כ-3,600 קילוגרם.
"הם נראו כמו דובי גריזלי – אבל פי חמישה יותר גדולים", אמרה רייצ'ל נארדוצ'י, מנהלת אוסף הפלאונטולוגיה של חולייתנים במוזיאון להיסטוריה של הטבע בפלורידה.
נארדוצ'י הייתה שותפה למחקר שהתפרסם בכתב העתScience , שבו נותחו DNA עתיק ויותר מ-400 מאובני עצלנים מ-17 מוזיאונים כדי לענות על השאלה: איך עצלנים הפכו לגדולים כל כך?
מגוון עצום של גדלים
עצלני קרקע קדומים הופיעו במגוון גדלים. חלקם, כמו המגתֵריום, השתמשו בלשון ארוכה כדי לאכול עלים מעצים גבוהים – בדומה לתפקיד של ג'ירפות כיום. אחרים, כמו עצלן הקרקע של שאסטה, היו קטנים יותר אך עדיין חסונים, ניזונו מקקטוסים ושוטטו במדבריות של דרום-מערב ארה"ב.
עצלני עצים היו מאז ומתמיד קטנים. מינים החיים על עצים בלבד שוקלים בממוצע כ-6.5 קילוגרם, ואילו כאלה שמחלקים את זמנם בין הקרקע לצמרת מגיעים לכ-79 קילוגרם.
הסיבה לכך ברורה: ענפים יכולים לשאת רק משקל מוגבל, ונפילה מגובה היא סיכון רציני עבור יצור איטי. יש עצלנים מודרניים ששרדו נפילות מגובה 30 מטר, אך ביערות הגשם של האמזונס, עצים מגיעים גם ל-90 מטר, ולכן האבולוציה מעדיפה גודל קטן יותר בצמרות.
מדוע הפכו גדולים כל כך?
מדוע עצלנים מסוימים הפכו לענקיים, בעוד אחרים נותרו בגודל סביר? ייתכן שהיו לכך כמה סיבות – כמו חיפוש מזון, הגנה מטורפים, או התאמה לסביבות חיים קשות.
עצלנים רבים אהבו מערות, וגודלם סייע להם לא רק למצוא מקלט אלא גם לחפור אותו בעצמם. העצלן של שאסטה, למשל, העדיף מערות טבעיות קטנות בסלעי הגרנד קניון – כמו נאדיות ריאה גיאולוגית. מערות אלו שימשו גם כשרותים טבעיים: בשנת 1936 גילו פלאונטולוגים ערימת צואה מאובנת של עצלן, גללי עטלפים ושרידי חולדות בעובי של יותר מ-6 מטרים.
חופרים במו טופריהם
עצלנים גדולים לא הסתפקו במערות קיימות. בעזרת טופרים ענקיים – מהגדולים שנראו אי פעם אצל יונק – הם חפרו מערות בעצמם בסלע ובאדמה קשה. עדויות לכך נראות עד היום בסימני טופרים על קירות פנימיים של מערות שנחפרו בידיהם.
גודלם הושפע גם משינויים באקלים, קרבה גנטית בין מינים שונים וקצב חילוף חומרים.
העץ האבולוציוני של העצלנים
החוקרים שילבו נתונים אנטומייםDNA , עתיק ומודרני, מיקום גיאוגרפי, סוגי מזון ואורח חיים (מטפסים או הולכים) כדי ליצור את העץ האבולוציוני של העצלנים. באמצעות מדידות של מאות מאובנים, הם גם העריכו את משקלם.
למוזיאון בפלורידה היה תפקיד מרכזי:
"יש לנו האוסף הגדול ביותר בעולם של עצלני צפון אמריקה והאיים הקריביים", אמרה נארדוצ'י.
המידע נאסף, עובד במחשב – והתוצאה: השפעת הסביבה היא הגורם המרכזי לגודלם.
חום געשי ועצלנים מתכווצים
לפני כ-15 מיליון שנה, התפרצות געשית אדירה בצפון-מערב אמריקה יצרה שכבת בזלת שכיסתה שטח של כ-2.5 מיליון קילומטרים רבועים. ההתפרצות ארכה כ-750 אלף שנה והביאה להתחממות עולמית בשם "האופטימום האקלימי של המיוקן התיכון".
בעקבות כך, עצלנים הפכו לקטנים יותר. החום הביא לגשמים רבים, שהרחיבו יערות והיטיבו עם מינים קטנים. גם שמירה על טמפרטורת גוף בחום דורשת פחות מסת גוף – תופעה מוכרת ביונקים.
שוב מתנפחים בקור
לאחר מיליון שנה, החל עידן של התקררות הדרגתית. ככל שהטמפרטורה ירדה – כך גודלם של העצלנים שוב גדל.
עצלני קרקע חיו בכל מקום – מהרי האנדים דרך מדבריות אמריקה ועד יערות קנדיים. חלקם אפילו הסתגלו לחיים בים. מין בשם Thalassocnus חי בין האנדים לאוקיינוס השקט, אכל עשב ימי והיה בעל עצמות צפופות כמו של פרת ים.
כדי לשרוד בסביבות קשות, העצלים פיתחו שיריון – כך יכלו לשמר אנרגיה, לנוע ביעילות ולהתמודד עם טורפים. חלקם נשאו לוחות גרמיים זעירים (אוסטאודרמים) בעורם – כמו קרוביהם הארמדילים.
הם הגיעו לשיא גודלם בתקופת הקרח – הפלייסטוקן – לפני שנכחדו.
התפשטות בני האדם וסופם של העצלנים
בערך לפני 15,000 שנה, כשהעצלנים החלו להיעלם – הופיעו גם בני האדם בצפון אמריקה. גודלם של העצלנים, שבתחילה הגן עליהם מטורפים, הפך לחיסרון. הם לא היו מהירים או מוגנים דיים מפני ציידים אנושיים.
עצלנים שחיו על עצים שרדו זמן מה לאחר מכן. שני מינים באיים הקריביים התקיימו עד לפני כ-4,500 שנה – תקופה שבה נבנו הפירמידות במצרים – ונכחדו זמן קצר אחרי התיישבות האדם שם.
עוד בנושא באתר הידען:
