הניאנדרטלים היו דומים לנו ביחסם אל המתים
לפני כ-60,000 שנה, במערת אבן גיר קטנה במרכז צרפת של היום, חפרו הנאנדרטלים קבר וטמנו בו למנוחות בן שבט קשיש. כך עולה מחפירות באתר הארכאולוגי המפורסם לה שאפל-או-סאנט, שבו נמצא ב-1908 שלד אדם ניאנדרטלי, ויש לכך השלכות חשובות על הבנתנו את התנהגותם ואת יכולותיהם השכליות של קרובי המשפחה הקרובים ביותר שלנו מבחינה אבולוציונית.
יש ארכאולוגים הטוענים זה מכבר שבכמה מאתרי השרידים של האדם הנאנדרטלי יש ראיות לקבורה, מנהג הנחשב לאחד ממאפייני המפתח בהתנהגותו של האדם המודרני. אבל מנגד היו שטענו שהחפירות הארכאולוגיות באותם אתרים נערכו לפני זמן רב, בשיטות מיושנות שמטשטשות את העובדות.
בשנים האחרונות גילו חוקרים עדויות משכנעות לכך שהאדם הנאנדרטלי התאפיין במנהגים מודרניים אחרים, כמו קישוטי גוף והכנה של כלים מתוחכמים. הנאנדרטלים עשו את זה לפני שבני אדם המוגדרים מבחינה אנטומית כאדם מודרני, פלשו לאזור מחייתם, מה שמלמד שהאדם הנאנדרטלי פיתח מסורת תרבותית באופן עצמאי, ולא למד אותה מן המהגרים החדשים והנבונים.
בחפירה המחודשת במערה בצרפת נתגלו עוד עצמות ושיניים, וכן כלי אבן ושרידים של בעלי חיים. ויליאם רנדו מאוניברסיטת ניו יורק ועמיתיו גילו כמה סימנים לכך שהבור שבו נמצא השלד הנאנדרטלי הותאם, לפחות במידה חלקית, לקבורה, ושהוא אינו שקע טבעי לגמרי בקרקע. הם גם עמדו על כך שנראה שטורפים לעסו וכירסמו את שרידי בעלי החיים, ואילו עצמות השלד נשארו בלא פגע, מה שמורה על כך שהגופה כוסתה במהירות, סמוך למוות, כמו בקבורה מכוונת. רנדו ועמיתיו דיווחו על ממצאיהם בגיליון ינואר 2014 של רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב (PNAS).
למרבה האירוניה, התגלית המקורית בלה שאפל-או-סאנט, בתחילת המאה ה-20, היא שהוציאה את שמו של האדם הנאנדרטלי לשמצה כפרא חסר תבונה. זמן קצר לאחר התגלית, חוקר המאובנים הצרפתי מרסלין בול שִחזר את השלד והציג פרט רכון ושפוף, מכופף ברכיים, בעל צוואר קצר וגולגולת נמוכת מצח. כך נולדה תדמית איש המערות האוויל. לימים, קבעו מדענים שהשלד היה בעצם של זכר קשיש שסבל מדלקת מפרקים קשה.
עוד בנושא באתר הידען:
