מאמר חדש ב-American Journal of Biological Anthropology טוען כי החלוקה המקובלת לשלושה סוגים – Homo, Australopithecus ו-Paranthropus – כבר אינה משקפת היטב את הקשרים האבולוציוניים שמצטיירים מן המאובנים והניתוחים הפילוגנטיים. ד"ר איאן טאול מאוניברסיטת מונאש מציע לכלול את האוסטרלופיתקים והפרנתרופים בסוג Homo מורחב – אך מדגיש שמדובר בפתרון אפשרי, לא בשינוי מוסכם של שמות המינים
עץ המשפחה האנושי נראה לעיתים בספרי לימוד כמו רצף מסודר: אוסטרלופיתקים קדומים, אחריהם בני הסוג Homo, ולבסוף Homo sapiens. אלא שכבר מזמן ברור שהאבולוציה האנושית לא התנהלה כסולם ישר. מינים רבים התקיימו במקביל, חלקו תכונות זה עם זה, ולעיתים אפילו קשה לקבוע לאיזה ענף שייך מאובן מסוים.
כעת מציע ד"ר איאן טאול (Ian Towle) ממכון מונאש לגילוי ביו-רפואי באוסטרליה ללכת צעד נוסף: לבחון מחדש לא רק את הקשרים בין המינים, אלא את שמות הקבוצות עצמן. במאמר שפורסם ב-American Journal of Biological Anthropology הוא טוען שהחלוקה המקובלת לשלושת הסוגים Homo, Australopithecus ו-Paranthropus אינה מתיישבת עוד היטב עם הדרך שבה הביולוגיה האבולוציונית המודרנית מבקשת לסווג יצורים – לפי ענפים אמיתיים בעץ האבולוציה.
הפתרון שהוא מציע דרמטי: להרחיב את הסוג Homo כך שיכלול גם את המינים המשויכים כיום לאוסטרלופיתקוס ולפרנתרופוס, וליצור קבוצה רחבה של הומינינים מן הארבעה עד חמישה מיליון השנים האחרונות.
חשוב להדגיש כבר בהתחלה: זו הצעה טקסונומית של חוקר אחד, לא החלטה של הקהילה המדעית. טאול עצמו כותב שסביר שהפתרון שלו לא יתקבל באופן נרחב. מטרתו העיקרית היא להראות שהשיטה הקיימת נעשתה קשה יותר ויותר להצדקה.
הבעיה מתחילה במילה "סוג"
בטקסונומיה, הסוג (genus) הוא הדרגה שמעל למין. אנחנו Homo sapiens: sapiens הוא המין, Homo הוא הסוג. אותו סוג כולל גם מינים נכחדים כמו Homo erectus, Homo naledi ו-Homo floresiensis.
אבל מה אמור להפוך כמה מינים לסוג אחד?
בביולוגיה האבולוציונית המודרנית יש העדפה ברורה לכך שקבוצות טקסונומיות ייצגו "קלייד" – קבוצה הכוללת אב קדמון משותף ואת כל צאצאיו. קבוצה כזו נקראת מונופילטית.
כאן מתחילה הבעיה של אוסטרלופיתקוס. ניתוחים פילוגנטיים רבים אינם מציגים את כל מיני Australopithecus כענף נפרד אחד. חלק מן השושלות המשויכות אליו קרובות יותר לקבוצות שהתפתחו בהמשך, ובהן Homo או Paranthropus. אם משאירים את הצאצאים מחוץ לקבוצה, אוסטרלופיתקוס הופך למעשה ל"דרגה" אבולוציונית – אוסף מינים בעלי מראה כללי דומה – ולא לענף שלם בעץ החיים.
זו אינה בעיה חדשה. כבר בכתבה "ברוכים הבאים למשפחה – עושים סדר בעץ האבולוציה של משפחת האדם" תיארנו כיצד התמונה הפשוטה של אוסטרלופיתקוס שהוליד את Homo הוחלפה במשך השנים ב"שיח" מסועף של מינים שחיו לעיתים זה לצד זה.
אוסטרלופיתקוס – קבוצה שהוגדרה גם לפי מה שאין לה
אחד הטיעונים המעניינים של טאול הוא היסטורי. כאשר מאובנים שכיום משויכים ל-Australopithecus afarensis – המין של "לוסי" – סווגו, אחד הנימוקים להשארתם מחוץ ל-Homo היה מוחם הקטן. הם הלכו זקופים, אך לא הציגו את הגדלת המוח שנחשבה אז סימן מרכזי של הסוג Homo.
ההבחנה הזאת נראתה הגיונית בשעתה. לוסי, שחיה לפני כ-3.2 מיליון שנה, אכן הראתה שהליכה זקופה קדמה לגדילת המוח.
אלא שבינתיים התגלו מינים שמקובלים כחברים ב-Homo למרות מוח קטן יחסית. Homo floresiensis מאינדונזיה ו-Homo naledi מדרום אפריקה הרחיבו מאוד את טווח הצורות שניתן לכלול בתוך הסוג שלנו. ב-Homo naledi, למשל, הופיע שילוב של מוח קטן ותכונות אנטומיות אחרות המזוהות עם Homo. כבר עם גילויו שאלנו בידען היכן בדיוק הוא משתבץ בעץ האבולוציה האנושי.
לכן, טוען טאול, גודל מוח כבר אינו מספק גבול נקי בין Homo לבין האוסטרלופיתקים.
גם כלי אבן והתנהגות מורכבת כבר אינם קו גבול ברור
במשך שנים קושר Homo גם ליכולת מתקדמת יותר לייצר כלים, לעבד מזון ולהתנהג בדרכים מורכבות. אלא שגם הגבול הזה היטשטש.
כלי האבן הקדומים ביותר הופיעו בתקופה שבה חיו כמה סוגי הומינינים, ולא תמיד אפשר לקבוע מי ייצר אותם. ממצאים מאתרים באפריקה מצביעים גם על כך שהתנהגויות שבעבר יוחסו כמעט אוטומטית ל-Homo עשויות היו להופיע אצל קרובים אחרים.
גם שאלת ראשית הסוג Homo עצמה אינה יציבה. מאובן לסת מאתיופיה דחף את העדות האפשרית ל-Homo עד לפני כ-2.8 מיליון שנה, כפי שדיווחנו בידען בכתבה על הלסת הקדומה מלדי-גרארו. ככל שמתרבים המאובנים באזור המעבר הזה, כך קשה יותר לצייר קו חד שבו "נגמר" אוסטרלופיתקוס ו"מתחיל" Homo.
ומה עם פרנתרופוס?
Paranthropus נראה לכאורה כמקרה פשוט יותר. בני הקבוצה התאפיינו בדרך כלל בלסתות ובשיניים גדולות ובמבנה פנים וגולגולת שהתאים ללעיסה חזקה. במשך שנים הם הוצגו כענף צדדי מתמחה, השונה בבירור מן השושלת שהובילה לאדם המודרני.
אלא שגם כאן התמונה הסתבכה. מחקרים חדשים מראים שמיני פרנתרופוס במזרח אפריקה ובדרומה לא בהכרח אכלו אותו מזון ולא מילאו אותה גומחה אקולוגית. מאובנים מסוימים אף מטשטשים את הגבולות האנטומיים בין פרנתרופוס, אוסטרלופיתקוס ו-Homo.
טאול אינו טוען שפרנתרופוס "היה אדם" במובן ההתנהגותי המודרני, וגם לא שכל מיני פרנתרופוס היו אבות ישירים שלנו. הטענה שלו טקסונומית: אם רוצים שהסוגים ישקפו ענפים אבולוציוניים אמיתיים, ייתכן שההבדלים המורפולוגיים והאקולוגיים אינם מספיקים להצדקת סוג נפרד.
באופן אירוני, הוא מציין ש-Paranthropus עשוי להיות דווקא החזק ביותר מבין שלושת הסוגים המקובלים מבחינת האפשרות שהוא אכן קלייד. אבל גם אם הוא ענף אמיתי, מיקומו בתוך העץ הרחב עדיין יכול להפוך את Homo או Australopithecus לקבוצות שאינן מונופילטיות.
למה לא לפצל את העץ לעוד ועוד סוגים?
אפשר לפתור את הבעיה בכיוון ההפוך: במקום להרחיב את Homo, לפצל את Australopithecus ואולי גם את Homo למספר גדול יותר של סוגים קטנים, כך שכל אחד מהם ייצג ענף אבולוציוני נפרד.
אפשרות כזו קיימת, וטאול אינו שולל אותה מבחינה עקרונית. אבל לדבריו היא עלולה ליצור מספר רב של סוגים קטנים, שחלקם יכילו מין יחיד, ולסבך עוד יותר מערכת שכבר כיום משתנה כאשר מאובנים חדשים מתגלים או כאשר ניתוח פילוגנטי חדש מזיז מין מענף לענף.
לכן הוא מעדיף את הפתרון ההפוך: "לאחד" את הקרינה האבולוציונית הגדולה של ההומינינים מארבעה עד חמישה מיליון השנים האחרונות בתוך Homo רחב יותר.
האם לוסי תהפוך ל-Homo?
אם מסגרת כזאת היתה מתקבלת באופן רשמי, המשמעות היתה שמינים הנקראים כיום Australopithecus ו-Paranthropus ייכללו בתוך הסוג Homo. מבחינה עקרונית, גם המין של לוסי, Australopithecus afarensis, היה עובר אל הסוג המורחב.
אבל אין פירוש הדבר שמחר צריך לשנות את השלט במוזיאון של לוסי.
המאמר אינו הכרזה רשמית על החלפת כל השמות, והמחבר אינו מציג את הצעתו כקונצנזוס חדש. למעשה, הוא מסיים בהסתייגות מפורשת: הפתרון המוצע הוא רק אפשרות אחת, והוא כרוך גם באובדן מידע. השם Paranthropus, למשל, מזכיר מיד לקורא שמדובר בקבוצה בעלת התאמות אנטומיות יוצאות דופן; אם כל המינים ייקראו Homo, ההבדלים הללו ייעלמו מרמת הסוג ויישארו רק ברמת המין והתיאור.
לא כל ההומינינים הקדומים נכנסים פנימה
ההצעה גם אינה הופכת כל יצור שחי מאז ההתפצלות מן השימפנזים לחבר בסוג Homo.
טאול משאיר מחוץ למסגרת המוצעת מינים קדומים יותר כמו Sahelanthropus, Orrorin ו-Ardipithecus. מיקומם המדויק בעץ עדיין שנוי במחלוקת, ובחלק מהמקרים אפילו השאלה עד כמה הם שייכים לשושלת האנושית לאחר ההתפצלות מקופי האדם האחרים אינה סגורה לחלוטין.
כך שה-Homo המורחב של טאול מתחיל מאוחר יותר – בקרינה האבולוציונית של ההומינינים בארבעה עד חמישה מיליון השנים האחרונות – ולא באב הקדמון המשותף לאדם ולשימפנזה.
הוויכוח הוא על שמות, אבל לא רק על שמות
אפשר לשאול מדוע בכלל חשוב אם נקרא למאובן Australopithecus או Homo. הרי העצמות עצמן אינן משתנות.
אבל לטקסונומיה יש כוח. שם של סוג גורם לנו באופן כמעט אוטומטי לדמיין קרבה אבולוציונית. כאשר שני מינים נמצאים באותו סוג, אנחנו מניחים שהם שייכים לאותו ענף קרוב; כאשר הם נמצאים בסוגים שונים, קל לחשוב שההפרדה ביניהם עמוקה יותר.
אם הקבוצות הטקסונומיות אינן חופפות לענפים האמיתיים של העץ, השמות עלולים להטעות דווקא במקום שבו הם אמורים לסייע.
זהו גם הרקע לשינוי הרחב יותר שעבר חקר מוצא האדם. פעם חיפשו "חוליה חסרה" אחת שתתחבר לחוליה הבאה. היום התמונה היא של אוכלוסיות ומינים רבים, שחלקם התקיימו במקביל ושקשריהם אינם תמיד קו ישר. גם לגבי Homo sapiens עצמו, מחקרים הראו שמוצאנו באפריקה אינו מתיישב בהכרח עם אוכלוסיית מקור יחידה ומבודדת, כפי שסיכמנו בידען בכתבה על מוצא האדם ממגוון אוכלוסיות אפריקניות שהתערבבו ביניהן.
הצעתו של טאול אינה סוגרת את הוויכוח. היא דווקא מדגישה עד כמה גדל הפער בין עץ המשפחה המורכב שמתגלה מן המאובנים והניתוחים האבולוציוניים לבין המגירות הטקסונומיות שנוצרו בתקופות שבהן היו בידינו הרבה פחות ממצאים.
ייתכן שבסופו של דבר הפליאואנתרופולוגים לא יאמצו Homo רחב כל כך. אבל אם ההצעה תאלץ את התחום להסביר בצורה עקבית יותר מהו בכלל "סוג" בעץ המשפחה האנושי – היא כבר מילאה תפקיד חשוב.
שאלות ותשובות
מה מציע המחקר החדש?
ד"ר איאן טאול מציע לשקול הרחבה של הסוג Homo כך שיכלול גם את המינים המשויכים כיום ל-Australopithecus ול-Paranthropus. מטרתו היא ליצור סיווג המשקף טוב יותר קליידים – ענפים הכוללים אב קדמון משותף ואת כל צאצאיו.
האם זו החלטה רשמית לשנות את שמות המינים?
לא. זהו מאמר טיעון והצעה טקסונומית, לא החלטה מוסכמת של הפליאואנתרופולוגים. המחבר עצמו כותב שסביר שהפתרון לא יתקבל באופן נרחב.
למה הסיווג הנוכחי בעייתי?
מפני ש-Australopithecus נחשב ברבים מן הניתוחים לקבוצה פרפילטית: חלק מצאצאיו מסווגים בסוגים אחרים. במקביל, סימנים ששימשו בעבר להפריד את Homo – כמו מוח גדול או התנהגות מסוימת – נעשו פחות חד-משמעיים בעקבות גילוי מינים ומאובנים חדשים.
האם פירוש הדבר שפרנתרופוס היה אב קדמון של האדם המודרני?
לא. הכללה באותו סוג אינה הופכת כל מין לאב ישיר של Homo sapiens. עץ האבולוציה יכול לכלול ענפים צדדיים רבים בתוך אותו סוג.
האם לוסי תוגדר מעכשיו Homo?
לא בשלב זה. לוסי ממשיכה להיות מסווגת כ-Australopithecus afarensis. רק אם מסגרת טקסונומית דומה לזו שמציע טאול תאומץ בעתיד יהיה צורך לדון בשינויי השמות הפורמליים.
עוד בנושא באתר הידען
- ברוכים הבאים למשפחה – עושים סדר בעץ האבולוציה של משפחת האדם
- לוסי, מאובן האוסטרלופיתקוס – עדות לכך שההזדקפות קדמה לגדילת המוח
- היכן משתבץ Homo naledi בעץ האבולוציה האנושי?
- עצם לסת מאתיופיה דחפה את ראשית Homo לכ-2.8 מיליון שנה
- בני האדם לא התפתחו ממקור אחד, אלא ממגוון אוכלוסיות שהתערבבו ביניהן
המאמר המדעי
https://doi.org/10.1002/ajpa.70344
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
