סיקור מקיף

האנטילופה במשקל טון המתחבאת מפני האדם

מדוע עורכים אנשי השבטים במזרח אפריקה ובדרומה טקס מקדים לפני ציד אילנד על אף היותו חיה מוגנת, בגלל הצרעות הסובבות אותו

אילנד מצוי. צילום: hutterstock
אילנד מצוי. צילום: hutterstock

אילנד (קאנה) או בשמו המדעי Taurotragus הוא בעל חיים מרשים. בחודשים הקרובים יבקרו ישראלים רבים בשמורות הטבע באפריקה בכלל ובאפריקה המזרחית וטנזניה בפרט. באתרים אלו יצפו במגוון העצום של שוכני הסוואנה כשהבולטים ביותר בשטח הם הפרסתנים.

באפריקה יש יותר מ-90 מיני אנטילופות שמשתייכות למשפחת הפריים. על פי ה״ארגון לשימור הטבע״ (IUCN), ישנם בקרב הפרסתניים כ-25 מינים הנתונים בסכנת הכחדה.
אחד המינים בסכנה, שהוא גם הגדול והכבד ביניהם הוא האילנד, הידוע בשמו העברי הקאנה. קיימים שני מינים: Tragelaphus derbianus שאיזור תפוצתו במערב ומרכז אפריקה בעיקר באזורים מיוערים, והמין שקל יותר לראות הוא Taurotragus oryx שאיזור תפוצתו במזרח אפריקה ובדרומה, בסוואנות ובמישורי עשב פתוחים.

הזכרתי בעבר את האילנד בניסיון שכשל לגדל ״בשר צייד כשר״. כמו כן היה ניסיון לגדל עדרי אילנד בבסיסי צבא כדי שישמשו כ״מכסחת דשא״. בטבע רועים עדרים קטנים בני כ-15 פרטים שבחיפושם אחרי מרעה מכסים שטחים נרחבים.

למרות גודלו (משקלו מגיע לטון), קשה לראותו בגלל היותו חששן שבורח מאנשים. החשש מוצדק מפני שגדלו ומשקלו מהווים מקור משיכה לציידים מקומיים. אפילו המסאים שחוקיהם אוסרים הרג חיות בר מתירים את צייד הקאנה. ההיתר נובע מהאמונה שהאילנד הוא ״מין בקר" אלא שההיתר לצייד מותנה בטקסים ייחודיים.

הצורך לטקסים הייחודיים נובע מהעובדה שבשבטים אפריקנים נפוצה האמונה ב״כוחות-על״ שמגנים על צמחים, חרקים, עופות וחיות. האמונה נובעת מאנימיסטיקה (animistic), כלומר יחוס נפש לכל חפץ, חיה או תופעה.

נציין כאן כי בניגוד למקובל רוב השבטים האפריקנים אינם ״עובדי אלילים״. רובם מאמינים באל אחד שבדרך כלל ״יושב״ על הר גבוה. האל האחד שולט בכוחות הטבע וכדי ״לתקשר״ איתו יש צורך לדבר עם רוחות מתים (מי שהביא את עבודת האלילים לאפריקה היו המיסיונרים הנוצרים ש״לימדו״ את המקומיים להתפלל לבובות).

חזרה לאילנד. למרות (ואולי בגלל) היותו צייד מבוקש יש סביבו אמונות שאמורות להגן עליו, האמונה האמיניסטית היא זו שמגינה על האילנד והופכת את הריגתו למסוכנת ומסובכת ובגללה יש צורך בטקסים מקדימים.

רבים מאמינים כי גם כאשר מול הציד עדר גדול לא יוכל לירות ולהרוג אילנד אחד, שכן על פי המסורת, לפני יציאה לצייד אילנד על הציד לבקש עצה ורשות מרוחות אבותיו. הבקשה שמבוצעת בטקס מיוחד בו מוזכרים שמות מנהיגים מכובדים שהובילו את השבט בזמן מלחמות או אסונות טבע. לשמות המכובדים יש כוחות רוחניים שמנקים את גופו ואת נפשו של הציד, ובעיקר מספקים לו כוח מיוחד להגנה מפני הצרעות, שכן בכל אשר יהיו יש צרעות שמגינות על האילנד.

האמונה העממית היא כי הצרעות שמגינות על האילנד חיות בקן שנבנה במצחו. זכרי האילנד נושאים קינים גדולים ובהם יותר צרעות מאשר נקבות או צעירים. באזור אחר מאמינים הציידים כי כדי לקבל הגנה מהצרעות אליהם לבקש סליחה מנשותיהם, מקרוביהם ומשכניהם. אחרי בקשת הסליחה יהיה הציד בר-מזל וימצא עדר אילנד.

ציידים ״רעים״ וחסרי אחריות, ״שטופים ברוחות רעות״ שינסו לצוד אילנד בעזרת חיצים מורעלים יותקפו על ידי הצרעות שיעקצו אותם בגבם. העקיצה אינה מורגשת אבל תגרום לצייד ״הרע״ להירדם והעדר יעלם. הצייד הישן מסתכן בטריפה על ידי אריות או אם השינה היא על שפת הנהר יש סיכוי כי הצייד יטבע או יאכל על ידי תנינים.

המסאים מאמינים כי מי שהולך לצוד אילנד חייב בטקס היטהרות שאחריו עליו לשאת בנוסף לנשקו מטה טקסי. כאשר רואה הצייד עדר אילנד עליו לשבור את המטה לשבע חתיכות ולזרוק לכיוון העדר, אם זה זמן מתאים עבור אחד הפרטים למות הוא יעמוד בעוד ששאר העדר בורח, מה שיאפשר לצייד להרגו ביעילות.

אצל רבים מהשבטים אסור להרוג נקבות בהריון או זכר שנמצא ליד נקבה בהריון, אם עוברים בטעות על האיסור, הפרט הניצוד יפול על חזהו מה שהוא מסר ברור לצייד כי עבר על איסור ולכן עליו לנטוש את הפגר על מנת שלא ייענש בעונש אכזרי על ידי אבותיו. סביב ליבו של האילנד יש שומן הנחשב כבעל סגולות רפואיות, ללא גרשיים. השומן יעלם כאשר הניצוד הוא נקבה בהריון או זכר מלווה. ציידים ממזרח ומדרום אפריקה מציינים את חכמתו של האילנד שכדי לצוד אותו יש צורך ב״רובה חכם״.

עד כאן ההתייחסות לאילנד לפי המסורת והאמונות של המקומיים. יש לציין כי האמונות הנוגעות לאילנד נפוצות וזהות כמעט בכל אזורי תפוצתם, ממזרח, דרך מרכז ועד דרומה של היבשת האפריקנית.

יש כמובן גם התייחסות של חוקרים ומדענים: עדרי האילנד רועים בשטח כאשר כל פרט משמש כצופה וכל פרט ישמיע קריאת סכנה במידת הצורך, בהישמע קריאת הסכנה יקפצו כולם לגבהים של עד שלשה מטר וירוצו במהירות שמגיעה ל-80 קמ׳ש, זאת למרות גודלם ומשקלם (כאמור, עד 1000 ק"ג).

בין היתר נטען כי אפילו לאריות קשה לצוד את האילנד בגלל התנהגותם ה״עצבנית״ של בני העדר גם בזמן רעיה בשטח פתוח. על פי מדידות מסוגל האילנד להאיץ עד מהירות של 80 קמ"ש ולרוץ במהירות של 40 קמ"ש למשך 20 דקות ויותר.

אחת החידות שלא נפתרו היא הקשר בין האילנד לצרעות. מסתבר כי המסורת והאמונות על צרעות שמגינות על האילנד מבוססות על נוכחות מתמדת של צרעות סביב העדר. חוקרים שניסו לבדוק את מה שנראה כקשר סימביוטי בין נחילי הצרעות לעדרי האילנד לא מצאו תשובה.

אם פתחתי בהנחה כי בחודשים הקרובים יבקרו רבים באזורי המחיה של האילנד הרי נסיים באזהרה – בראותכם אילנד אל תנסו להתקרב מחשש לעקיצת הצרעות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן