מחקר חדש מראה כי ההתרסקות המכוונת של החללית דחפה את מערכת האסטרואידים דידימוס־דימורפוס כולה, וסיפקה הוכחה ראשונה לכך שבני אדם שינו את מסלולו השמשי של גוף טבעי
משימת DART של נאס"א כבר הוכיחה ב־2022 שאפשר לפגוע באסטרואיד ולהסיט את תנועתו. כעת מתברר שהניסוי היה משמעותי עוד יותר: פגיעת החללית בדימורפוס, הירחון הקטן של האסטרואיד דידימוס, לא רק קיצרה את הקפתו סביב בן זוגו, אלא גם שינתה במעט את מסלול ההקפה של שני הגופים יחד סביב השמש. לפי המחקר החדש, זו הפעם הראשונה שבה עצם שנבנה בידי אדם שינה באופן מדיד את מסלולו ההליוצנטרי של גוף טבעי . (NASA)
מערכת דידימוס־דימורפוס היא מערכת בינארית: שני האסטרואידים קשורים כבידתית ומקיפים מרכז מסה משותף. לכן שינוי בתנועתו של דימורפוס משפיע גם על דידימוס ועל תנועת המערכת כולה. החוקרים מצאו כי תקופת ההקפה של המערכת סביב השמש, שנמשכת כ־770 יום, השתנתה בשבריר שנייה לאחר הפגיעה. השינוי עצמו זעיר, כ־0.15 שנייה, אך מבחינת הגנה פלנטרית זהו הישג חשוב, משום שגם הסטה קטנה מאוד יכולה להצטבר עם הזמן להבדל גדול בין פגיעה בכדור הארץ לבין החטאה שלו.
הסיבה לכך שהפגיעה הייתה יעילה במיוחד אינה רק מסת החללית. כאשר DART התרסקה על דימורפוס בספטמבר 2022, היא העיפה לחלל ענן גדול של סלעים ואבק ושינתה גם את צורתו של האסטרואיד הקטן, שקוטרו כ־170 מטרים. החומר שנפלט נשא עמו תנע, ולכן העניק למערכת "דחיפה" נוספת מעבר למכה הישירה של החללית. החוקרים מעריכים שמקדם הגברת התנע היה בערך שניים, כלומר החומר שנפלט כמעט הכפיל את האפקט של הפגיעה עצמה.
מחקרים קודמים כבר הראו כי ההקפה של דימורפוס סביב דידימוס, שנמשכה קודם לכן בערך 12 שעות, התקצרה ב־33 דקות. כעת מראה הניתוח החדש שגם מסלול המערכת סביב השמש הוסט מעט. לדברי מחבר המאמר הראשי, רחיל מקדיה מאוניברסיטת אילינוי באורבנה־שמפיין, שינוי המהירות המסלולית של המערכת היה כ־11.7 מיקרומטר לשנייה, כלומר כ־4.2 סנטימטרים לשעה. זה נשמע מעט, אך על פני זמן ממושך גם שינוי כזה עשוי להספיק כדי להסיט עצם מסוכן ממסלול התנגשות עתידי.
מדידות לאורך זמן של מסלול דידמוס סביב השמש
כדי לוודא שהשינוי אכן השפיע על כל המערכת ולא רק על דימורפוס, נדרשו מדידות מדויקות במיוחד של מסלול דידימוס סביב השמש. נוסף על תצפיות מכ"ם ותצפיות קרקעיות אחרות, החוקרים הסתמכו על הסתרות כוכבים, מצבים שבהם אסטרואיד חולף בדיוק לפני כוכב ומכבה את אורו לפרק זמן קצר מאוד. הצוות נעזר באסטרונומים מתנדבים מרחבי העולם, שתיעדו 22 הסתרות כוכבים בין אוקטובר 2022 למרץ 2025. השילוב בין התצפיות הללו לבין נתונים קודמים איפשר לחשב במדויק את ההסטה שנגרמה בעקבות הפגיעה.
המעקב אחר תנועת דידימוס סיפק גם רמזים חדשים על מבנה שני הגופים. לפי החישובים, דימורפוס כנראה צפוף מעט פחות מכפי שהוערך בעבר. ממצא זה תומך בהשערה שהוא נוצר מחומר שנפלט בעבר מדידימוס, שהסתובב במהירות, ולאחר מכן התלכד מחדש בכבידה ליצירת אסטרואיד מסוג "ערימת הריסות".
דידימוס עצמו לא היה במסלול התנגשות עם כדור הארץ, וגם משימת DART לא יכלה להפוך אותו לכזה. ובכל זאת, התוצאה מדגימה כיצד "פוגע קינטי" עשוי לשמש בעתיד להגנה על כדור הארץ, בתנאי שמאתרים את האיום מוקדם מספיק. נאס"א מתכוננת לשלב הזה באמצעות משימתNEO Surveyor , טלסקופ חלל ייעודי להגנה פלנטרית שאמור לאתר עצמים קרובי ארץ קשים לגילוי, ובהם אסטרואידים כהים ושביטים שמחזירים מעט מאוד אור נראה. .
המאמר, Direct detection of an asteroid’s heliocentric deflection: The Didymos system after DART, פורסם ב־6 במרץ 2026 בכתב העת Science Advances. DOI: 10.1126/sciadv.aea4259. (Science)
עוד בנושא באתר הידען:
