משך הקפת דימורפוס את האסטרואיד דידמוס התקצר בכחצי שעה
ניתוח נתונים שהתקבלו בשבועיים האחרונים על ידי צוות המחקר של משימת ניתוב מחדש של אסטרואיד כפול (DART) של נאס”א מראה כי הפגיעה הקינטית של החללית באסטרואיד המטרה שלה, דימורפוס, שינתה בהצלחה את מסלולו של האסטרואיד. זו הפעם הראשונה שהאנושות משנה בכוונה את תנועתו של עצם שמימי ואת ההדגמה הראשונה בקנה מידה מלא של טכנולוגיית הסטת אסטרואידים.
לפני פגיעת DART, נדרשו לדימורפוס 11 שעות ו-55 דקות כדי להקיף את אסטרואיד ההורה הגדול יותר שלו, דידימוס. מאז ההתנגשות המכוונת של DART עם דימורפוס ב-26 בספטמבר, אסטרונומים משתמשים בטלסקופים על כדור הארץ כדי למדוד עד כמה הזמן הזה השתנה. כעת, צוות המחקר אישר כי פגיעת החללית שינתה את מסלולו של דימורפוס סביב דידימוס ב-32 דקות, וקיצרה את המסלול בן 11 השעות ו-55 הדקות ל-11 שעות ו-23 דקות. למדידה זו יש מרווח אי-ודאות של פלוס או מינוס 2 דקות.
לפני המפגש, נאס”א הגדירה כהצלחה שינוי מסלול של 73 שניות או יותר. נתונים מוקדמים אלה מראים כי DART עברה את אמת המידה המינימלית הזו ביותר מפי 25.
“תוצאה זו היא צעד חשוב אחד לקראת הבנת ההשפעה המלאה של פגיעת DART עם אסטרואיד המטרה שלו” אמרה לורי גלאז, מנהלת חטיבת המדע הפלנטרי במטה נאס”א בוושינגטון. “עם הצטברות הנתונים החדשים יוכלו האסטרונומים יוכלו להעריך טוב יותר אם, וכיצד, משימה כמו DART תוכל לשמש בעתיד כדי לעזור להגן על כדור הארץ מפני התנגשות עם אסטרואיד אם אי פעם נגלה אחד כזה שנקרה בדרכנו.”
צוות המחקר עדיין ממשיך לאסוף נתונים מ מצפים קרקעיים ברחבי העולם – כמו גם ממתקני המכ”ם הפלנטרי גולדסטון של המעבדה להנעה סילונית של נאס”א בקליפורניה ובמצפה גרין בנק של הקרן הלאומית למדע במערב וירג’יניה. הם מעדכנים את מדידת משך ההקפה בתצפיות תכופות כדי לשפר את הדיוק שלה.
המיקום עובר כעת לכיוון מדידת היעילות של העברת המומנט מההתנגשות של DART במהירות של כ-22,500 קמ”ש עם אסטרואיד המטרה שלה. לשם כך יש צורך לבצע ניתוח נוסף של ה”פליטה” – טונות רבות של סלעים מפני השטח של האסטרואיד שנעקרו לחלל על ידי הפגיעה. הדף הפיצוץ שיפר את הדחיפה של DART נגד דימורפוס –כמו סילון של אוויר שזורם מתוך בלון ו”שולח” את הבלון בכיוון ההפוך.
כדי להבין בהצלחה את השפעת ההדף יש צורך במידע נוסף על התכונות הפיזיקליות של האסטרואיד, כגון מאפייני פני השטח שלו וקשיחותו. סוגיות אלה עדיין נחקרות.
“DART סיפק לנו נתונים מרתקים הן על תכונות האסטרואידים והן על היעילות של פגיעה קינטית כטכנולוגיית הגנה פלנטרית”, אמרה ננסי צ’אבוט, מובילת תיאום DART מהמעבדה לפיזיקה יישומית של ג’ונס הופקינס (APL) בלורל, מרילנד. “צוות DART ממשיך לעבוד על מערך הנתונים העשיר הזה כדי להבין באופן מלא את מבחן ההגנה הפלנטרי הראשון של הסטת אסטרואידים.”
לצורך ניתוח זה, ימשיכו אסטרונומים לחקור תמונות של דימורפוס שצילמה DART לפני ההתנגשות וכן אלו של ה-CubeSat האיטלקי להדמיית אסטרואידים (LICIACube), שסופק על ידי סוכנות החלל האיטלקית, כדי להעריך את המסה והצורה של האסטרואיד. בעוד כארבע שנים, פרויקט הרה של סוכנות החלל האירופית מתוכנן גם לערוך סקרים מפורטים הן של דימורפוס והן של דידימוס, תוך התמקדות מיוחדת במכתש שהותירה ההתנגשות של DART ומדידה מדויקת של מסתו של דימורפוס.
לא דימורפוס ולא דידימוס מהווים סכנה כלשהי לכדור הארץ לפני או אחרי ההתנגשות המבוקרת של DART עם דימורפוס.
“על כולנו מוטלת האחריות להגן על כדור הארץ שלנו. אחרי הכל, זה הבית היחיד שיש לנו”, אמר מנהל נאס”א ביל נלסון. “המשימה הזו מראה שנאס”א מנסה להיות מוכנה לכל מה שהיקום זורק עלינו. נאס”א הוכיחה שאנחנו רציניים כמגיני כדור הארץ. זהו קו פרשת מים בהגנה על כדור הארץ והאנושות כולה, המדגים מחויבות מצד הצוות יוצא הדופן של נאס”א ושותפים מרחבי העולם”.
עוד בנושא באתר הידען
