ניתוח חדש של 174 מדינות מזהיר כי מדינות חמות ועניות ייפגעו קשות במיוחד. הסתגלות בלבד לא תוכל למנוע את ההפסדים
מחקר חדש שפורסם ב־PLOS Climate בידי החוקרים קאמיאר מוהאדס (Kamiar Mohaddes) ומהדי ראיסי (Mehdi Raissi) חושף תחזיות מדאיגות על ההשלכות המאקרו־כלכליות של שינויי האקלים עד סוף המאה. המחקר מתמקד בשאלה מה יקרה להכנסה לנפש ב־174 מדינות אם העולם ימשיך להתחמם בקצב הנוכחי, ומהם ההבדלים בין תרחישים שונים של פליטות, הסתגלות ומיתון.
על פי הממצאים, בתרחיש פליטות גבוה – שבו טמפרטורת כדור הארץ ממשיכה לעלות בקצב מהיר – ההכנסה לנפש בעולם עלולה לרדת עד 20–24% עד שנת 2100. מדובר בפגיעה דרמטית שמשמעותה הפסדים של טריליוני דולרים בכלכלה הגלובלית. גם בתרחישים מתונים יותר של פליטות, החוקרים מצביעים על ירידות ניכרות של 7–13% בהכנסה לנפש, מה שמעיד כי ההשפעות בלתי נמנעות גם אם ההתחממות תהיה פחות קיצונית.
מי ייפגע יותר?
המחקר מראה כי המדינות העניות והחמות ביותר נמצאות בסיכון הגבוה ביותר. באזורים אלה, ההתחממות תחריף מצוקות קיימות כגון ירידה ביבולים, ירידה בפריון העבודה עקב עומסי חום, ופגיעה בתשתיות בסיסיות. מנגד, מדינות קרות יותר עשויות לסבול פחות, אך גם בהן צפויות ירידות בהכנסה בשל ההתחממות המואצת והשלכות שרשרת על הכלכלה העולמית.
הסתגלות אינה מספיקה
החוקרים בחנו גם את האפשרות של הסתגלות – השקעה באמצעים כמו מערכות מיזוג, שינוי תמהיל גידולים חקלאיים, ושיפור תשתיות. עם זאת, לפי הממצאים, הסתגלות לבדה אינה יכולה לבטל את ההשפעות השליליות. גם מדינות שיצליחו להסתגל יישאו בהפסדים כלכליים ניכרים, פשוט משום שקצב ההתחממות מהיר מדי ביחס ליכולת של מערכות אנושיות וכלכליות להסתגל.
מיתון כגורם מפתח
המחקר מצביע על חשיבות קריטית של צעדי מיתון – צמצום הפליטות ועמידה ביעדי הסכם פריז. אם יצליח העולם להגביל את ההתחממות ל־0.01 מעלות צלזיוס לשנה, ההפסדים עלולים להצטמצם לכ־1% בלבד מההכנסה לנפש, ואף ייתכן רווח גלובלי מתון של 0.25%. נתון זה ממחיש עד כמה מיתון יכול לשנות את התמונה הכלכלית ארוכת הטווח.
שיטות המחקר
החוקרים השתמשו בתרחישים עדכניים של ה־IPCC ובמודלים מתקדמים המשלבים נתוני אקלים וכלכלה. בכך הצליחו להציע הערכות אמינות יותר לעומת מחקרים קודמים, שהתבססו על טווח מצומצם של מדדים או שלא לקחו בחשבון את כלל המדינות. שילוב זה מאפשר ניתוח גלובלי מקיף, אך גם זיהוי של פגיעוּת ספציפית לכל מדינה.
השלכות מדיניות
המסקנות העולות מהמחקר חד־משמעיות:
- על ממשלות לשלב בין הסתגלות (adaptation) ו־מיתון (mitigation).
- השקעות בתשתיות, חינוך ובריאות במדינות מתפתחות חיוניות למזעור ההפסדים.
- שיתוף פעולה בינלאומי חיוני כדי למנוע מצב שבו המדינות הפגיעות ביותר נושאות בעול כבד מבלי שתהיה להן אפשרות אמיתית להגן על אזרחיהן.
החוקרים מדגישים כי האיום אינו רק סביבתי אלא בראש ובראשונה כלכלי וחברתי. ירידה של עד רבע מההכנסה לנפש פירושה עלייה חדה באי־שוויון, גידול בעוני, ופגיעה באפשרויות הפיתוח של דורות שלמים.
המסר של החוקרים ברור: שינויי האקלים הם לא רק אתגר אקולוגי אלא גם סכנה למבנה הכלכלה העולמית. בעוד שחלק מהמדינות יצליחו להסתגל חלקית, ללא צמצום פליטות נרחב – ההפסדים יהיו עצומים ובלתי הפיכים. המחקר קורא לפעולה גלובלית מתואמת, לא רק בשם הסביבה, אלא למען יציבות כלכלית וחברתית של העולם כולו.
עוד בנושא באתר הידען:
