מחקר חדש שהתפרסם ב־PLOS One מצביע כי כבר לפני 4,000 שנה חקלאי הלבנט ומסופוטמיה השתמשו בשיטות השקיה מתקדמות, השקיעו בגידול גפנים גם באזורים צחיחים – והעדיפו את היין כמשאב תרבותי וכלכלי מרכזי על פני הזית
)](https://www.hayadan.org.il/images/content3/2025/09/low-res-5.jpeg.webp)
גידולי זית וגפן היו לאורך ההיסטוריה בעלי חשיבות מרכזית בשל ערכם התזונתי, משמעותם הסמלית ותפקידם כמוצרים סחירים חשובים – שמן זית ויין. מחקר חדש שהתפרסם ב־17 בספטמבר 2025 בכתב העת הפתוח PLOS One מצביע על כך שמסורות גידול אלה השתנו לאורך התקופות בעקבות תנודות האקלים והצרכים התרבותיים.
צוות החוקרים בהובלת פרופ’ סימון ריהל מאוניברסיטת טובינגן, גרמניה, בחן נתונים מאתרים ארכאולוגיים ברחבי הלבנט וצפון מסופוטמיה כדי לגלות כיצד השתנו שיטות החקלאות מתקופת הברונזה הקדומה ועד תקופת הברזל. הם ניתחו מעל 1,500 דגימות של זרעים ועצים, ומדדו איזוטופים יציבים של פחמן כמדד לזמינות הלחות בתקופת הגידול.
בברונזה הקדומה נמצאה התאמה בין לחץ מים בצמחים לבין מחזורי העונה, אולם בתקופות מאוחרות יותר נמצאו סימנים לשונות גדולה יותר במאזן המים ולגידול בגפנים גם באזורים צחיחים – מה שמעיד על שימוש נרחב יותר בהשקיה. תקופות של לחץ מים מוגבר תאמו לתנודות אקלימיות מתועדות היטב.
הממצאים מצביעים על כך שמאז תקופת הברונזה התיכונה קיימות עדויות להשקיה אינטנסיבית במיוחד של גפנים, ואף לגידול גפן באזורים שאינם מתאימים לכך אקלימית. דפוס זה מעיד שהגפן והיין זכו לחשיבות תרבותית וכלכלית יוצאת דופן, יותר מהזית. הדבר מתיישב עם מחקרים ארכאולוגיים קודמים.
לדברי החוקרים: "המחקר שלנו מראה כי חקלאים בדרום־מערב אסיה לפני כ־4,000 שנה קיבלו החלטות מושכלות על אילו גידולים לגדל וכיצד לנהל אותם – תוך איזון בין הסיכון לכישלון יבול, המאמץ להשקיה, והביקוש הצפוי למוצרים. זה מזכיר לנו שאנשים בעבר היו חכמים לא פחות מאיתנו, ושנושאים שנראים מודרניים – כמו עמידות לשינויי אקלים והקצאת משאבים נכונה – מלווים את האנושות כבר אלפי שנים."
עוד בנושא באתר הידען:
