המיתון בשער

גורמים דמוגרפיים ופחד מטרור עלולים לגרור את ארה"ב למיתון שלא נראה את סופו

אבי וייס (M.Sc.)

מיתון
מיתון

מה פתאום מיתון באמצע הפריחה והשגשוג? כדי להבין את המסר, נתחיל בבדיחה שמסבירה את הכול בתמציתיות ובבהירות. מספרים שיום אחד, נכנס אחד מעוזריו הבכירים של פנחס ספיר ז"ל, שר האוצר המיתולוגי למי ששכח, ולחש באוזניו שהמצב קשה, כי יש בצורת. "היכן יש בצורת" שאל פנחס ספיר בדאגה רבה ובחרדה ניכרת. "מה זאת אומרת היכן? כאן בישראל!" השיב העוזר. אז הוציא ספיר מפיו אנחת רווחה גדולה ואמר: "לרגע הבהלת אותי, חשבתי שיש בצורת בארה"ב".

הבצורת שצפויה לנו כבר בשער, ולדעת חלק מהכלכלנים ומנתחי המצב, הבצורת הזו כבר החלה, והיא כמובן בארה"ב. ישראל, כמדינה שתלויה באופן כמעט מוחלט מבחינה כלכלית בארה"ב, בנוסף לתלות הפוליטית המוחלטת בה, תקבל את אותם סימפטומים ומחלות, גם אם באיחור קל אחרי מה שקורה בארה"ב. אפילו את נגיד בנק ישראל שלנו, הבאנו מארה"ב…

למה יהיה או כבר יש מיתון בארה"ב?

כדי להבין את תהליכי השקיעה והמיתון שקורים בארה"ב, יש צורך בפריסת יריעה רחבה של הצטברות תהליכים, דמוגרפיים, כלכליים, פוליטיים, בטחוניים וסוציולוגיים, שכולם מובילים למסקנה אחת: האימפריה האמריקאית החלה בתהליך של שקיעה איטית, שימשך דור אחד או שניים. האימפריה החדשה העולה כבר מצויה בשער, ושמה סין, ואם לא יקרו דברים יוצאי דופן, היא תהפוך למעצמה המובילה תוך שני עשורים, אולי קצת פחות. כמו כל תחזית, יש לגלות את הזהירות בהסקת המסקנות מתחזית כזו, אבל לדעתי הכיוון הוא די ברור.

בניגוד למיתון הקודם, שהיו לו שני אבני דרך ברורים, המיתון הנוכחי לא יתאפיין באבן דרך אחת ברורה, והוא יהיה תהליך איטי מלווה בגלים די איטיים. יהיו עליות כמו שיהיו מורדות, אבל הכיוון הברור הוא של שקיעה איטית. השקיעה תהיה מהירה יותר, אם יתרחש פיגוע רחב מימדים גדול בארה"ב, בדומה לאירועי 11 לספטמבר 2001. תרחיש כזה אינו בלתי מציאותי.

למיתון הקודם, שבפניו הזהרתי וכתבתי בכל טור ומעל כל במה כבר מינואר 1999, דווקא בשיא האופוריה, היו שני אבני דרך ברורות, ומרכזן היה בארה"ב. הראשון: ההתפקחות מהיסטריית "באג 2000". הזהרנו לאורך כל שנת 1999 שאין דבר כזה הקרוי "באג 2000". ציינו, כי לאחר שהעולם המפוקח יגלה זאת ב- 1/1/2000, תהיה אכזבה רבה מעולם ה- IT, וזה יוביל בין היתר למיתון, שתחילתו בקיצוץ השקעות בתחום ה- IT. ואכן כך היה. אבן הדרך השניה, שנתנה את המכה הסופית לנפילה הכואבת, היה אסון מגדלי התאומים ב- 11 בספטמבר 2001. בזירה המקומית שלנו, האינתיפאדה השנייה הייתה המכה הספציפית של מדינת ישראל, שהבריחה מכאן את רוב המשקיעים, החברות הזרות, ובעלי ההון, באותה תקופה קשה של פיגועים.

את היציאה מהמיתון זיהיתי בתחילת 2003, והודעתי על כך מכל במה, כמה חודשים טובים לפני שבנימין נתניהו, שר האוצר, יצא בנאום המפורסם שלו על סיום המיתון, וזכה אז לקיתונות גדולות של לעג ובוז. היום ברור שהוא היה מדויק, וידע את מה שאני ורבים אחרים ידעו אז, שהמיתון נגמר בבירור, בגלל עליית הצריכה והתגברות צד הביקושים בארה"ב. בישראל, היציאה מהמיתון לקחה מעט יותר זמן, בגלל המאפיינים הייחודיים של ישראל, וכיום ברור לכל, ששנת 2004 הייתה שנה טובה למשק ולחברות בישראל, אם כי יש עדיין חלקים לא מעטים בציבור שלא זכו להרגיש את היציאה מהמיתון, עד היום. גם שנת 2005 תסתיים די טוב, לרוב העסקים, אבל חייבים ללכת עם עיניים פקוחות ולהתכונן למיתון הבא, שכלל לא יהיה דומה למיתונים הקודמים, משום שהוא מגיע מכיוונים שונים ומסיבות אחרות, והמאפיינים שלו יהיו שונים ממה שהיה בעבר. השוני העיקרי: השקיעה תהיה מאוד איטית, ועם עליות ומורדות בדרך. לא תהיה נפילה חד פעמית כמו במיתונים בעבר, אלא אם יקרה אירוע טרור עולמי בקנה מידה, שישנה מצב זה, ויביא לנפילה יותר מהירה.

כדי להבין את הרקע למיתון בארה"ב, שוחחנו עם מספר מומחים, בניהם בארי מינקין (Barry H. Minkin) שנחשב לאחד החוזים העתידניים הוותיקים בארה"ב, שנבואותיו היו בין המדויקות ביותר בשלושת העשורים האחרונים. הסיבות שיובילו לדעתו את ארה"ב למיתון, מורכבות ממספר סיבות מרכזיות, שכל אחת בפני עצמה מביאה לידי מיתון שם. השילוב של כל הסיבות יחד, כפי שקורה ממש בימים אלו, הוא הגורם הקטלני לדעתו שמביא לידי כך שכבר לא ניתן היום או מחר למנוע את המיתון הזה. הסיבות העיקריות הן (ולא בסדר חשיבות מסוים):

א. עליית מחירי הנפט. העלייה המהירה של מחירי הנפט עד לרמה של 50 דולר לחבית, גורמת להוצאת הכסף הפנוי מכיסם של כל אזרחי ארה"ב, ובעיקר מכיסם של כל מפעילי מערכות השינוע והתחבורה במדינה, שבלעדיהם כלכלה מודרנית לא יכולה לתפקד, ומעבירה את ההון הזה לידי קומץ קטן ביותר של בעלי הון, שרובם גרים מחוץ לארה"ב. הון זה לא חוזר ולא תורם לצמיחה בארה"ב. בניגוד להשקעות ב- IT, בו ההון חוזר לצריכה המקומית, בדמות העסקת בעלי מקצוע וצריכה גבוהה של אנשי ההיי-טק, הכסף הזורם ממחירי הנפט הגבוהים לא חוזר ברובו לתוך המשק האמריקאי. על מה שעושים אלי הנפט עם כספם, ניתן לקרא במדורי הרכילות העולמיים. יתרה מזאת, ארה"ב נכשלה בטיפול בנושא האנרגיה, גם בעבר וגם בהווה. הסיבה המרכזית לכך: ריבוי חוקים שנולדו בלחץ הארגונים הירוקים ושוחרי איכות הסביבה. בארה"ב לא נבנה ב- 20 השנים האחרונות שום כור גרעיני להפקת אנרגיה, שזו הדרך הזולה ביותר של תחליפי אנרגית הנפט, וגם הנקייה ביותר. גם אין שום סיכוי שיבנה כור כזה בארה"ב ב- 20 השנים הבאות, כל עוד מערכת החוקים הקיימת היא כזו. גם פיתוח שדות נפט חדשים (כמו באלסקה), נתקלת בהתנגדויות מכל כיוון. מעבר לפחם וגז גם הוא תקוע. כך נשארה לה ארה"ב עם כמה חוות גדולות ובודדות להפקת אנרגיה מהרוח ומהשמש, וזה הכול. התלות בנפט, הפכה את הכלכלה האמריקאית לפגיעה, וקשה לראות פתרון לנושא הזה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין.

ב. הגרעון במאזן המסחרי והגרעון בתקציב האמריקאי הוא היום הגדול ביותר בכל הזמנים, ומדובר בסכנה ממשית לכלכלת ארה"ב, ולכלכת העולם המערבי. הנשיא בוש שמבין זאת היטב, נתקל בהתנגדויות רבות בנסיונותיו לתקן מצב זה, בין היתר משום שהוא עצמו אחראי לא מעט על הגרעון הזה. בין היתר, ביציאה המיותרת מנקודת מבט מפוקחת, למלחמה בעיראק. השקעות הענק חסרות התוחלת לדעת רבים בהבאת דמוקרטיה למדינות מוסלמיות, הביאה לגרעון הענק בתקציב ארה"ב, וגרמה לריתוק כוחות צבא ענקיים במדינות חוץ, מה ששולל את יכולת התמרון העתידית של ממשלת ארה"ב לטפל במשברים נוספים, ומונע את היכולת לקצץ בהוצאה הציבורית, שחלקים גדולים ממנה מופנים לביטחון חוץ ולביטחון פנים. על בעיית הגרעון המסחרי ובעיית התקציב הלאומי של ארה"ב כותבים הרבה כלכלנים, כך שמיותר כאן לפרט נושא זה, ומה השפעתו על המיתון הקרב ובא.

ג. השינוי הדמוגרפי בארה"ב. העלייה בצריכה בארה"ב בארבע השנים האחרונות, היא לא דבר שלא ניתן לחיזוי. מקורה בתופעת ה- Baby-Boomers. זו העלייה הגדולה בילודה שהייתה בארה"ב, אחרי מלחמת העולם השנייה וכתוצאה ממנה. היא נוגעת לשכבת הגיל של ילידי 1946 עד 1952. שכבת גיל זו היא האחראית לרוב העליה בצריכה במשק האמריקאי בשנים האחרונות. אבל, לא היה גל שני של ה- Baby-Boomers, והאוכלוסייה האמריקאית הולכת ומזדקנת. אירועי 11 בספטמבר 2001 הביאו גם לתוצאה בלתי צפויה. בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקאית, הצליחה ארה"ב לחסום די ביעילות את כל גבולותיה, ולפעול די בנחישות כנגד ההגירה אליה. התוצאה: העדר גלי הגירה, שהזינו את שכבות הגיל הצעירות ואת העליה בצריכה. להן טבלה המסבירה באופן ברור את השינוי דמוגרפי העמוק שעובר על ארה"ב:

השנה תוחלת חיים ממוצעת (גברים נשים) היקף האוכלוסייה מעל גיל 65 (במיליונים) % האוכלוסייה מעל גיל 65 מכלל האוכלוסייה בארה"ב

1900 47 3.1 4%

1930 60 6.7 5%

1960 70 16.7 9%

1995 78 31.1 12%

2025 85 62.5 20%

המשמעות המעשית: ילדי ה- Baby-Boom מתקרבים כיום לגיל פרישה, וההתנהגות הצרכנית של בני גיל הפרישה ומעלה מכך, שונה לחלוטין מזה של בני 20 עד 40. למי צפויה פריחה (וכבר יש פריחה בתחומים רבים) בשנים הקרובות בארה"ב? לבוני "בתים מוגנים" ודיור מוגן לגיל הזהב, למפעילי קרוזים (שייט תענוגות), ליצרני תוספי מזון, לרופאים ובתי חולים המתמחים במחלות זקנה, ליצרני ציוד לתמיכה במחלות זקנה, למפעילים של סוגי ספורט (גולף למשל…), לארגוני מתנדבים, לחוגי למידה לגיל הזהב, ליוצרי סרטים ובידור נוסטלגי, ועוד. כל אלה מאפיינים שאינם תורמים באופן בולט לצמיחה, והכי חמור, הם אינם תורמים כמעט כלום לעולם ההי-טק. מי שקונה בית חדש ומרהט אותו באביזרים כמו טלוויזיה, מחשבים, אינטרנט, מקררים, מיקרוגלים, DVD, וכיו"ב, תורם ישירות לצריכה ולפריחת עולם היי-טק. מי שמשקיע את כספו בטיפול רפואי, תורם מעט מאוד לצמיחה. בשנת 2000, בפעם הראשונה בתולדות ארה"ב, היקף האוכלוסייה הקשישה היה גדול יותר מאוכלוסיית הילדים. נלווים לתופעה זו כמה אפקטים די מטרידים. הראשון שבהם, הוא הגרעון העצום של הביטוח הלאומי שם. הנשיא בוש מנסה כיום לתקן את המצב, ונתקל בהתנגדות עזה. המצב הזה, אם לא יתוקן, עלול להוביל לקריסה של הביטוח הלאומי שם. דווקא בישראל, נושא זה תוקן, במאבק שעשה שר האוצר לפני כשנתיים. התחום השני הוא מצב שירותי הבריאות. כל הניסיונות לתקן את שירותי הבריאות בארה"ב, ובמיוחד בכל הקשור באוכלוסיות היותר מבוגרות, לא זכה להצלחה של ממש.

כדי שמדינה תצמח, יש צורך שהיקף הילודה יהיה 2.1 עד 2.2 ילדים למשפחה. לא די שזה לא המצב בארה"ב, המבנה של המשפחה המסורתית בארה"ב נשבר. קשה להאמין שמסעות החוגים השמרניים לטיפוח ערכי המשפחה, יוכלו לתקן את המצב הזה בטווח הזמן הנראה לעין. כבר כיום, היקף המשפחות החד-הוריות מגיע כמעט ל- 50% מכלל המשפחות, שלא לדבר על תופעת הזוגות החד-מיניים, שמעוררים שם מחלוקת חריפה. השקיעה האיטית של יפן, נובעת בין היתר מכן שביפן יש 1.2 ילדים למשפחה. זה הרבה מתחת לנדרש כדי לקיים תהליכים של צמיחה בריאה. השוק האירופי, ביצע לאחרונה צעד נבון של צירוף מדינות חדשות ממזרח אירופה לתוכו, עם רמת ילודה גבוהה שם. אבל, הסטגנציה הכלכלית של מדינות מובילות כמו גרמניה, ועלייה מדהימה בהיקף האוכלוסייה המוסלמית, שחלקה אינו רוצה להשתלב באוכלוסייה הכללית, מה שקורה כיום בכל רחבי אירופה, יכול להוביל להמשך הסטגנציה גם שם.

מול מצב זה בארה"ב, ניצבות סין והודו, כשבכל אחת מהמדינות הללו, ההיקף המספרי האבסולוטי של שכבות האוכלוסייה מהרמה הבינונית עד הגבוהה, גדול בפני עצמו ובכל מדינה בנפרד, מכל אוכלוסיית ארה"ב. כידוע, לא כל אוכלוסיית ארה"ב היא במעמד הביניים והגבוה, וזו האוכלוסייה שמשפיעה על הצריכה והצמיחה. כך יוצא, שגם בסין וגם בהודו יש פוטנציאל צמיחה כלכלי, שעולה בכמה מונים על מה שיש בארה"ב. זאת, עוד לפני התגברות תהליכי ההזדקנות והיעלמות שכבת ה- Baby Boomers בארה"ב. כבר ב- 2002, התוצר הלאומי של סין (עם הונג-קונג וטייוואן) הגיע ל- 9.8 טריליון דולרים, ועבר בשנה זו את ה- 9.7 טריליון דולרים של כלכלת ארה"ב. מאז הפער רק גדל, לטובת סין. קריאתו של ביל גייטס, האיש הכי עשיר בעולם, שאת עושרו עשה מ- IT, קריאה שהושמעה בחודש החולף לממשל, לפתוח את שערי ארה"ב למוחות טובים מרחבי העולם ללא מכסות, היא חלק מהמאבק הציבורי של אלו שמבינים לאן המצב הנוכחי מוביל.

ההשפעה על ישראל

ישראל ללא ספק מושפעת מכל מה שקורה בארה"ב. יש הטוענים שכבר החל אצלנו המיתון, אם כי במימדים די קטנים, המתבטא בהתחלה של תהליכי פיטורים בחברות היי-טק, שלא מצליחות להתרומם. יש לנו בישראל גם את הצרות המקומיות. שני תרחישים שליליים יכולים להשפיע חזק מבחינה מקומית: הראשון הוא התמוטטות הפסקת האש הרעועה ביננו לבין הפלסטינים. השני שקשור לראשון, הוא אובדן התמיכה האמריקאית, כתוצאה מחוסר התקדמות במפת הדרכים לפי חזון בוש. גם אם הכול יהיה טוב מבחינה מדינית ובטחונית (ולא הזכרנו בכלל את האיום מצד אירן), יש תהליכים שתלויים בארה"ב ושלא נוכל למנוע אותם. שקיעת אימפריה, כפי שלמדנו בספרי ההיסטוריה, היא תהליך מאוד איטי ומכאיב. האימפריה הסינית לא תתרומם, רק אם תתרחש שם התמוטטות של המשטר הקומוניסטי, כמו שקרה בגוש הסובייטי. אבל מנהיגי סין הנהיגו כלכלה קפיטליסטית תחת שלטון פוליטי קומוניסטי, שילוב שבנתיים מחזיק מעמד, וקשה לראות אותו מתמוטט מהר או בקרוב. בהודו יש דמוקרטיה, כך שאין חשש כזה. ישראל אינה מחוברת מספיק עם הגוש של דרום מזרח אסיה וסין בראשם, בעיקר בגלל דרישת ארה"ב שלא נהיה קשורים בסין. כך נכנסנו למלכודת, שיהיה קשה לצאת ממנה בקלות בשנים הקרובות.

לסיכום:

המיתון אינו אסון, הוא תהליך שניתן להתכונן אליו, ולעבור אותו נכון, אם מתכוננים אליו. כך היה גם במיתונים הקדומים. ארגונים ועסקים רבים עברו את המיתון האחרון יפה, משום שחזו נכון את התהליכים הנוגעים לפלחי השוק הרלבנטיים אליהם. לעובדים שכירים שלא בטוחים אם מקום עבודתם ישרוד את המיתון, מוטב להכין רזרבות ליום צרה. המיתון הזה לא יהיה קצר, ויהיו בו עליות ומורדות. אבל כמו כל מיתון, גם הוא יסתיים תוך פרק זמן של כמה שנים, שעדיין קשה ובלתי אחראי לחזות אותן.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן