שינויי אקלים, חלקם קטנים וחלקם גדולים – אחראים לפחות חלקית לעליתן ונפילתן של תרבויות עתיקות רבות. ג’ייסון אור מהארווארד אומר כי בכל האתרים שחפר לא מצא עדויות לנסיון כלשהו של התושבים האחרונים להתאים את עצמם לשינויי האקלים, ועלינו ללמוד מהנסיון שלהם ולא לחזור על שגיאותיהם
החיפוש אחר העיר האבודה אוּבַּר החל בשיחת טלפון במעבדה להינע סילוני של נאס”א בשנת 1982.
יוצר הסרטים התיעודיים, ניקולאס קלאפ, שמע סיפורים על ישוב אבוד במדבר חצי האי ערב, אשר פעם היה עשיר ופורח. בתקופה כלשהי, לפני כמה מאות שנה, נעלמה אוּבַּר בתוך החולות וקלאפ תהה האם ניתן להשתמש בחללית של נאס”א כדי לחפש אחר העיר האבודה.
“כאשר הוא [ניקולאס קלאפ] התקשר, היה ברור שהוא לא אחד מהמשוגעים שמדי פעם מתקשרים אלינו”, אומר ד”ר רון בלום, מנהל תוכנית “מדעי הקרקע של כדור הארץ” ומומחה לאסונות טבע ב- JPL. “ניק בלט בכך שהוא הכין שיעורי בית לפני שפנה אלינו”.
וכך החל החיפוש.
בסיוע מחקריו ההסטורים של קלאפ, בלום ואנשי צוותו השתמשו במעבורת החלל “צ’לנג’ר” (שהשבוע מלאו 28 שנה להתרסקותה) כדי לצלם תמונות במדבר. תמונות אלו אפשרו להם לאתר דרכים עתיקות במדבר, אשר חלקן היו קבורות מתחת לדיונות חול, אך כולן נפגשו לבסוף בנקודה מרכזית אחת: בדרום עומאן. בחפירות ארכיאולוגיות שערך הצוות באזור זה נמצא אתר שהתאים לכמה מתיאוריה של אוּבַּר המיתולוגית. עוד גילו החוקרים כי האתר הכיל מקור מים חשוב ונקודת מפגש בה התאספו שיירות גמלים כדי להוביל לבונה. ב-30 השנים שחלפו מאז השימוש במעבורת החלל “צ’לנג’ר” גייסו החוקרים את מיטב הלווינים של נאס”א לצורך חקר כדור הארץ באורכי גל שונים.
שינויי אקלים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, אחראים לפחות חלקית לעלייתן ושל תרבויות עתיקות רבות ונפילתן.
העיר אוּבַּר, שהיתה מוקפת במגדלים גבוהים ששקעו אל תוך החול, היא רק אחת מתוך רשימה ארוכה של אתרים היסטוריים, אשר נחשפו בזכות צילומים מלוויינים. תחום ה”חישה מרחוק” מאפשר לצלם תמונות מגובה רב ובכך לחשוף עדויות למיקומן של חברות אבודות, שאי אפשר לראותן מהקרקע.
[קטע מהרובע הדרומי הריק של חצי האי ערב במדינת עומאן. משמאל: תמונת מכ”מ של סביבות העיר האבודה אוּבַּר. מימין: תמונות אופטיות משופרות, שצולמו על-ידי אסטרונאוטים של אחת ממעבורות החלל. צילום: NASA/JPL]
כאשר מדענים חפרו באתרים הללו, הם גילוי עדויות לכך ששינויי אקלים, הן קטנים והן גדולים, אחראים לפחות בחלקם לעלייתן של תרבויות עתיקות רבות ונפילתן. אף כי אוּבַּר ממוקמת כיום באחד המקומות היבשים ביותר על כדור הארץ, בתקופות עתיקות היה האזור משופע במים על פני הקרקע ומתחתיה. אוּבַּר נעלמה כאשר רמות המים ירדו לשפל נמוך כל כך, עד כי החול קרס וקבר תחתיו את העיר.
בדומה לאוּבַּר, לפני 4200 שנה קרסה ממלכה מצרית במהלך תקופת בצורת. בצורות קשורות גם לנפילת המאיה בסביבות שנת 900 לספירה וכן לחורבנה של העיר הקמבודית אַנְקְגוֹר בסביבות שנת 1400 לספירה.
“לא מפתיע ששינויי האקלים החריבו כל כך הרבה אוכלוסיות לאורך ההסטוריה”, אומר בלום. “אחרי הכל, היווצרותן של תרבויות מורכבות התאפשרה לפני 11,500 שנים, כאשר מזג האוויר התייצב כך שאפשר היה להסתמך עליו ולחזות אותו במידה סבירה. אקלים יציב מבטיח שהיבולים יגדלו שנה אחרי שנה, וכך מקור אמין של מזון שחרר את בני האדם להתיישב במקום ולפתח תרבות”.
מאז, תרבויות רבות פרחו ועלו לגדולה אך בסופו של דבר נעלמו והפכו לעיי חורבות. כאשר המדענים מנסים למפות היכן חיו אנשים לפני זמן רב, הם משתמשים בטכנולוגיות המודרניות ביותר. חלליות יכולות להציע מראה חסר תקדים של כדור הארץ מלמעלה.
קיימות דרכים רבות לאתר התיישבויות אבודות באמצעות תמונות לוויין. בחיפוש אחר העיר האבודה אוּבַּר, השתמשו בלום ואנשי צוותו במכ”מ ובמחשבים כדי לשפר את התמונות אשר צולמו באורכי גל שונים- האור הנראה והאינפרה אדום. שיטות אלו אפשרו לחוקרים להתבונן עד לעומק של 5 מטרים מתחת לחולות היבשים. כאשר הם ניתחו את גודל ויחס חלקיקי האבק, הסלעים וגרגרי החול, הם יכלו לראות את גבולות הדרכים העתיקות.
בעיראק ובסוריה של היום, הארכיאולוג ד”ר ג’ייסון אור (Jason Ur) ועמיתיו משתמשים בתמונות לווין של נאס”א כדי לזהות אלפי אתרים פוטנציאלים של ערים מסופוטמיות, וזאת באמצעות איתור של תבניות אדמה בהירה ויבשה יותר. נקודות אלה מרמזות על מקום שבו התמוטטו מבנים עשויים לבני בוץ.
השתנה או שתעלם
במקרה של היעלמות תרבות המאיה וערים אבודות אחרות במרכז ודרום אמריקה, הג’ונגלים ממהרים לצמוח על גבי בניינים ותצורות אחרות, וכך מחפשים המדענים בצילומי הלוויין אחר הבדלים בתבניות הצמחייה. אזורים שעברו פיתוח נשלטים על ידי צמחים שהשתלטו על הנישה הפנויה, ואלו שונים מאזורים שלא עברו פיתוח ובהם גדלה הצמחייה פרא. צפייה בשינויי תבנית הצמחייה מלמעלה מסייעת לארכיאולוגים להתמקד באזורים שבהם כדאי לחפור.
“שפלת האמזונס גדולה משטחה של ארה”ב כולה”, אומר ויליאם וודס, גיאוגרף וארכיאולוג באוניברסיטת קנזס בלורנס. עוד הוא מציין כי “הדרך היחידה לגלות את הדברים החדשים הללו היא באמצעות חישה מרחוק ואימות על הקרקע”.
ככל שהמשיכו הארכיאולוגים לחפור יותר ויותר אתרים של תרבויות שקרסו, הם גילו עדויות לכך שבמקרים רבים היו שינויי האקלים אחראים לפחות בחלקם להעלמות התרבויות. הקשר הזה מאפשר לנו לדון בהזדמנויות להגן על עתיד התרבות שלנו באמצעות לימוד משגיאותיהם של אבותינו. על כך מוסיף ד”ר ג’ייסון אור: “כאשר חפרנו את שרידיהן של תרבויות עתיקות, מצאנו במקרים נדירים עדויות לכך שאנשי התקופה עשו נסיונות כלשהם להתאים עצמם לשינויי האקלים. אני רואה את אי-הגמישות הזו כגורם האמיתי לקריסתן של תרבויות אלו”.
ד”ר אור מסכם ואומר כי “כיום עומדת לרשותנו יכולת חסרת תקדים ללמוד על הסביבה, להפיץ את המידע וללמד את הדורות הבאים. אנו נדרשים לשפר את הפיתוחים האחרונים בטכנולוגיית התקשורת כדי להתמודד עם אקלים משתנה”.
עוד בנושא באתר הידען:
3 תגובות
כמו בסרט חולית, שהתולעים בולעות את החול
הספר “התמוטטות” מאת פרופסור ג’ארד דיימונד, וספרו הקודם זוכהה פרס פוליצר “רובים, חיידקים ופלדה” הם הראשונים בגל הפופולארי של ספרים בנושא התמוטטות תרבויות. הספר התמוטטות הוא הרחבה של הנושאים שרשמת במאמרך שאותו לקחת מאתר נאסא. בדיוק אותם נושאים והתרבויות שסקרת הן חלק מאלה שמופיעות בספר. מתוך כל ערימת הספרים הפופולרית בנושא (קיצור תולדות האנושות וכ”ו), שני הספרים האלה הם מומלצים.