מחקר חדש מצביע על חלבון PKC-eta כגורם מרכזי בהתפשטות סרטן שד אגרסיבי, ומציע כיוון טיפולי חדש המבוסס על פפטיד קצר שעשוי לדכא את יצירת הגרורות
סרטן השד הוא אחד מגורמי התמותה המרכזיים בקרב נשים בעולם. אחד האתגרים הקשים ביותר בטיפול בו הוא המעבר משלב ממוקד למחלה גרורתית, שבה התאים הסרטניים מתפשטים לאיברים חיוניים. בסרטן שד מסוג טריפל־נגטיב, הנחשב לאחד הסוגים האגרסיביים ביותר, הבעיה חריפה במיוחד, משום שהמחלה נוטה להתפשט במהירות יחסית ולרופאים יש כיום פחות אפשרויות טיפול יעילות בשלב הגרורתי.
על הרקע הזה, קבוצת מחקר מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב זיהתה מנגנון מולקולרי שעשוי להסביר כיצד נוצרת הנטייה לגרורות, ואף מציעה כיוון טיפולי חדשני שעשוי בעתיד לסייע בבלימת התהליך. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Signal Transduction and Targeted Therapy. ממצאי המחקר התפרסמו בכתב העת היוקרתי Signal Transduction and Targeted Therapy.
חלבון שנקשר ליכולת הפלישה של הגידול
את המחקר הובילו ד"ר ליגו ויגאיה סטאלטר, פוסט־דוקטורנט במעבדותיהם של פרופ' אטה ליבנה ופרופ' משה אלקבץ מבית הספר למחקר ביו־רפואי באוניברסיטת בן־גוריון. החוקרים הגדירו לראשונה את החלבון PKC-eta כגורם מולקולרי מרכזי הקשור לנטייה להיווצרות גרורות בסרטן השד.
בניתוח של מאגרי מידע ודגימות מחולות נמצא כי רמות גבוהות של החלבון הזה קשורות להפעלה של תוכניות תאיות המחזקות תכונות פולשניות וניידות של תאים סרטניים. בנוסף זוהו בתאים מאפיינים המזכירים תאי גזע סרטניים, תכונה הנחשבת לאחד המרכיבים המרכזיים שמאפשרים לגידול להתפשט, לשרוד ולהקים מוקדי סרטן חדשים באיברים אחרים.
כאשר החוקרים הפחיתו את פעילות החלבון בתאי סרטן שד אגרסיביים, באמצעות ביטול הגן המקודד לו, הם ראו ירידה משמעותית ביכולת של התאים לנדוד ולפלוש. גם במודלים בעכברים נצפתה ירידה ברורה ביצירת גרורות.
לדברי ד"ר ליגו ויגאיה סטאלטר, המנגנון שהודגם במחקר מראה כי החלבון PKC-eta מעודד את הפעלת החלבון YAP, הנחשב לצומת בקרה חשוב בתא. YAP מפעיל תוכניות גנטיות התומכות בפלישה ובהתפשטות של תאי הסרטן, ולכן דיכוי הציר הזה עשוי להחליש את היכולת הגרורתית של הגידול.
מהבנה ביולוגית לכיוון טיפולי חדש
החוקרים מדגישים כי המשמעות של הממצא אינה רק תאורטית. מצד אחד, המחקר מספק הבנה עמוקה יותר של התהליכים שמקדמים היווצרות גרורות. מצד אחר, הוא מציע גם בסיס מעשי לפיתוח גישה טיפולית חדשה.
לפי המחקר, פפטיד קצר שזוהה בידי קבוצת המחקר, שמקורו ברצף מקדים ב-mRNA של החלבון PKC-eta, עשוי להפחית את רמת הפעילות של החלבון. הפחתה כזאת צפויה לדכא את הציר PKC-eta–YAP, ובכך לצמצם את התהליכים המולקולריים שתומכים בהתפתחות גרורות.
במילים אחרות, החוקרים מציעים גישה ממוקדת שמנסה להתערב סמוך מאוד למקור הבעיה, כבר ברמת המולקולה המעורבת במסלול הבקרה. אם הגישה הזאת תאומת במחקרים נוספים, היא עשויה לפתוח פתח לפיתוח טיפול שמטרתו אינה רק להילחם בגידול קיים, אלא למנוע מראש את התפשטותו.
יישומים אפשריים: אבחון סיכון וטיפול ממוקד
לדברי פרופ' אטה ליבנה ופרופ' משה אלקבץ, לגילוי החדש עשויות להיות שתי השלכות קליניות חשובות. הראשונה היא פיתוח סמן ביולוגי שיסייע לזהות חולות הנמצאות בסיכון גבוה יותר להתפשטות סרטן השד. השנייה היא פיתוח טיפול ממוקד שיפחית את הסיכוי להיווצרות גרורות מלכתחילה.
המשמעות האפשרית של שילוב כזה, אבחון מוקדם לצד טיפול ממוקד, היא שינוי בגישת הטיפול במחלה אגרסיבית במיוחד, שבה כל עיכוב בהתפשטות עשוי להיות קריטי. שיטת הטיפול המבוססת על הפפטיד כבר נרשמה כפטנט, ובימים אלה פועלים החוקרים לקדם את יישומה.
המחקר נתמך בידי שורה של גופי מימון, בהם קרן המדע הישראלית, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, משרד המדע, הקרן הדו־לאומית ישראל-ארצות הברית וקרנות מחקר נוספות. בקבוצת המחקר השתתפו גם ד"ר אופיר כהן, ד"ר אירית אלון וסטודנטים מהמעבדות של החוקרים.
אמנם הדרך מיישום מעבדתי לטיפול קליני עוד ארוכה, אך הממצאים החדשים מספקים כיוון מבטיח במיוחד. בעולם שבו עצירת הגרורות היא אחת המשימות הדחופות ביותר באונקולוגיה, כל פענוח של מנגנון ביולוגי כזה עשוי להפוך בעתיד לכלי משמעותי בהצלת חיים.
