בניסוי למידת חיזוק, משתתפים שדיווחו על אבחנה של אוטיזם היו פחות מועדים לייחס הצלחה לפרטים שלא השפיעו עליה. החוקרים מציעים כי בתנאים מסוימים היכולת להתעלם מ"רעש" עשויה להעניק יתרון בקבלת החלטות
אנחנו נוטים ללמוד לא רק ממה שבאמת גרם להצלחה או לכישלון, אלא גם מפרטים מקריים שהיו בסביבה באותו רגע. ארוחה מוצלחת עשויה לגרום לנו לזכור לטובה לא רק את המנה שאכלנו אלא גם את המקום שבו ישבנו; הצלחה במשימה עלולה לגרום לנו לייחס חשיבות לפרט שלא השפיע כלל על התוצאה.
מחקר ישראלי חדש מצא כי בניסוי מבוקר של קבלת החלטות, משתתפים שדיווחו על אבחנה קלינית של אוטיזם היו פחות מועדים ללמוד ממידע שאינו קשור לתוצאה. החוקרים מציעים כי בתנאים שבהם אפשר להבחין בבירור בין מידע רלוונטי לבין "רעש", דפוס כזה עשוי להוות יתרון נקודתי בקבלת החלטות.
המחקר פורסם בכתב העת Translational Psychiatry בידי עידו בן־ארצי ופרופ' ניצן שחר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, וד"ר לירון רוזנקרנץ מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי וממרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר־אילן.
מה בדיוק צריך ללמוד?
בניסוי השתתפו 154 בני אדם שגויסו באופן מקוון: 75 מהם דיווחו כי קיבלו אבחנה קלינית של הפרעת הספקטרום האוטיסטי ו־79 דיווחו כי אינם מאובחנים באוטיזם. חשוב לציין כי המחקר הסתמך על דיווח עצמי של האבחנה, ולא על אבחון קליני חדש שבוצע במסגרת המחקר.
המשתתפים ביצעו משימה מסוג "מכונת מזל מרובת זרועות" — כלי נפוץ במחקרי למידת חיזוק וקבלת החלטות.
בכל סבב הופיעו על המסך שתי צורות מופשטות מתוך ארבע אפשרויות. המשתתף היה צריך לבחור אחת מהן, ולאחר מכן קיבל או לא קיבל מטבע ששימש כתגמול.
לכל צורה הייתה הסתברות משלה להעניק תגמול, וההסתברויות השתנו בהדרגה לאורך הניסוי. כדי לצבור כמה שיותר תגמולים היה צורך לעקוב אחר זהות הצורה וללמוד איזו מהן משתלמת יותר באותו שלב.
אבל החוקרים הוסיפו פרט חשוב: בכל ניסיון הוצבו הצורות באקראי בצד ימין או בצד שמאל של המסך. לכן המיקום לא סיפק שום מידע על הסיכוי לקבל תגמול.
המשתתפים אף קיבלו הסבר מפורש שהמיקום חסר משמעות ועברו מבחן קצר שנועד לוודא שהבינו זאת.
ובכל זאת, המוח למד גם מהמיקום
אצל המשתתפים שלא דיווחו על אוטיזם התגלתה נטייה ללמוד במידה מסוימת גם מן הצד שבו הופיעה הצורה. אם בחירה בצד מסוים הסתיימה בתגמול, הם נטו לייחס חלק מן ההצלחה גם למיקום — אף שידעו כי המיקום נקבע באקראי.
זהו מקרה של ייחוס אשראי שגוי: המוח מעדכן את הערך שהוא מייחס למאפיין שלא גרם לתוצאה.
התופעה אינה ייחודית למחקר הזה. החוקרים מציינים כי בניסויים קודמים שלהם נמצא שבני אדם ממשיכים ללמוד מפרטים לא רלוונטיים גם כאשר אומרים להם במפורש שאין להם משמעות.
אלא שאצל המשתתפים שדיווחו על אבחנת אוטיזם, הנטייה הזאת הייתה חלשה במידה ניכרת. הם ייחסו את התוצאה במידה רבה יותר לצורה עצמה ופחות למיקום האקראי שלה.
יתרון בתוך סביבה רועשת
ההבדל לא הופיע רק כאשר חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות. החוקרים השתמשו גם בשאלון Autism Spectrum Quotient, המודד תכונות הקשורות לאוטיזם באוכלוסייה הרחבה.
ככל שהציון בתכונות האוטיסטיות היה גבוה יותר, כך פחתה הנטייה ללמוד מן המיקום הלא רלוונטי.
לכן החוקרים מציעים שלא מדובר בהכרח בתכונה שקיימת רק אצל אנשים בעלי אבחנת אוטיזם, אלא בדפוס קוגניטיבי שעשוי להשתנות באופן רציף באוכלוסייה.
במשימה הספציפית הזאת, סינון המידע המקרי היה מועיל: מי שהתעלם מהמיקום יכול היה להתמקד במידע שבאמת ניבא את התגמול.
החוקרים מתארים זאת כתחום שבו מאפיינים קוגניטיביים הקשורים לאוטיזם עשויים לתרום לעמידות גבוהה יותר להטיות בקבלת החלטות בסביבה רועשת.
לא "אוטיסטים מקבלים החלטות טובות יותר"
כאן נדרשת הסתייגות חשובה. המחקר אינו מראה שאנשים אוטיסטים מקבלים החלטות טובות יותר באופן כללי.
המשימה תוכננה כך שהחוקרים ידעו מראש איזה מידע רלוונטי ואיזה חסר משמעות. במציאות, ההבחנה הזאת לעיתים קרובות אינה ברורה.
מידע שנראה בתחילה מקרי יכול להתגלות כרלוונטי בהמשך, הסביבה יכולה להשתנות, ולעיתים צריך לשלב רמזים חלשים והקשר רחב כדי להגיע להחלטה טובה.
גם מחברי המחקר מדגישים כי הם אינם משווים בין ירידה בלמידה ממידע לא רלוונטי לבין "רציונליות" במובן הרחב. הם מתארים מנגנון מסוים שעשוי לתרום להחלטות עמידות יותר להטיה בתנאים מסוימים בלבד. ([Nature][1])
שתי השערות מנוגדות נבדקו מראש
אחת הנקודות המעניינות במחקר היא שהוא נערך כ־adversarial collaboration — שיתוף פעולה שבו החוקרים הגדירו מראש שתי תחזיות מנוגדות.
לפי השערה אחת, מאפיינים הקשורים לאוטיזם היו אמורים דווקא להגביר את העיבוד של פרטים שאינם רלוונטיים ובכך להגדיל את הלמידה מהם.
ההשערה האחרת נבעה מרעיון שלפיו קוגניציה אוטיסטית עשויה להיות סלקטיבית יותר ביחס למידע הרלוונטי למשימה ופחות רגישה להקשרים מטעים.
הניסוי תוכנן מראש כדי להכריע בין שתי האפשרויות, והתוצאות תמכו באופן ברור יותר באפשרות השנייה. ([Nature][1])
מתחבר למחקרים קודמים
התוצאה משתלבת בעבודות קודמות שבהן נמצא שאנשים אוטיסטים עשויים להיות פחות מושפעים מהטיות מסוימות.
למשל, מחקר מ־2017 מצא שאנשים על הספקטרום קיבלו החלטות עקביות יותר כאשר נוספה לבחירה אפשרות "פיתיון". באותו ניסוי, שינוי ההקשר גרם לאנשים שאינם אוטיסטים לשנות את העדפותיהם לעיתים קרובות יותר.
המחקר החדש מרחיב את הרעיון מתרחישי בחירה קבועים אל מצב דינמי שבו המשתתפים צריכים ללמוד במשך הזמן אילו אפשרויות מניבות תגמול.
המשמעות הרחבה אינה שדרך חשיבה אחת "טובה" מאחרת, אלא שלסגנונות קוגניטיביים שונים עשויים להיות יתרונות וחסרונות שונים בהתאם לסוג הבעיה.
שאלות ותשובות
מה היה היתרון שנמצא אצל המשתתפים האוטיסטים? הם נטו פחות לייחס הצלחה או כישלון למיקום האקראי של האפשרות על המסך, ולכן למדו יותר מן המידע שבאמת ניבא את התוצאה.
האם המחקר מראה שאנשים אוטיסטים מקבלים החלטות טובות יותר? לא. מדובר ביתרון שנמצא במשימת למידה מסוימת שבה היה ברור לחוקרים איזה מידע רלוונטי ואיזה אינו רלוונטי.
כמה אנשים השתתפו במחקר? 154: 75 שדיווחו על אבחנה קלינית של אוטיזם ו־79 שדיווחו שאינם מאובחנים באוטיזם. האבחנות לא נקבעו מחדש במסגרת המחקר. ([Nature][1])
מדוע התוצאה מעניינת? היא מצביעה על תחום מסוים שבו מאפייני עיבוד מידע הקשורים לאוטיזם עשויים לסייע בסינון מידע מטעה ובהפחתת הטיות קוגניטיביות.
עוד בנושא באתר הידען
- בעיית האמפתיה הכפולה: האם ילדים אוטיסטים ולא אוטיסטים יכולים להבין טוב יותר זה את זה?
- מחקר פורץ דרך חושף ארבעה תתי־סוגים ביולוגיים שונים של אוטיזם
- הגיע הזמן לחשוב מחדש על המושג "הספקטרום האוטיסטי"
- לחשוב מילים, לדבר תמונות
- לזכות בלוטו, בלי שותפים – על הטיות קוגניטיביות ובאגים במוח
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי
