חוקרים זיהו את חיידק הדבר בשרידיהם של 18 מתוך 46 בני אדם שנקברו סמוך לאגם באיקל. שילוב של דנ״א עתיק, תיארוך פחמן־14 וקשרים משפחתיים מצביע על שתי התפרצויות קטלניות שפגעו במיוחד בילדים
Vladimir Bazaliiskii, University of Copenhagen.
מחלת הדבר מזוהה בעיקר עם המוות השחור, המגפה שהחריבה חלקים מאירופה בימי הביניים. אולם מחקר חדש מראה כי החיידק האחראי למחלה, Yersinia pestis, כבר גרם להתפרצויות קטלניות בקרב קהילות קטנות של ציידים־לקטים במזרח סיביר לפני כ־5,500 שנה.
צוות חוקרים בינלאומי ניתח שרידי אדם מארבעה בתי קברות קדומים לאורך נהר אנגרה, מצפון־מערב לאגם באיקל. החוקרים חילצו דנ״א חיידקי עתיק שנשמר בשיניים ושחזרו שני זנים קדומים מאוד של חיידק הדבר. עקבות החיידק נמצאו אצל 18 מתוך 46 הנקברים שנבדקו – שיעור של כ־39%. המחקר פורסם בכתב העת Nature. (Nature)
לדברי פרופ׳ אסקה וילרסלב מאוניברסיטת קופנהגן ומאוניברסיטת קיימברידג׳, שהיה מן החוקרים הבכירים במחקר, “הזנים העתיקים האלה כבר היו קטלניים מאוד”. הממצא מספק תשובה לוויכוח ממושך: האם הזנים הראשונים של חיידק הדבר גרמו למחלה קשה, או שהיו קרובים יותר לחיידק מעיים שגרם בעיקר לתסמינים קלים.
המשפחות שנקברו יחד חשפו את ההתפרצות
עצם מציאת דנ״א של חיידק בשרידי אדם אינה מוכיחה בהכרח שהוא גרם למותם. לכן שילבו החוקרים כמה סוגים של ראיות: דנ״א אנושי ששימש לזיהוי קרובי משפחה, דנ״א של החיידק, תיארוך פחמן־14, גיל הנקברים, מבנה הקברים והאופן שבו הונחו בהם המתים.
הממצאים אפשרו לשחזר שתי תקופות של התפרצות. באחד השלבים אירעו מקרי המוות בתוך דור אחד, ובקברים אחדים נמצאו יחד אחים, אחיות ובני משפחה אחרים שנשאו את אותו חיידק. לדברי החוקר הראשי רואריד מקלאוד, כיום עמית מחקר באוניברסיטת אוקספורד, השילוב בין הממצאים הגנטיים והארכאולוגיים יוצר תמונה ברורה יחסית של אירועי תמותה חדים שפגעו במשפחות קטנות.
המחקר מערער בכך על ההנחה שמגפות רחבות היקף התאפשרו רק לאחר המעבר לחקלאות, גידול האוכלוסייה והקמת יישובים צפופים. הקבוצות שחיו באזור באיקל היו ציידים־לקטים ניידים יחסית, ללא ערים, משקי בעלי חיים גדולים או אוכלוסיות צפופות מן הסוג המזוהה עם המגפות ההיסטוריות.
הילדים היו הקבוצה הפגיעה ביותר
בשני בתי הקברות הגדולים שבהם נמצאו מקרי דבר רבים התגלה שיעור חריג של ילדים שמתו בגילים שבין כשמונה ל־11. בתי הקברות נבדלו בכך מאתרי קבורה אחרים של ציידים־לקטים באזור, שבהם לא נמצא שיא דומה בתמותת ילדים.
לדברי הארכאולוג פרופ׳ אנדז׳יי ובר מאוניברסיטת אלברטה, החוקרים ניסו מאז שנות התשעים להבין מדוע נקברו באתרים אלה ילדים רבים כל כך בתוך פרק זמן קצר. זיהוי חיידק הדבר מציע כעת הסבר אפשרי לתעלומה.
אחת ההשערות היא שמערכת החיסון של ילדים לפני גיל ההתבגרות הגיבה באופן שונה לזיהום. עם זאת, החוקרים מדגישים כי קשה לקבוע אם הילדים היו רגישים יותר מבחינה ביולוגית, נחשפו יותר למקור החיידק בשל תפקידיהם בקהילה, או ששילוב של כמה גורמים הגדיל את הסיכון עבורם.
זן קטלני עוד לפני עידן הפרעושים
זני הדבר שנמצאו בסיביר חסרו גנים שהתפתחו מאוחר יותר ואפשרו לחיידק לשרוד במערכת העיכול של פרעושים. משום כך, ככל הנראה לא היה זה דבר בובוני מן הסוג שהתפשט בימי הביניים באמצעות פרעושים ומכרסמים.
הקשרים המשפחתיים בין המתים והקבורה המשותפת מתאימים יותר להעברה מאדם לאדם, אולי באמצעות טיפות נשימה ואירוסולים – כלומר מחלה דמוית דבר ריאתי. זו מסקנה מסתברת מן הראיות, אך לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד נדבק כל אחד מהקורבנות.
החוקרים מצאו בזנים הקדומים גם את הגן ypm, המקודד סופר־אנטיגן. זהו חלבון המסוגל להפעיל מספר גדול של תאי מערכת החיסון בעת ובעונה אחת ולעורר תגובה דלקתית חריפה. הגרסה שנמצאה דומה לסופר־אנטיגן המצוי כיום בחיידק הקרוב Yersinia pseudotuberculosis.
ייתכן שגורם זה תרם לקטלניות הזיהום ולפגיעה החריגה בילדים. עם זאת, מחברי המחקר מציינים כי דרושים ניסויי מעבדה כדי לברר כיצד פעל החלבון הקדום בפועל, ולכן אין לראות בו עדיין הסבר מוכח לתמותה.
האם הכול החל במרמיטות?
החוקרים מעריכים כי ההתפרצויות החלו במעבר החיידק מבעלי חיים לבני אדם. מרמיטות סיביריות משמשות גם כיום מאגר טבעי של חיידק הדבר באזור באיקל, וציד מרמיטות, הפשטת עורן ואכילת בשרן נקשרו לאורך ההיסטוריה המקומית למקרי הידבקות.
ממצאים ארכאולוגיים מלמדים כי תושבי האזור הקדומים צדו מרמיטות והשתמשו גם בשיניהן. ייתכן שהחיידק עבר תחילה ממרמיטה נגועה לאדם, ולאחר מכן התפשט בתוך משפחות באמצעות מגע קרוב או דרך מערכת הנשימה. זוהי השערה סבירה, אך לא נמצאו שרידי מרמיטות נגועות מאותן התפרצויות עצמן.
הזנים שהתגלו הסתעפו בשלב מוקדם יותר מכל זני Yersinia pestis שהיו מוכרים עד כה. על סמך מיקומם בעץ האבולוציוני של החיידק, החוקרים מעריכים כי הדבר נפרד מאביו הקדמון לפני יותר מ־5,700 שנה. הממצא מחזק את האפשרות שמקורו של החיידק במרכז אסיה או בצפון־מזרח היבשת, ומשם הוא התפשט בהדרגה באמצעות מאגרי מכרסמים טבעיים.
המחקר מדגים כי מחלות זואונוטיות – מחלות העוברות מבעלי חיים לבני אדם – לא היו תוצאה בלעדית של החקלאות, הצפיפות העירונית או ביות בעלי החיים. גם קהילות קטנות וניידות היו עלולות להיפגע מהתפרצויות קטלניות, כאשר פתוגן עבר ממאגר טבעי אל בני אדם ומצא דרך להתפשט ביניהם.
שאלות ותשובות קצרות
האם זו מגפת הדבר העתיקה ביותר שהתגלתה?
אלה ההתפרצויות הקטלניות הקדומות ביותר של הדבר שניתן היה לשחזר באמצעות שילוב של דנ״א חיידקי, קשרי משפחה, גילי המתים ותיארוך הקברים. (Nature)
האם המחלה הופצה באמצעות פרעושים?
כנראה שלא. הזנים הקדומים חסרו את הגן המסייע לחיידק לשרוד בפרעושים, והראיות מתאימות יותר להעברה נשימתית מאדם לאדם. (Nature)
מדוע נמצאו ילדים רבים בין המתים?
ייתכן שילדים היו רגישים יותר לתגובה הדלקתית שעורר החיידק, אך החוקרים אינם שוללים הבדלים בחשיפה או בהתנהגות בין קבוצות הגיל. (Nature)
עוד בנושא באתר הידען:
