ניתוח של 31 חברות קדומות מצא שממשל שיתופי ומכיל היה נפוץ הרבה יותר מכפי שסברו בעבר, וכי המפתח היה לא גודל החברה אלא הדרך שבה השליטים מימנו את כוחם
מחקר חדש על חברות קדומות מרחבי העולם משנה את מה שחשבנו שאנו יודעים על דמוקרטיה. צוות חוקרים ניתח ראיות ארכיאולוגיות והיסטוריות מ־31 חברות קדומות באירופה, אסיה והאמריקות, ומצא כי ממשל שיתופי ומכיל היה נפוץ הרבה יותר מכפי שסברו בעבר.
"אנשים נוטים להניח שהפרקטיקות הדמוקרטיות החלו ביוון וברומא," אמר גארי פיינמן, המחבר הראשי של המחקר ואוצר מקארתור לאנתרופולוגיה של מסואמריקה ומרכז אמריקה במרכז המחקר האינטגרטיבי ניגאוני של מוזיאון פילד. "אבל המחקר שלנו מראה שחברות רבות ברחבי העולם פיתחו דרכים להגביל את כוחם של שליטים ולתת לאנשים מן השורה קול."
באוטוקרטיה, אדם אחד או קבוצה קטנה מחזיקים בכל הכוח. דוגמאות לאוטוקרטיה יכולות לכלול מונרכיות מוחלטות ודיקטטורות. בדמוקרטיה, הכוח לקבל החלטות מתחלק בין בני האדם. בחירות הולכות לעיתים קרובות יד ביד עם דמוקרטיה, אך לא תמיד. אוטוקרטים רבים נבחרו בבחירות חופשיות.
"בחירות אינן בהכרח המדד הטוב ביותר למה שנחשב דמוקרטיה, ולכן במחקר הזה ניסינו להסתמך על דוגמאות היסטוריות של ארגון פוליטי אנושי," אמר פיינמן. "הגדרנו שני ממדים מרכזיים של ממשל. אחד מהם הוא מידת הריכוז של הכוח באדם אחד בלבד או במוסד אחד בלבד. השני הוא מידת ההכלה — עד כמה רוב האזרחים נהנים מגישה לכוח ויכולים להשתתף בכמה היבטים של הממשל."
פיינמן ועמיתיו בחנו 40 מקרים מ־31 יחידות פוליטיות שונות באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה, לאורך אלפי שנים. לחברות הללו היו שיטות שונות לתיעוד, ולא כולן הותירו אחריהן מקורות כתובים. לכן נאלץ הצוות למצוא דרכים אחרות להסיק כיצד נראו הממשלים באותם הקשרים היסטוריים.
"אני חושב שהשימוש במרחב מלמד מאוד," אמר פיינמן. "כאשר מוצאים אזורים עירוניים עם מרחבים פתוחים ורחבים, או כאשר רואים מבני ציבור עם שטחים רחבים שבהם אנשים יכולים להתכנס ולהחליף מידע, החברות הללו נוטות להיות דמוקרטיות יותר."
רחבות ענק לעומת פירמידות עם קודקוד צר
מן העבר השני, יש שרידים אדריכליים ותכנוניים המצביעים על חברה שבה פחות אנשים ריכזו את הכוח. "אם רואים פירמידות עם מרחב זעיר בראשן, או תוכניות עירוניות שבהן כל הדרכים מובילות אל משכנו של השליט, או חברות שבהן יש מעט מאוד מקום שבו אנשים יכלו להתכנס ולהחליף מידע, כל אלה הם מדדים עקיפים למקרים אוטוקרטיים יותר," אמר פיינמן.
הצוות בחן את 40 המקרים שתועדו בידי דורות של ארכיאולוגים והיסטוריונים, וניתח באופן שיטתי היבטים שונים של האדריכלות, האמנות והתכנון העירוני שלהם. למשל, יצירות אמנות המציגות שליטים כדמויות גדולות מן החיים, וקברים מונומנטליים הקשורים לשליטים, מעידים שניהם על אוטוקרטיה רבה יותר. לעומת זאת, כיכרות פתוחות וייצוגים נדירים של שליטים הם סימנים לריכוז כוח נמוך יותר.
המחקר משתמש במבנים, כתובות, מערכי ערים, מערכות מנהליות וסימנים לאי־שוויון בעושר כדי למדוד כיצד חברות איזנו בין מוקדי הכוח הפוליטי ואילו גורמים תרמו לצירי השונות בממשל שנרשמו במחקר. הצוות יצר "מדד אוטוקרטיה" שממקם כל חברה על רצף — מאוטוקרטית מאוד ועד קולקטיבית מאוד.
"בקרב ארכיאולוגים יש תפיסה מושרשת שלפיה אתונה ורומא הרפובליקנית היו שתי הדמוקרטיות היחידות בעולם העתיק, ושבאסיה ובאמריקות השלטון היה עריץ או אוטוקרטי," אמר פיינמן. "בניתוח שלנו ראינו חברות באזורים אחרים של העולם שהיו דמוקרטיות במידה דומה לאתונה ולרומא."
"ממצאים אלה מראים שגם דמוקרטיה וגם אוטוקרטיה היו נפוצות בעולם העתיק," ציין פרופ' דייוויד סטאסאבאג' מאוניברסיטת ניו יורק.
המחברת השותפה לינדה ניקולס, אוצרת משנה לאנתרופולוגיה במוזיאון פילד, הוסיפה כי "חברות פיתחו גם דרכים לאפשר לבני אדם לחלוק כוח ולקדם הכלה, דבר החושף שלדמוקרטיה יש שורשים היסטוריים עמוקים ונרחבים. אני חושבת שהרבה בני אדם ימצאו זאת מפתיע."
הסבר כלכלי
החוקרים מצאו שגודל האוכלוסייה ומספר הרמות הפוליטיות לא הסבירו אם חברה תהיה אוטוקרטית, ממצא שמאתגר את הרעיון המקובל שלפיו קנה מידה דמוגרפי ופוליטי מוביל באופן טבעי לשליטים חזקים. במקום זאת, ציין פיינמן, "הגורם החזק ביותר שעיצב את היקף הכוח של השליטים היה הדרך שבה הם מימנו את סמכותם." חברות שהתבססו במידה רבה על הכנסות שנשלטו או הוחזקו כמונופול בידי מנהיגים — כגון מכרות, נתיבי סחר ארוכי טווח, עבודת עבדים או שלל מלחמה — נטו להפוך לאוטוקרטיות יותר. לעומת זאת, חברות שמומנו בעיקר באמצעות מיסוי פנימי רחב או עבודת קהילה נטו יותר לחלק את הכוח ולשמר מערכות של ממשל משותף.
המחקר גם מראה שחברות עם מערכות פוליטיות מכילות יותר נהנו בדרך כלל מרמות נמוכות יותר של אי־שוויון כלכלי. "הממצאים האלה מאתגרים את הרעיון שאוטוקרטיה ואי־שוויון קיצוני הם תוצאות טבעיות או בלתי נמנעות של מורכבות או צמיחה," אמר פיינמן. "ההיסטוריה מראה שבני אדם ברחבי העולם יצרו מערכות פוליטיות מכילות — אפילו בתנאים קשים."
התמונה הרחבה הזאת רלוונטית במיוחד משום שכיום אנו חווים ריכוז של עושר וכוח בידי מספר קטן מאוד של בני אדם. הבנה טובה יותר של סימני ההיכר של אוטוקרטיה ושל דמוקרטיה יכולה לסייע בזיהוי איומים ולעצור הידרדרות של משטרים טוטליטריים מתהווים. "כאשר עוסקים בארכיאולוגיה, מחפשים דפוסים שיש בהם לקחים אפשריים לעולם של היום," אמר פיינמן. "הממצאים שלנו במחקר הזה מעניקים לנו פרספקטיבה והכוונה שלא היו לנו קודם, והם רלוונטיים מאוד לחיינו."
במחקר השתתפו גארי מ' פיינמן, דייוויד סטאסאבאג', דייוויד מ' קרבאיו, שרה ב' ברבר, אדם גרין, ג'ייקוב הולנד־לוליוביץ', דן לורנס, ג'סיקה מנסון, לינדה מ' ניקולס, פרנצ'סקה פולמיננטה, שרה קלאסן, קית' ו' קינטיג' וג'ון דאגלס.
המחקר פורסם בכתב העת Science Advances.
DOI: 10.1126/sciadv.aec1426
https://www.eurekalert.org/news-releases/1119863
עוד בנושא באתר הידען:
