נקבים עמוקים, עצמות מרוסקות וסדקים שהתפשטו סביב מקום הפגיעה מאפשרים לחוקרים לשחזר מפגשים אלימים שהתרחשו לפני יותר מעשרה מיליון שנה. מחקר חדש על מאובנים מאזור לה ונטה שבקולומביה מציג עדויות פיזיות לכך שתנינאי ענק תקפו – או לכל הפחות אכלו – כמה מהיונקים הגדולים שחיו אז בדרום אמריקה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology, מתמקד בארבעה מאובנים של יונקים אוכלי עשב משלושה מינים. על העצמות נמצאו סימנים המתאימים בגודלם ובצורתם לשיניו של Purussaurus neivensis, קרוב קדום של הקיימנים המודרניים, שאורכו הוערך בכשבעה מטרים ומשקלו בכ־1,800 קילוגרם.
לדברי ד"ר אוסקר וילסון מאוניברסיטת הלסינקי, שהוביל את המחקר, שכיחות הסימנים המיוחסים לפורוסזאורוס מצביעה על כך שתנינאים מילאו תפקיד חשוב במיוחד במערכות האקולוגיות הטרופיות של דרום אמריקה בתקופת המיוקן, ובייחוד בטריפת בעלי חיים גדולים.
ארבע עצמות ושלושה מיני יונקים
המאובנים שנבדקו מתוארכים לתקופה שבין 16 ל־10.5 מיליון שנה לפני זמננו. הם שייכים ליונקים גדולים שחיו באזור לה ונטה, כיום חלק ממדבר טטקואה בקולומביה.
אחד מהם היה Pericotoxodon platignathus, יונק מקבוצת הטוקסודונטים שגודלו היה דומה לזה של קרנף. שני המינים האחרים, Xenastrapotherium kraglievichi ו-Granastrapotherium snorki, השתייכו לאסטרפותריים – קבוצה נכחדת של יונקים דרום־אמריקניים גדולים, שחלקם הזכירו במבנה גופם היפופוטמים או פילים קטנים.
משקלם של בעלי החיים שנבדקו מוערך בכ־600 עד 1,800 קילוגרם. במילים אחרות, התנינאי לא הסתפק בדגים, בצבים או בבעלי חיים קטנים שהתקרבו למים, אלא היה מסוגל להתמודד גם עם כמה מאוכלי העשב הגדולים ביותר בסביבתו.
החוקרים זיהו על המאובנים נקבים עגולים, שקעים עמוקים, חריצים ושברים שנוצרו כאשר העצם הייתה עדיין טרייה. באחד המאובנים נמצא נקב שקוטרו קרוב לשלושה סנטימטרים. עצם אחרת נשאה חמישה נקבים שסביבם התפשטו סדקים – דפוס המעיד על הפעלת כוח רב על עצם שלא הספיקה להתייבש או להתאבן.
מי השאיר את סימני הנשיכה?
זיהוי טורף על סמך סימן נשיכה בלבד אינו פשוט. שיניים של בעלי חיים שונים עשויות להותיר סימנים דומים, והעצמות עלולות להיפגע גם לאחר המוות כתוצאה מלחץ גאולוגי או מתהליכי בליה.
לכן השוו החוקרים את גודל הנקבים ואת צורתם ל־22 שיניים מבודדות של Purussaurus neivensis. ההתאמה בין השיניים לבין סימני הפגיעה, לצד עוצמת הריסוק ומיקומם של חלק מהסימנים באזור הראש והלסת, תמכה בזיהוי הפורוסזאורוס כגורם הסביר ביותר.
הפורוסזאורוס לא היה תנין במובן הטקסונומי הצר, אלא תנינאי ממשפחת הקיימנים. עם זאת, אורח חייו היה ככל הנראה דומה לזה של תנינאים גדולים בני זמננו: מארב מתוך המים, הסתערות קצרה ונשיכה חזקה שנועדה ללכוד את הטרף ולגרור אותו אל המים.
שלושה מארבעת המאובנים שנבדקו נשאו סימנים באזור הראש או הלסת. גם תנינאים מודרניים תוקפים לעיתים קרובות את ראשו של יונק המתקרב לשתות, ולכן דפוס זה מחזק את האפשרות שמדובר בניסיון ציד ולא רק באכילת פגר.
טורף או אוכל נבלות?
למרות הכותרות המתבקשות, מאובן נושך אינו מצלמת וידאו מן המיוקן. סימן נשיכה יכול להיווצר במהלך ציד, אך גם כאשר טורף אוכל בעל חיים שכבר מת מסיבה אחרת.
העדר סימני החלמה מעיד שהפגיעות התרחשו סמוך מאוד למותם של בעלי החיים, אך אינו מוכיח לבדו שהנשיכה היא שהרגה אותם. השברים בעצמות טריות, מיקום הסימנים וההתאמה להתנהגותם של תנינאים מודרניים תומכים בפרשנות של טריפה לפחות בחלק מהמקרים, אולם החוקרים אינם שוללים אכילת נבלות.
אחת הלסתות אף מתעדת כנראה שני אירועים נפרדים. לצד הנקבים הגדולים שיוחסו לפורוסזאורוס נמצאו סימנים קטנים ושריטות מקבילות, העשויים להתאים ל-Langstonia huilensis – סבציד יבשתי שאורכו הוערך בכ־4.2 מטרים. הסבצידים היו קרובי משפחה נכחדים של התנינאים, אך בניגוד לתנינים המודרניים הם צדו על היבשה.
האפשרות ששני טורפים שונים אכלו מאותו פרט ממחישה את הקושי בהפרדה בין ציד לבין אכילת נבלות. ייתכן שהפורוסזאורוס הרג את היונק והסבציד הגיע מאוחר יותר אל הפגר, אך גם תרחישים אחרים אפשריים.
עולם שבו התנינאים מילאו את מקומם של טורפי־העל
דרום אמריקה של המיוקן הייתה שונה מאוד מן היבשת המוכרת לנו כיום. היא הייתה מבודדת מצפון אמריקה, ורבים מבעלי החיים שחיו בה התפתחו באופן עצמאי במשך מיליוני שנים.
אזור לה ונטה היה חלק ממערכת נרחבת של נהרות, אגמים, ביצות ויערות טרופיים. לצד היונקים הגדולים חיו בו צבים ענקיים, נחשים גדולים, עופות טרף חסרי יכולת תעופה המכונים "עופות אימה", מטאתריים טורפים בעלי ניבים דמויי חרבות וכמה קבוצות של תנינאים ימיים ויבשתיים.
השפע הגדול של אוכלי העשב אפשר את קיומה של קהילת טורפים מגוונת. ואולם, לפי החוקרים, היונקים הטורפים לבדם לא ניצלו את כל מקורות המזון שהיו זמינים. התנינאים – ובראשם הפורוסזאורוס – מילאו חלק מן הגומחה שתופסים כיום אריות, טיגריסים ותנינים גדולים.
סימני הנשיכה מספקים ראיה ישירה נדירה ליחסי הגומלין האלה. מרבית המאובנים מלמדים אילו בעלי חיים חיו במקום מסוים, אך אינם מספרים בהכרח מי אכל את מי. שן שנותרה תקועה בעצם, נקב המתאים לשן מסוימת או שבר שנוצר בזמן נשיכה יכולים להפוך רשימת מינים לתמונה של מארג מזון פעיל.
האם התנינאים אכן "שלטו" בשרשרת המזון?
ארבעת המאובנים מחזקים מאוד את ההשערה שתנינאים גדולים טרפו יונקים גדולים, ושהם היו מרכיב חשוב בקהילת הטורפים של לה ונטה. עם זאת, מדובר במדגם קטן, שלא נאסף במסגרת סקר שיטתי של כל העצמות באתר.
לכן הממצאים אינם מאפשרים לחשב באיזו תדירות התרחשו התקיפות או לקבוע בוודאות שהפורוסזאורוס היה אחראי ליותר טריפות מכל קבוצת טורפים אחרת. האמירה שהתנינאים "שלטו" בשרשרת המזון היא מסקנה אקולוגית סבירה המבוססת על גודלם, שכיחותם והעדויות החדשות – אך לא ספירה ישירה של כל מקרי הטריפה.
חשיבותו של המחקר היא בהצגת עדויות פיזיות לכך שהתנינאים לא היו רק דיירי רקע במקווי המים של המיוקן. הם תקפו או אכלו בעלי חיים שמשקלם הגיע ליותר מטונה, ולכן יכלו להשפיע על התנהגותם, תפוצתם ואולי גם על גודל אוכלוסיותיהם של אוכלי העשב הגדולים.
שאלות ותשובות
**מה היה Purussaurus neivensis?** תנינאי ענק, קרוב של הקיימנים המודרניים, שחי בצפון דרום אמריקה בתקופת המיוקן. אורכו הוערך בכשבעה מטרים ומשקלו בכ־1.8 טונה.
כיצד יודעים שהוא נשך את היונקים? החוקרים השוו את גודל סימני הנשיכה וצורתם לשיניים מאובנות של הפורוסזאורוס. הנקבים, הריסוק והשברים בעצם הטרייה התאימו לשיניו ולגודלו של התנינאי.
האם סימני הנשיכה מוכיחים שהפורוסזאורוס צד את בעלי החיים? לא בכל המקרים. הסימנים מוכיחים מגע של השיניים עם העצמות סמוך למוות, אך חלקם עשויים להיווצר גם בזמן אכילת פגר. מיקום הפגיעות ודפוס השברים תומכים בטריפה בחלק מהמקרים.
מדוע המחקר חשוב? משום שהוא מספק עדות ישירה ליחסי טורף–נטרף במערכת אקולוגית קדומה, ומראה שתנינאים ענקיים היו מסוגלים לתקוף יונקים שמשקלם מאות קילוגרמים ואף יותר מטונה.
מקורות
- המאמר בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology
- הודעת אוניברסיטת הלסינקי באתר EurekAlert
- דיווח ותצלומי המאובנים באתר Phys.org
עוד בנושא באתר הידען
- התנין הגדול ביותר שחי אי פעם יכול היה לבלוע אדם
- מאובני תנינים פרה־היסטוריים בברזיל
- שן של טירנוזאורוס שנמצאה תקועה בגולגולת דינוזאור חושפת תקיפה
- טי־רקס היה צייד ולא רק אוכל נבלות
- עלייתם לגדולה של היונקים
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי
