במשך שנים שימש “פומלהוט b" אחת הדוגמאות המפורסמות לכוכב לכת חוץ־שמשי שנצפה ישירות. עכשיו התגלה כי הגוף שנצפה לא היה כוכב לכת "בוגר" ושהאור שנצפה הוא תוצאה של התנגשויות בענן הפלנטרי במערכת בהתהוות
במשך שנים שימש “פומלהוט b" אחת הדוגמאות המפורסמות לכוכב לכת חוץ־שמשי שנצפה ישירות: נקודת אור ליד הכוכב פומלהוט, במרחק של כ־25 שנות אור מכדור הארץ, בקבוצת הכוכבים 'הדג הדרומי'. פומלהוט מסיבי יותר מהשמש ומוקף חגורות אבק ופסולת, ולכן הוא יעד מצוין למעקב. אלא שכעת מציעים אסטרונומים הסבר אחר לגמרי: לא כוכב לכת, אלא ענן אבק זוהר שנוצר בהתנגשות אלימה בין שני גופים סלעיים גדולים. ואז הגיע הטוויסט: במערכת הופיע ענן נוסף, דומה להפליא, כאילו מישהו הדליק אור חדש בתוך חגורת האבק. העצם דווח לראשונה ב־2008 והפך לסמל של הדמיה ישירה. אך גם אז היו חוקרים שטענו שמדובר בענן אבק מתפשט, לא בכוכב לכת, במערכת הזו עצמה.
הגילוי נשען על מעקב ארוך שנים של טלסקופ החלל האבל. בתחילה חשבו החוקרים שנקודת האור היא כוכב לכת שמחזיר את אור הכוכב, אולי עטוף באבק. אבל עם הזמן היא הלכה ודעכה, כפי שאפשר לצפות מענן שמתפזר ומתרחב. ב־2023, כשהצוות חזר לצלם את המערכת, מקור האור המקורי כבר לא נראה. במקומו הופיעה נקודת אור אחרת, מוסטת מעט. “הכוונה המקורית הייתה לנטר את פומלהוט b, שחשבנו שהוא כוכב לכת,” אומר ד”ר ג’ייסון ואנג מאוניברסיטת נורת’ווסטרן, “אבל כשמשווים בזהירות לתמונות עבר מתברר שזה לא אותו מקור.”
שתי התנגשויות, שני ענני אבק
הצוות, בהובלת האסטרונום פול קאלס מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מסווג כעת את שני המקורות כענני פסולת: פומלהוט cs1 (ה”כוכב” שנעלם) ופומלהוט cs2 (המקור החדש). לפי ההשערה, שני העננים נוצרו בשתי התנגשויות נפרדות של פלנטסימלים — “אבני הבניין” הסלעיות של כוכבי לכת, הדומים לאסטרואידים אך יכולים להיות גדולים בהרבה. לאחר הפגיעה, אבק דק נעשה נראה באור מוחזר, ואור הכוכב אף יכול לדחוף את גרגרי האבק החוצה ולשנות את צורת הענן.
כדי לבדוק שהאות אינו תעתוע, ואנג היה אחד מארבעה חוקרים בלתי תלויים שאישרו את הזיהוי של שני אירועים קצרי־חיים בחגורת האבק. “זו תוצאה חריגה, ולכן היה חשוב לנו לוודא שאפשר לסמוך על הנתונים,” הוא אומר. עצם העובדה ששני עננים הופיעו בתוך כ־20 שנה בלבד מדגישה עד כמה המערכת דינמית. תאוריות פשוטות היו מצפות לאירוע כזה אחת ל־100,000 שנה או יותר. לכן “ההבזקים” של פומלהוט עשויים לרמוז שהסביבה שם רוויית התנגשויות יותר משחשבנו. לחלופין, ייתכן שזה מקרה נדיר של “מזל תצפיתי”.
מה זה אומר לגבי חיפוש כוכבי לכת
מעבר לסיפור הדרמטי, יש כאן לקח שחשוב במיוחד בעידן שבו מצפי הדור הבא מנסים לצלם כוכבי לכת באור מוחזר, כולל בעולם של טלסקופים ענקיים כמוGiant Magellan . ענן אבק יכול להיראות בדיוק כמו כוכב לכת: נקודה בהירה, במקום הנכון, שמחזירה אור. “מה שלמדנו מ־cs1 הוא שענן אבק גדול יכול ‘להתחפש’ לכוכב לכת במשך שנים,” אומר קאלס. המשמעות היא שמדידות עתידיות יצטרכו מבחנים מחמירים יותר. למשל, מעקב לאורך זמן, בדיקות צבע, וחיפוש שינויי בהירות וצורה שמאפיינים ענני פסולת מתפשטים ולא גוף מוצק במסלול יציב.
המאמר, שפורסם ב־18-12-2025 בכתב העת Science , גם מחזיר למרכז הבמה את שאלת “החומרים” שמרכיבים מערכות פלנטריות. התנגשות של פלנטסימלים משחררת אבק וקרח. במקרים מסוימים היא יכולה לשקף תהליכים שמלווים היווצרות כוכבי לכת. ואנג מציין שגם בהקשר של הגנה פלנטרית יש ערך להבנה טובה יותר של התנגשויות וגופים סלעיים, על רקע משימות כמו DART.
השלב הבא: טלסקופ החלל ג’יימס ווב
האבל סיפק את ההפתעה, אבל את האבחון הכימי והפיזיקלי צפוי לעשות טלסקופ החלל ג’יימס ווב. הצוות קיבל זמן תצפית עם מצלמתNIRCam . היא תוכל לספק מידע (נתוני) צבע שמסייע להעריך את גדלי גרגרי האבק ואת הרכבם, כולל האם יש בענן מים וקרח. כך ינסו החוקרים לקבוע מה (מי) היו שני “ההורים” שהתנגשו, ולראות כיצד cs2 מתפזר עם הזמן.
אם המעקב יצליח, פומלהוט תהפוך למעבדה טבעית נדירה: מקום שבו אפשר לראות, בפרקי זמן אנושיים, אירועים אלימים שמעצבים מערכות פלנטריות. ובמקביל, היא מזכירה לקהילה המדעית — וגם לציבור — שלא כל נקודת אור ליד כוכב היא כוכב לכת. לפעמים זו פשוט חתימה זמנית של התרסקות שמימית.
עוד בנושא באתר הידען:
