מחקר ארכיאולוגי בגבול סוריה וטורקיה מגלה מסורת קולינרית נאוליתית מורכבת, כולל אפיית לחמים ותבשילים מתובלים במגשים מיוחדים, באזור הסהר הפורה
במחקר חדש נמצא כי קהילות מתקופת הנאולית המאוחרת באזור הסהר הפורה אפו לחמים גדולים ומתובלים תוך שימוש בתבניות מחורצות. ניתוח ממצאים ארכיאולוגיים מצביע על מסורת קולינרית שנמשכה שישה מאות של עיבוד דגנים וסעודות משותפות.
צוות מחקר בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה (Universitat Autònoma de Barcelona) ואוניברסיטת לה ספיינצה ברומא גילה כי במהלך התקופה הנאוליתית המאוחרת, בין 7000 ל-5000 לפני הספירה, קהילות חקלאיות באזור הסהר הפורה במזרח הקרוב פיתחו מסורת קולינרית מורכבת. מסורת זו כללה אפיית כיכרות לחם גדולים ולחמים שטוחים ("פוקאצ'ות") עם תיבולים שונים, על גבי מגשים ייחודיים, הידועים לארכיאולוגים כ"תבניות קילוף".
מבנה ותפקוד התבניות
המחקר פורסם בכתב העת Scientific Reports וכלל גם צוות חוקרים מהמכון מילא אי פונאלס (IMF-CSIC) ומהאוניברסיטה של ליון בצרפת. התבניות היו כלים בעלי בסיס סגלגל ודפנות נמוכות, עשויים חרס גס. הם נבדלו ממגשים רגילים בשל המשטח הפנימי שלהם, שהיה מסומן בחריטות או סימנים מחוספסים ומסודרים בתבניות חוזרות.
ניסויים קודמים עם העתקים של מגשים אלה ואמצעי אפייה, הדומים לאלה שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים מתקופה זו, אפשרו לחוקרים להעלות השערות בנוגע לשימושם. ניסויים אלה הצביעו על כך שכיכרות לחם גדולות, עשויות קמח ומים, ייתכן שנאפו במגשים אלה בתנורי כיפה, במשך כשעתיים בטמפרטורה התחלתית של 420 מעלות צלזיוס. החריצים שעל המשטח הפנימי סייעו ככל הנראה לשחרור הכיכרות לאחר האפייה.
חקירת שרידי אפיית לחמים שטוחים מהתקופה הנאוליתית
צוות המחקר בחן שברי קרמיקה של תבניות כאלה מהשנים 6400-5900 לפני הספירה, במטרה לזהות את השימוש בהם ככלים ייעודיים לאפיית בצקים המבוססים על דגנים, ולבדוק אם הבצקים תובלו במרכיבים כמו שומן בעלי חיים או שמן צמחי. הממצאים שנבחנו הגיעו מאתרים ארכיאולוגיים בסוריה וטורקיה: מזרה טלהילת, עקרצ'אי טפה ותל סבי אביעד.
המחקר, שהתבסס על ניתוחים מסוגים שונים מגישה משולבת, מספק ראיות ברורות בנוגע לשימושים בכלים אלה ולסוגי המזון שעובדו בהם. במיוחד, ניתוח שיירי פיטוליתים (שאריות סיליקה מצמחים) מצביע על כך שדגנים כמו חיטה (Triticum sp.) ושעורה (Hordeum sp.), שנטחנו לקמח, עובדו במגשים אלה.
מסורת קולינרית ארוכה
בנוסף, ניתוח שיירים אורגניים מראה כי חלק מהמגשים שימשו לבישול מזונות שכללו מרכיבים ממקור חי, כגון שומן בעלי חיים, ובמקרה אחד, תבלינים שמקורם בצמחים. מצבן המתקדם של השאריות מצביע על כך שבמקרים מסוימים, הטמפרטורות של המגשים תאמו את הטמפרטורות שאומתו בניסויי אפיית בצקים בתנורי כיפה. לבסוף, ניתוח סימני השימוש על פני השטח של הקרמיקה זיהה סימנים הקשורים לשאריות לחם ואחרים הקשורים לשאריות של לחם שטוח מתובל.
"מחקרנו מצייר תמונה חיה של קהילות שהשתמשו בדגנים שגידלו כדי להכין לחמים ולחמים שטוחים מתובלים במרכיבים מגוונים, שנצרכו באופן קבוצתי," מסביר סרג'יו טראנטו, מחבר ראשי של המחקר, כחלק מעבודת דוקטורט שנעשתה ב-UAB ובלה ספיינצה. "השימוש שזיהינו בתבניות מוביל אותנו להניח שמסורת קולינרית זו התפתחה במשך כ-600 שנה והיתה נהוגה באזור רחב במזרח הקרוב," מסכם החוקר.
עוד בנושא באתר הידען:
