מערת שׁוֹבֶה בצרפת: הלובר של האמנות הפרה היסטורית

מאות מטרים של ציורי קיר ריאליסטיים שהעתיקים שבהם בני 36 אלף שנה, מתארים תיאורים חיים ולעיתים אף תלת ממדיים של תיאור הטבע המקומי באותה התקופה שבה שעטו באיזור עדרים של בקר וסוסי בר, לביאות שיחרו לטרף ועוד. המערה התגלתה ב-1994, וכעשרים שנה מאוחר יותר נפתח לקהל העתק שלה במטרה למנוע פגיעה במערה המקורית

מערת  שׁוֹבֶה בדרום מזרח צרפת היא מבוך של מסדרונות בין נטיפים וסלעים, בו התגלו ב-18 בדצמבר 1994 ציורי קיר שהעתיקים שבהם הם בני 36 אלף שנה.

ג’ושוע האמר, תיאר במאמר לכתב העת של המוזיאון הסמיתסוני כיצד שלושה חברים המטיילים ביחד בסופי שבוע – ז’אן מארי שובה, אליט ברונל וכריסטיאן הילייר – עקבו אחר זרם אוויר לתוך פתח צר בצוק גיר, חפרו את דרכם דרך מעבר צר, תוך שימוש בפטישים ובאתים כדי לפלס את דרכם בין הסלעים ושברי הנטיפים שחסמו את התקדמותם, וירדו לעולם קפוא בזמן שהכניסה הראשית שלו נחסמה על ידי מפולת סלעים מסיבית לפני 29,000 שנה.

חיפשו נטיפים ומצאו ציורים

ברונל, הראשונה לעבור במעבר, התעניינה במשקעים הגבישיים הסוריאליסטיים שנבנו על ידי הטבע במשך אלפי שנים, ואז נעצרה  כשראתה זוג קווים אדומים מטושטשים מצויירים על הקיר שמימינה. “הם היו כאן,” צעקה.

השלישייה נעה בעדינות על פני רצפת המערה, כשהם מנסים לא לדרוך על האפר המאובן שנמצא על קרקעית בור מדורה עתיק והתבוננו בפליאה במאות ציורים. “מצאנו את עצמנו מול קיר סלע מכוסה כולו בציורים אדומים”, ציינו השלושה בספר שבו פירטו את זכרונותיהם מהתגלית. ” ממותה עם בטן ארוכה, ואז אריה עם נקודות אדומות  מרוססות סביבו בקשת, כמו טיפות דם. התכופפנו על עקבינו, הסתכלנו על קיר המערה חסרי מילים.”

על פני שישה חללים במערה שקירותיהם משתרעים לאורך 400 מטר היו ציורים של לביאות במרדף אחר אוכלי עשב גדולים – כולל שור הבר,מאבותיו הנכחדים של מין בקר מקומי וכן ביזונים; תחריטים של ינשופים וקרנפים צמריריים; דיוקן פחם של ארבעה סוסי פרא, וכ-400 תמונות אחרות של בעלי חיים ששוטטו במישורים ובעמקים באיזור במספרים עצומים בתקופת הקרח. עם מיומנות שמעולם לא נראתה באמנות המערות, האמנים השתמשו בבליטות, שקעים ואי סדרים אחרים באבן הגיר להקנות תחושה של דינמיות ותלת ממדיות ליצורים דוהרים, מזנקים. מאוחר יותר, ז’אן-מארי שובה  התפעל מ”הריאליזם יוצא הדופן” והשליטה אסתטית” ביצירות האמנות שנתקלו בהן באותו יום.

מהפכה ביצירתיות האנושית

בתוך חודשים, המערה שנקראה רשמית Chauvet-Pont d’Arc, על שם אחד המגלים סיפקה מהפכה בהבנה שלנו על היצירות האנושית בתקופות הפרה הסטוריות. תיארוך פחמן רדיואקטיבי שנערך על 80 דגימות פחם מהציורים קבע כי רוב העבודות מתוארכות  מלפני 36,000 שנה יותר מכפול מגילה של כל אמנות מערה דומה  עד אז.  המדענים קבעו כי גל שני של אמנים פליאוליתיים נכנסו למערה 5,000 שנים מאוחר יותר והוסיפו עשרות ציורים לקירות. החוקרים נאלצו לשנות באופן קיצוני את הערכותיהם לגבי התקופה שבה הומו-ספיינס פיתח לראשונה אמנות סמלית והחל לשחרר את כוחו של הדמיון.

בשיאה של התקופה האואורינית  לפני 40,000 עד 28,000 שנה – כאשר ההומו-ספיינס חלקו את השטח עם הניאנדרטלים השולטים, אולי אותת דחף אמנותי זה על קפיצה אבולוציונית.

בעוד ההומו-ספיינס ערכו ניסויים בפרספקטיבה ויצרו ציורים מוקדמים על הקירות, בני הדודים שלהם, הניאנדרטלים, דשדשו לקראת הכחדה, לא עברו מעבר לייצור טבעות גולמיות וקווים. הממצא גם הוכיח כי אמנים פליאוליתיים ציירו בסגנון עקבי, תוך שימוש בטכניקות דומות במשך 25,000 שנה – יציבות יוצאת דופן שהיא הסימן של תרבות קלאסית, כתב גרגורי קרטיס בספרו “ציירי המערות”.

בתחילת המאמר מספר הכותב ג’ושוע האמר כיצד הגיע למערה, עבר דרך חדרים של נטיפים והגיע לאיזור שבו נמצאים הציורים אותם האיר בפנס הטלפון שלו. אך אל דאגה. אין חשש שתיירים יקלקלו את המערה המקורית שגם כך אינה נגישה. בשנת 2015 צבאו 500 אמנים על השטח ושיחזרו אחת לאחת את המערה הקסומה באמצי הבניה של המאה ה-21 ובתקציב של כ-60 מיליון אירו. המערה הפכה כמובן לאתר מורשת של אונסקו.

עוד בנושא באתר הידען:

• האם מיני אדם אחרים היו הקורבנות הראשונים של ההכחדה ההמונית השישית?
• ראשית התודעה
• מחקר: האדם אימץ התנהגות “מודרנית” כבר לפני 70 אלף שנים