פרק מתוך: "שביל החלב אוטוביוגרפיה של הגלקסיה שלנו" מאת ד"ר מוֹיה מקטיר, הוצאת מטר. תרגום: עדי מרקוזה הס, עריכה: הלית ינאי
האסטרופיזיקאית מוֹיָה מקטיר, מעבירה לנו את סיפורה האישי והמסעיר של גלקסיית שביל החלב. במשך מיליארדי שנים היתה הגלקסיה שלנו עדה לחיים על כדור הארץ, צפתה ב־100 מיליארד בני אדם באים והולכים, שקועים בחיי היום־יום שלהם, כשהיא עצמה שקועה בתחושת בדידות קשה מנשוא. אחרי ששמעה את סיפורה מסופר מפי אחרים, החליטה גלקסיית שביל החלב, על כל 100 מיליארד הכוכבים ו־50 אוּנְדֶסילְיוֹן טונות של גז ואבק המרכיבים אותה, לספר אותו בעצמה.
באוטוביוגרפיה מרתקת זו הגלקסיה מספרת לקוראיה את כל מה שגילו בני האדם על אודותיה, החל מהיווצרותה בעקבות המפץ הגדול לפני 13 מיליארד שנים, דרך התפשטותה במרחב בקצב הולך וגדל, עד למותה העתיד לבוא בעוד כמה מיליארדי שנים, וגם את כל מה שעדיין נסתר מעינינו ועוד נותר לנו ללמוד על אודותיה.
אחרי זמן רב כל כך, הגלקסיה חשה כי צברה ניסיון די הצורך לספר את קורות חייה הסוערים במלואם, וסיפורה גדוש מידע מרתק על גלקסיות, חורים שחורים, חומר אפל וגם על אגדות עמים עתיקות, כל אלה נמסרים בפירוט המדעי-אסטרונומי המתבקש. שביל החלב מביא לקוראים סיפור מרתק המסכם את הידע האנושי על אודות היקום בו אנו חיים ומוגש לקוראים בסגנון מקורי ויוצא דופן.
ד"ר מויה מקטיר היא אסטרופיזיקאית ומומחית לפולקלור, בוגרת אוניברסיטת הרווארד. את הדוקטורט שלה באסטרופיזיקה קיבלה מאוניברסיטת קולומביה, שם נבחרה כעמיתת מחקר של הקרן הלאומית למדע. מקטיר משמשת יועצת לחברות כמו דיסני ו-PBS על עולמות בדיוניים.
שביל החלב נבחר כספר הטוב ביותר לשנת 2022 על ידי ה-Publishers Weekly
פרק 4: בריאה
לפני שאני ניגשת לנושא הזה, האם אתם מבינים כמה מזל יש לכם, שאתם לומדים את המידע החיוני הזה ישירות ממני, מגלקסיה ממשית? בטח הייתם נדהמים לא פחות אילו היה זה לארי, הכמעט ננס, שהיה כותב את הדברים, אם כי אני מבטיחה לכם שההסברים של לארי היו הרבה פחות מבדרים מאלה שלי. העובדה שאני מספרת לכם את הסיפור הזה ‑ הסיפור שלי ‑ היא מתנה. זה כאילו שהייתם לומדים על… את מי אתם מעריצים? זה כאילו שביונסה תפנה זמן בלוח הזמנים "העמוס" שלה ותיתן לכם באופן אישי שיעור בשירה. אבל אפילו הדוגמה הזאת לא מתקרבת למה שאני עושה ‑ הרי היא לא משגיחה על 100 מיליארד כוכבים.
לאבות אבותיכם הקדמונים לא היה ספר כזה, ולא המכשירים המתוחכמים שהמדענים שלכם משתמשים בהם, וגם לא ידע שנצבר במשך אלפי שנים, שאתם יכולים להפיק ממנו תועלת. הם לא ידעו דבר על האמת של המפץ הגדול. במקום זאת, היו להם אלים: חזקים, בני אלמוות, ישויות שלא מהעולם הזה שבראו את היקום המשתנה בלי הרף ותחזקו אותו. הקדמונים שלכם הסיקו את המסקנות הטובות ביותר שיכלו להסיק מהמידע שהיה זמין להם בזכות החושים האנושיים החלשים שלהם, ממש כפי שאתם נוהגים. או לכל הפחות כפי שאתם צריכים לנהוג.
העבודה הקשה הזאת, הכרוכה בניסיון למצוא פשר בעולם הסובב אותם, עוררה בהם יראת כבוד בריאה לגבירתכם המסורה. ואף על פי שאינני אל, וגם אינני מאמינה בשום אל, אני עדיין מעריכה סיפור טוב, במיוחד כזה שיש בו גרעין של אמת ‑ ואפילו, בלי טיפת אנוכיות, אם הוא לא כולל אותי. אבל בואו נהיה ישרים, הסיפורים שכוללים אותי הם תמיד טובים יותר מאלה שאינני נמצאת בהם. אמנם אני יכולה לספר לכם על המיתוסים הפופולריים ביותר של הבריאה, או על אלה שרוב האנשים מאמינים בהם, אבל החיים שלכם קצרים מאוד, אז אני מדלגת ישר אל אלה שאני מעדיפה.
הזכרתי שהיקום משתנה בלי הרף. אני מקווה שאתם כבר מבינים עכשיו, הודות למדע ולפלאי עולם ההוצאה לאור המודרני, שהיקום משתנה, מחליף צורה, מתפשט. אם הייתם נאלצים להסתפק בצורת הלימוד הבסיסית ביותר, הייתם חושבים שהיקום יציב וקבוע בזמן, מפני שכך הוא נראה מנקודת המבט האנושית המוגבלת שלכם. ובכל זאת, איכשהו, כמה מסיפורי הבריאה שסיפרו הקדמונים שלכם מתארים יקום שנמצא בזרימה מתמדת, מקיים מחזור אינסופי של לידה והרס. כמה מהאסטרונומים המודרניים שלכם מספרים סיפור דומה, אבל הם מספרים אותו בשפה של מתמטיקה וקוד מחשב במקום במילים.
אחת הקוסמוגוניות (כלומר, תיאוריות העוסקות בראשית היקום) המחזוריות האלה מקורה בעם ששכן בעמק הנהר אינדוּס (היום פקיסטן ומערב הודו) לפני יותר מ‑4,000 שנה. הם החזיקו בדת שנקראת הינדואיזם, שהיא העתיקה ביותר מבין האמונות הפופולריות ביותר של הפלנטה שלכם. ההינדים מאמינים כי האל ברהמה ברא את הקוסמוס עצמו ‑ מילים כגון "יקום", "עולם", ו"קוסמוס" היו מילים נרדפות פחות או יותר לפני שהתקבעו בהגדרות המדעיות המודרניות שלהן ‑ וכי זה שלכם אינו הראשון שהוא ברא.
ברהמה איננו האל היחיד בדת ההינדית, כלל וכלל לא. למעשה, הרעיון בדבר קיום של אל אמיתי יחיד הוא חדש יחסית. ישנו גם וישנוּ, המְשַמֵר, האל שמתחזק את האיזון של הקוסמוס. אין פלא בכך שווישנו מקושר לעתים קרובות לשמש, שכן שניהם נתפסים כמי שמקיימים את החיים על פני כדור הארץ.[1] כדי להשלים את המעגל ישנו האל שיווה, ההורס את היקום כדי שיוכל להיבנות מחדש. אבל עד שיגיע זמן ההרס, שיווה נחשב למי שהורס את הפגימות והליקויים של עולמכם, לכן הוא נחשב בה בעת לטוב ולרע. ביחד, שלושת האלים האלה, הטריומווירט הזה, פועלים כצוות האחראי על תנועת היקום במחזור שלו, כל אחד מהם ממלא את חלקו בבוא זמנו, עד קץ האינסוף. או, ככל הידוע לי על בני אלמוות, עד שהם משתעממים מעשיית אותו הדבר פעמים רבות בזו אחר זו. אבל אולי אני משליכה מעצמי.
3,000 שנים מאוחר יותר, ובמרחק 7,000 קילומטרים צפונה, שבטים נורדיים סיפרו את הקוסמוגוניות שלהם, שהיה בהן גרעין של אמת. הסיפורים הועברו בעל פה לאורך דורות רבים מספור, ובתוך כך, הזיכרונות האנושיים הרחוקים משלמות, וההעדפות האישיות הגחמניות שלכם, הכניסו וריאציות קלות בכל פעם, עד אשר הם נכתבו במאה השלוש‑עשרה לספירה שלכם. הנצרות כבר התבססה אז היטב בארצות הצפון, ואפילו לי קשה לומר עד כמה האֶדַה הפואטית שעברה מפה לאוזן, והאדה הפרוזאית שהועלתה על הכתב, שונות מהסיפורים הפגניים שנשמעו סביב המדורות של הוויקינגים הקדומים. למען האמת, לא הקדשתי להן תשומת לב רבה. ימי הביניים של האנושות היו משעממים ואני הייתי עסוקה בעניינים אחרים.
השירה וסיפורי האֶדה מתארים תהום ענקית שהשתרעה בין שני העולמות הראשונים: מוּסְפֶּלְהַיים, עולם האש, וניפְלְהַיים, עולם הקרח. כפור ולהבות נפגשו באמצע, ואל ענק נולד מהקרח שנמס. שמו היה ימיר (Ymir), והוא נרצח מאוחר יותר על ידי יצורים שבקעו מגופו, ואיבריו שימשו לבנייתם של עולמות אחרים ביקום הנורדי. יש תשעה עולמות כאלה בסך הכול, לרבות מקומות משכן נפרדים לאלים ולבני האדם. העולמות האלה שכנו לפי המסופר בין שורשיו וענפיו של יגְדְרַסיל, עץ היקום הענק.
בהמשך אוסיף עוד פרטים על גופי ועל צורתו של היקום האמיתי, אבל לפי שעה די אם אומר כי בשום קנה מידה אין לחלל צורת עץ. בעצם, אולי הוא יכול להיראות כמו משהו שמזכיר שורשים של עץ, אם תסתכלו בו ממרחק גדול די הצורך.
ועם כל זאת, יש בסיפור הנורדי אותו גרעין בלתי סביר של אמת שאני אוהבת כל כך. החיים הגיחו במרכזה של תהום, בין עולמות של קרח ואש, כשהטמפרטורה היתה בדיוק ברמה הנכונה. נכונה בשביל מה, אתם שואלים? לקיום מים נוזליים כמובן. נו, החומר הנשפך הזה שאתם כולכם ממולאים בו, וכל כך תלויים בו. העמים הנורדיים, שחיו על אדמה של אש וקרח פשוטו כמשמעו (הרי געש וקרחונים), היו עדי ראייה לאופן שבו חיים יכולים לשגשג במקום שבו השניים נפגשים. מים, כמו השמש, מזינים את הגופים הקטנים והשבריריים שלכם, לכן גם הם מוצאים את דרכם במקרים רבים אל הסיפורים המקודשים ביותר שלכם.
רבים מאוד מסיפורי הבריאה שסיפרו אבותיכם הקדמונים החלו לא בתוהו ובוהו ולא בריק גמור, אלא באוקיינוס קדמון עמוק. החביבים עלי מבין אלה כרוכים ביצור אלוהי הצולל אל קרקעית האוקיינוס כדי לאסוף חופנים של בוץ שמשמשים אותו אחר כך לבניית האדמה. הצולל מופיע לעתים קרובות בדמות חיה כלשהי, תמונה קסומה ומשובבת נפש, ורבים מהסיפורים כוללים מספר גדול של ניסיונות כושלים עד שהבוץ מקרקעית האוקיינוס נאסף בהצלחה.
תיאורים מהסוג הזה, המכונים לפעמים בשם כולל המיתוסים של הצולל הארצי, נפוצים בקרב העמים הילידים של צפון אמריקה. אבל אפשר למצוא סיפורים דומים גם בטורקיה המודרנית, בצפון אירופה ובמזרח רוסיה. כמה מבני האדם שמקדישים את חייהם הקצרים למעקב אחר האבולוציה של סיפורי הקדמונים שלכם ‑ אתם קוראים להם חוקרי פולקלור או אנתרופולוגים ‑ מאמינים כי המיתוסים של הצולל הארצי חולקים נרטיב קדום משותף שמקורו במזרח אסיה, משם הוא התפשט, עם נדודיהם של האנשים, למקומות אחרים.
ברור שהסיפור על הצולל הארצי כמיתוס של בריאה מתמקד בבריאת האדמה שעל כדור הארץ, כאילו היא מרכזו של הסלע הפעוט וחסר המשמעות שלכם. הייתם יכולים לחשוב שזה יוציא לי את החשק להמשיך, אבל זו תהיה טעות מצדכם. כדור הארץ אכן היה היקום של אבותיכם מכל הבחינות. והחיים על כדור הארץ אכן החלו במים. האנושות היא הניסיון המאוחר ביותר של צורת חיים אחרי כישלונות קטסטרופליים רבים כל כך. מינים רבים יותר נכחדו בהשוואה לאלה שעדיין חיים על הפלנטה שלכם.1 (נוחו בשלום, טרילוביטים. היו לי תקוות גדולות מהם.) יש אם כך לא מעט אמת בסיפורי הצולל הארצי.
מעולם לא ציפיתי מאבותיכם לדעת הכול על אודותי. ברור שהם העריכו את נוכחותי, לכן הסתפקתי בהקשבה לסיפורים שלהם ובהתבוננות בהם כאשר צעדו בהתמדה אל עבר המדע בלי לדעת מה הם עתידים למצוא. זה היה מבדר, וגם קצת מעורר השראה.
אבל הבורות שלכם ביחס ליקום הכביר הסובב אתכם אינה מבדרת וגם אינה מקור השראה. הכלים, המומחים והידע כולם עומדים לרשותכם, אבל אתם לא משתמשים בהם. לכן קיבלתי סוף‑סוף החלטה, להתערב.
כאשר תקראו את המשך הסיפור שלי ‑ ואני שבה ומזכירה לכם שזו פריווילגיה ‑ זִכרו כי אינכם חכמים יותר מאבותיכם הקדמונים שהאמינו כי השמים הם גולגולת של ענק מת. אתם רק בני מזל מפני שנולדתם מאוחר יותר.
[1] "כדור הארץ" כאן כתרגום ל‑earth. אין בכך כדי לייחס להינדים את האמונה שהארץ היא כדור. (המתרגמת)
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
50 אוּנְדֶסילְיוֹן טונות? כמה זה יוצא במגרשי כדורגל?
כבר היה עדיף לרשום בצורה מעריכית.