השעון "העל חושי" של העטלפים

תגלית מפתיעה: עטלפים מכירים את מהירות הקול מלידה * המשמעות – העטלף 'רואה' חרק במרחק של תשעה מילי שניות ולא מטר וחצי כפי שחשבו עד היום

פרופ' יוסי יובל והעטלפים אותם הוא חוקר. צילום יחצ אוניברסיטת תל אביב
פרופ' יוסי יובל והעטלפים אותם הוא חוקר. צילום יחצ אוניברסיטת תל אביב

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב גילה לראשונה בעולם, שעטלפים יודעים את מהירות הקול מלידה. כדי להוכיח זאת גידלו החוקרים עטלפים מלידה בסביבה מועשרת בהליום שבה מהירות הקול גבוהה מהרגיל ומצאו שבניגוד לבני האדם שממפים את העולם ביחידות מרחק, העטלפים ממפים את העולם ביחידות זמן. המשמעות – העטלף 'רואה' חרק במרחק של תשעה מילי שניות ולא מטר וחצי כפי שחשבו עד היום.

כדי להתמצא במרחב עטלפים משתמשים בסונר – הם מפיקים גלי קול אשר פוגעים בעצמים ומוחזרים מהם אל העטלף. העטלפים יכולים "לחשב" את מיקומו של העצם שנמצא לפניהם על פי הזמן שעובר בין הרגע שבו גל הקול נוצר לבין הרגע שבו הוא נקלט בחזרה. ה"חישוב" הזה תלוי רבות במהירות הקול אשר יכול להשתנות בתנאי סביבה שונים כגון הרכב האוויר או הטמפרטורה. כך לדוגמא, יכול להיות הבדל של כמעט 10% בין מהירות הקול בשיא החום בעונת הקיץ, שבה האוויר חם וגלי הקול מתפשטים מהר יותר, לבין עונת החורףמאז גילוי הסונר בעטלפים לפני 80 שנים, חוקרים מסביב לעולם מנסים לפתור את החידה – האם העטלפים רוכשים את היכולת למדוד את מהירות הקול במהלך חייהם או שמא הם נולדים עם תחושת מהירות קול בעלת ערך קבוע?

כעת, חוקרים בהובלתם של תלמיד הדוקטורט לשעבר דר. ערן עמיחי ופרופ' יוסי יובל, ראש ביה"ס סגול למדעי המוח וחבר ביה"ס לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים, הצליחו לענות על השאלה הזו. החוקרים ערכו ניסוי שבו הם יכלו לשלוט במהירות הקול. הם העשירו את הרכב האוויר בהליום  כדי להעלות את מהירות הקול וגידלו בתנאים אלו גורי עטלפים מלידה ועטלפים בוגרים. גם העטלפים הבוגרים וגם הגורים לא הצליחו "לחשב" את מהירות הקול החדשה ונחתו תמיד לפני המטרה, מה שמעיד על כך שהם "תפשו" את המטרה כקרובה יותר, כלומר לא התאימו את  ההתנהגות שלהם למהירות הקול הגבוהה יותר .

בגלל שהדבר קורה גם בעטלפים בוגרים שלמדו לעוף בתנאי סביבה רגילים וגם בגורים שלמדו לעוף בסביבה עם מהירות קול גבוהה יותר מהרגיל החוקרים הסיקו כי ערך מהירות הקול בעטלפים הוא ערך מולד – יש להם תחושת מהירות קול קבועה. "בגלל שהעטלפים צריכים ללמוד לעוף תוך זמן קצר מרגע היוולדם," מסביר פרופ' יובל, "אנחנו מעריכים שנעשתה פה 'בחירה' אבולוציונית להיוולד עם הידע הזה כדי לחסוך זמן בתקופת ההתפתחות הרגישה."

מסקנה מעניינת נוספת של המחקר, היא שהעטלפים בעצם לא מחשבים את המרחק למטרה על פי מהירות הקול. מכיון שהם לא מתאימים את מהירות הקול המקודדת במוחם, נראה שהם גם לא מתרגמים לערכים של מרחק את הזמן שלוקח לגלי הקול לחזור. ולכן, התפישה המרחבית שלהם מבוססת כנראה על מדידות זמן ולא על ערכי מרחק.

פרופ' יוסי יובל: "מה שהכי מרגש מבחינתי במחקר הזה הוא זה שהצלחנו לענות על שאלה מאוד בסיסית – גילינו שעטלפים בעצם לא מודדים מרחק, אלא זמן, כדי להתמצא במרחב. זה עשוי להישמע כהבדל סמנטי, אני חושב שזה אומר שהתפישה המרחבית שלהם שונה מהותית מזו של בני אדם וייצורים ויזואלים אחרים, לפחות כשהם מסתמכים על הסונר. זה מרתק לראות כמה מגוונת האבולוציה באסטרטגיות החישובים המוחיים שהיא מייצרת."

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. יהונתן, יכול להיות שהעטלף מחשב בשדה מרחב זמן 4 מימדי. כלומר הוא רואה ביחידות זמן ולא מרחק, שזה בעצם אותו הדבר אם אנו חיים שדה מרחב זמן ארבע ממדי.

  2. לא הבנתי איך הם הוכיחו שהמרחב שלהם מבוסס על זמן ולא על מרחק …
    יכול להיות שהם מחשבים מרחק על בסיס הזמן שלוקח – והמהירות זה נתון קבוע …
    הרי בסופו של דבר הוא צריך לדעת באיזה מרחק המטרה נמצאת ממנו – אז חייב להיות פה חישוב של מרחק???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן