סיקור מקיף

אורז-23: האורז שחוסך חצי מהעבודה לאיכרים

מדענים פיתחו שיטה להכפלת היבול השנתי מפעם לפעמיים, תוך שיפור תכונות באורז שיכולות להפוך אותו לפחות חלקית לצמח רב שנתי

קערת אורז. <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a>
קערת אורז. איור: depositphotos.com

אורז היה ועודנו אחד הצמחים החשובים ביותר לאנושות. יותר מ- 3.5 מיליארד ילדים, מבוגרים וקשישים – כמעט מחצית ממספר בני-האדם על פני האדמה – ניזונים מאורז באופן כמעט יומיומי[1]. הוא מספק כחמישית ממספר הקלוריות הכולל שצורכים כל בני-האדם, ומשמש במגוון של מאכלים: ביריאני הודי, סושי יפני ושניצל-ואתה-לא-קם-מהשולחן-עד-שאתה-גומר-גם-את-האורז הבינלאומי.

כמובן, אין טוב בלי רע. אם רוצים לספק מזון לכולם, צריך גם לשלם מחיר. ספציפית, בעבודת ידיים. האורז הוא צמח רב-שנתי במידה מסוימת – אבל לא למטרות חקלאיות. לאחר עונת הגידול הראשונה, שורשי האורז מצמיחים גבעולים חדשים, אבל אלו אינם עשירים בגרעינים. מכיוון שכך, מגדלי האורז נאלצים לחרוש את השדות בכל עונה ולנטוע שתילים חדשים.

התופעה הזו נראית לנו ברורה מאליה בצמחים רבים, אבל נסו לחשוב עליה מנקודת מבטו של חייזר שמשקיף עלינו מהמאדים. הוא רואה אותנו שותלים באדמה מכונות ביולוגיות פרימיטיביות – צמחים, במילה אחת. הן קטנות, אבל גדלות לאורך החודשים הקרובים. הוא צופה בנו כשאנו מספקים להן כמויות מים עצומות, חושפים אותן לשמש ומגנים עליהן ממזיקים. הוא מהנהן באישור כשהוא רואה אותן גדלות ומתבגרות ומפיקות גרגרים עשירים ומזינים.

ואז הוא בוהה בזעזוע כאשר האיכרים האנושיים תולשים ועוקרים את הצמחים מהאדמה בעמל רב, חורשים את השדה מחדש ושותלים… את המכונות הקטנות שוב. הוא אינו מבין מדוע אנו עושים את המטלה הזו שוב ושוב, כאשר אנו זקוקים כמעט אך ורק לגרעינים.

הסיבה שהחייזר מבולבל כל-כך, היא שאנו נאלצים להסתמך על התכנות הפנימי של אותן מכונות טבעיות. ספציפית, על העובדה שהקוד הגנטי של צמחי האורז מנחה אותם למות או להפסיק לגדול לאחר קטיף הגרעינים.

שדות אורז -23 בשנה הראשונה (e) ובשנה השנייה (h). במקור מנייצ'ר סוסטיינביליטי

ועכשיו שואל החייזר – "אז למה שלא תתכנתו את הצמחים מחדש, כדי שימשיכו לגדול לכל אורך השנה, וכך יחסכו לכם את כל העבודה הקשה, החוזרת-על-עצמה מדי עונה ומבזבזת משאבים רבים כל-כך?"

וזה בדיוק מה שעשו אגרונומים בעשורים האחרונים – ועכשיו הם סוף-סוף הצליחו.

בעשורים האחרונים ניסו ביו-טכנולוגים ואגרונומים ליצור זן חדש של אורז שיוכל להמשיך לתת זרעים מדי שנה בהספק טוב. הם עשו זאת באמצעים פרימיטיביים: באמצעות הכלאה של זן אורז אסיאתי עם קרוב-משפחה ניגרי שלו, שחי בפרא וממשיך להתקיים ולשגשג עונה-אחר-עונה. ההכלאות האלו לקחו שנים ארוכות, אבל בשנת 2018 הגיעו החוקרים סוף-סוף לתוצר שחשו בטוחים לשחררו לשוק בסין: "אורז רב-עונתי 23" (Perennial Rice 23). נקרא לו בקיצור אורז-23.

עד כאן טוב ויפה, אבל אין דין ניסויים במעבדה כניסויים בשטח. לכן, בחמש השנים האחרונות ערכו אגרונומים וגנטיקאים סיניים מעקב אחר חקלאים שזרעו אורז-23 בשלושה שדות. האיכרים קצרו את אורז-23 פעמיים בשנה, במשך ארבע שנים. להזכירכם, אורז רגיל נקצר מדי עונה, ואז יש לשתול אותו מחדש.

תוצאות המחקר פורסמו עתה בכתב העת הנחשב נייצ'ר סוסטיינביליות, ומספקות לנו הצצה לתוך העתיד[2]. הן מראות שיבול האורז-23 מכל דונם היה גבוה קצת יותר מזה של האורז הרגיל. אורז-23 שב וצמח מדי עונה, מבלי לפגוע בכמות היבול שהופקה. רק בשנה החמישית הייתה דעיכה ביבול, והאיכרים נאלצו לשתול אותו מחדש.

תוצאה מרשימה אחרת היא שאורז-23 שיפר גם את איכות הקרקע. הוא הותיר מספר גדול יותר של חומרי מזון באדמה, כך שכנראה שיהיה צורך בכמות קטנה יותר של דשן כדי לתמוך בו. אחרון חביב – ואולי החשוב ביותר – הוא עלה לאיכרים פחות כסף ובפחות עבודה. בשנה הראשונה עלויות השתילה היו דומות לאלו של אורז רגיל. אבל בכל שנה לאחר מכן, עלויות הטיפול באורז-23 היו רק חצי מאלו של האורז הרגיל. החיסכון התבטא גם במספר שעות העבודה של האיכרים: הקטאר (10 דונם) אחד של אורז-23, ראה הפחתה של בין 68 ל- 77 ימי עבודה, בהשוואה להקטאר של אורז רגיל. ולא נשכח את הירידה שבוודאי הייתה בפליטות גזי החממה: אלו נגרמות בשל חרישת הקרקע עם טרקטורים ששורפים דלקי מאובנים, אבל אורז-23 לא זקוק לחריש עונתי שכזה.

למי אורז-23 עוזר, אם כך? לסביבה, בוודאי, וגם לצרכנים שייראו בסופו של דבר ירידת מחירים. אבל המוטבים המיידיים יהיו כנראה הילדים והנשים, שמעורבים במיוחד בשתילת האורז בשדות מדי עונה. הילדים יוכלו ללכת לבית-הספר במקום לעבוד בשדות. האמהות יוכלו להקדיש יותר זמן לטיפול במשפחה ולפתיחת עסקים קטנים משלהן. וגם אבות המשפחה יוכלו לבלות פחות זמן בעבודה סיזיפית בשדות, וליהנות בחיק המשפחה או למצוא עבודות צדדיות שיעלו את רמת החיים התא המשפחתי.

כל זה כבר מתחיל לקרות כיום. האיכרים מתוודעים ליתרונות אורז-23, ושותלים אותו בהיקפים הולכים-וגדלים. בשנת 2021 נשתלו 15,333 הקטארים של אורז-23 – פי ארבעה יותר מב- 2020. ממשלת סין ממליצה לאיכרים להשתמש בו, ומספקת להם זרעים והדרכה דרך האוניברסיטאות. איכרים ב- 17 מדינות באסיה ובאפריקה מתנסים בימים אלו עם האורז הרב-עונתי[3].

יש לי חדשות טובות גם לרואי השחורות מבינינו: יש גם סכנות. אורז-23 אינו מחייב את האיכרים לחרוש את השדות באופן סדיר, ולכן יכולים חיידקים ופטריות להצטבר באדמה יותר בקלות. חרקים יכולים למצוא מקום מקלט בין שורשי האורז, ולהפיץ מחלות בין הצמחים. ועשבים שוטים מתפשטים יותר בקלות בין אורז-23, ולכן השדות הללו היו זקוקים לטיפול-או-שניים יותר מהרגיל בקוטלי עשבים. אבל החסרונות הללו אינם נראים גדולים כל-כך בראי היתרונות הגדולים שמספק אורז-23.

אורז-23 הוא רק סנונית נוספת המבשרת את בוא האביב. האביב, במקרה זה, הוא עולם בו הצמחים מהונדסים כדי לשרת אותנו בצורה הטובה ביותר. אם זה נשמע לכם לא-טבעי, כדאי שתדעו שכמעט אף אחד מהפירות שאנו אוכלים כיום, לא נראה כך 'במקור'. הבננות היו קטנות, קשות ועם גרעינים ענקיים. האבטיחים לפני כמה מאות שנים היו עשויים ברובם מרקמת חיבור בלתי-אכילה. התירס היה אכיל בקושי, וכן הלאה. כל הצמחים האלו עברו דורות-אינספור של השבחה כדי להביא אותם למצב כיום, בו הם מזינים את האנושות[4].

בקיצור, אנחנו מנסים – בהצלחה – לשעבד את הטבע לטובתנו כבר אלפי שנים. האם יש נזקים בדרך? תמיד: למשל, פגיעה במגוון הביולוגי, כאשר אנו בוחרים לגדל רק זן אחד של בננות ומזניחים לגמרי את הזנים האחרים. אבל בזכות מלאכת ההינדוס הזו, חלקים הולכים וגדלים האנושות יכולים ליהנות ממזון בריא מן הצומח.

בעתיד אליו אנו נכנסים, הצמחים לא יהיו כפופים כבר לתכנות המקורי שלהם – זה שהתקבע לאורך מיליוני שנות אבולוציה במטרה לשרת את הצמח עצמו. במקום זאת, הם ישרתו אותנו. הם יגדלו במקומות שנרצה, בתנאים קשים יותר של חום ומליחות בקרקע, ועם צורך מופחת בהשקיה. הם יהיו עמידים יותר למחלות ולמזיקים. הם יגדלו לאורך כל השנה ללא הפסקה. הם יעשו מה שנגיד להם.

זהו כוחו של המדע: יכולת ההחלטה על מעשי הבריאה, שמגיעה לפתחם של בני-אדם פשוטים.

עכשיו אנחנו רק צריכים לדעת להשתמש בו בחכמה, כדי לשפר את העולם עבור כולם.


[1] https://www.openaccessgovernment.org/sustainable-rice/129439/

[2] https://www.nature.com/articles/s41893-022-00997-3

[3] https://www.science.org/content/article/perennial-rice-saves-time-and-money-comes-risks

[4] https://www.businessinsider.com/what-foods-looked-like-before-genetic-modification-2016-1

עוד בנושא באתר הידען:

דילוג לתוכן