ד”ר אסף רוזנטל לא הופתע השבוע מההודעה של נציבות המים על הגעת הכנרת לקו האדום. הוא מתריע על כך גם באתר הידען מזה שנים
השבוע התבשרנו כי מפלס הכנרת הגיע לקו האדום התחתון, שמתחתיו אסור לשאוב, והקיץ רק החל. מתקני ההתפלה, כפי שהתבשרנו אינם מורשים להגיע למלוא יכולת הייצור שלהם כי מישהו בנציבות המים או באוצר חושש כי חלילה נגיע למצב של כנרת מלאה ואז נצטרך לרכוש את כל תפוקת המים של המתקנים הללו ולשפוך את המים.
מי שחושב שהבצורת וחסרון המים היא בעיה מקומית מוזמן לקרוא כתבות קודמות שפרסמתי באתר:
- גם האו”ם קובע: חייבים לפתור את בעית המים בעולם
- טוחן מים
- לא אשמת ההרנוג
- מהאסלה לברז
- אקלים ומדבור
- פרוייקט מיוחד לאתר הידען: מיפוי בעיות המים בעולם
ובכל זאת הרי “אדם אצל עצמו…”, לא מנומס לאמר אבל כמו רבים אחרים גם אני (הקטן) מתריע על התנהלות משק המים בארצנו מזה זמן רב,
לפני כמספר חודשים הצגתי לקוראים את אדון מסרשמידט ההידרולוג הגרמני, לו רק ידעו האחראים לברור את מעט התבן מהמוץ הרב שפרסם משרמידט וליישם את הנכון והראוי… היה מצבנו טוב בהרבה. על פי סקר של “החברה להגנת הטבע” רבים מתושבי הארץ מוכנים לחסוך. יפה אבל חסכון ברמה אישית יתן רק תנופה רגשית, (כמו כן מעניין מדוע רבים ולא כולם). בחיסכון אישי לא נפתור את בעיות המים של ישראל. הבעיה ניתנת לפתרון על ידי שימוש נכון (השבה, שימוש במים אפורים וכד') בתעשייה וכן גם על ידי חסכון בחקלאות.
אבל מעל לכל על ידי הפסקה מיידית של זיהום המקורות הקיימים וייצור מקורות חדשים – התפלה. ישראל מייצאת טכנולוגיות התפלה וטיהור לעולם כולו – כולל ארצות מדבריות בחצי האי ערב. שימוש בטכנולוגיות שהומצאו ופותחו כאן הוא הפתרון, הבעיה היא כי שימוש כזה מצריך התערבות ממשלתית, כאשר השר הממונה הוא ה”גאון” שדוחף להפעלת יצור חשמל על ידי תחנה פחמית, לא קשה להבין היכן תקועה הבעיה.
ועוד הערה/הארה קטנה, פתרונן של רבות מהבעיות הבוערות בארץ נדחה תחת התירוץ – בטחון? אז לידיעת הביטחוניסטים, רבים מהסכסוכים האלימים בעבר היו בגלל מים הצפי הוא כי רוב הסכסוכים העתידיים יפרצו בגלל מים. אז אולי יתעורר חכם שימנע את אחד הסכסוכים הבאים על ידי ייצור מים – התפלה?
מוקדם יותר: הצעתי שנלמד מהאוסטרלים איך מתייחסים לאחד ממשאבי הטבע שהולך והופך ליותר ויותר נדיר – מים. השימוש הנכון במשאב היקר הוא במחזור (כמו משאבי טבע אחרים) מיחזור מלא או חלקי של מים מקובל כבר זמן רב בעולם כולו וגם אצלנו. מיחזור מלא, כלומר שימוש חוזר (ישיר) במי ביוב לשתייה נפוץ פחות, לא בגלל הקושי בטהור המים אלא יותר בגלל החשש הציבורי בגלל “מראית עין” או גישה רגשית ולא ידע. חשש מפני שימוש במי ביוב גולמי לטהור ברמה הגבוהה ביותר טיהור שיאפשר שתייה.
בראיית מצב נכונה החשש מגוחך שכן חלק גדול מהביוב המטוהר חלקית מגיע לברזים שלנו, שכן אחרי שמי הביוב המטוהרים עברו את מערכת ההשקיה של שדות חקלאיים, או פשוט נשפכו למאגרי מים, אגמים, נחלים וכד', אחרי מיחזור קצר מגיעים המים למאגרים מהם נשאבים מים לשתייה, המים שנשאבו עוברים טהור על ידי סינון במסנני חול ופחם-פעיל. וכדי להבטיח השמדת גורמי מחלות (פטוגנים) מוסיפים למים קוטלי חיידקים (רעלים) למיניהם.
לעומת זאת בתהליך טהור מי ביוב כדי שישמשו לשתייה, (תהליך מקובל שחלקים ממנו פותחו בארץ) אחרי שקיעת המוצקים וחימצון, מעבירים את המים דרך קרומים חצי-חדירים (“מסנני-על”) שעוצרים כל מה שגדלו מעל ל 0.2 מיקרון, אחר-כך דוחסים את המים בתהליך “אוסמוזה הפוכה” (תהליך שפותח בארץ ונימצא בשימוש בהתפלת מי-ים) תהליך זה מוריד את תכולת החמרים האורגנים (פחמנים) במים מ 8 מיליגרם לליטר ל 0.1 מיליגרם לליטר. לבסוף מטופלים המים ב גלי אולטרא-סגול, וחמצן, טיפול שמטהר את המים ברמה מולקולרית. כלומר טיפול יסודי ברמה גבוה בהרבה מהטיפול (הרגיל) שניתן למי שתייה, התוצאה כמובן מים באיכות גבוהה הרבה מהמקובל.
בהשוואה ביננו לאוסטרלים לנו היתרון אם נדע להשתמש בו. אצלנו, למרות צפיפות אוכלוסין הפתרון קל יותר, אנחנו שוכנים לשפתו של גוף מים ענק, מעט מלוח (הים התיכון) אבל ללא הגבלת כמויות המים שבו, לכן, מספר מפעלי התפלה בחוף בשילוב מיחזור מלא של מי ביוב יביאו לפתרון בעיות המים בארץ.
נזכיר שוב כי כאשר היום מתפילים מי ים באילת המים באים מאגן סגור יחסית שהמיחזור בו מועט, אל האגן הזה נשפכו במשך שנים רבות מי ביוב (עד היום מפעם לפעם גולש ביוב גלמי לים), אף אחד לא פוצה פה או מצפצף, אף אחד לא חושש לשתות את המים המותפלים למרות שהמים באו “במגע עם ביוב”, זאת מאחר ותהליך ההתפלה מטהר את המים.
נחזור ונדגיש, מחזור מים, התפלת מים, שימוש נכון ומושכל במשאב החשוב, יאפשר לספק את צרכיה הגדלים של הארץ וכן להחזיר לטבע כמויות מים גדולות שנשדדו ללא הצדקה. כשיעשה את החשבון הכלכלי הנכון, ארוך הטווח חשבון שישכלל את ההפסדים בגין זיהום בארות, ייבוש גופי מים (ים המלח), פגיעה בתיירות, פגיעה באיכות חיי תושבים, בעשיית חשבון נכון יסתבר כי גם מהבחינה הכלכלית המחזור המלא כדאי.
אי אז (מאי 2004) באחד המאמרים הראשונים כתבתי: “קשה להתעלם מבעיות המים שיש לנו עם שכננו, מסקר שהוגש לאו”ם מסתבר כי מתוך 12 סכסוכים מזוינים בגלל מים בין מדינות, רבים היו “שלנו”. אבל אם בכל זאת נתעלם מהן, מסתבר שגם לבד אנחנו “מסתדרים מצוין”: בצעירותי בקיבוץ שפיים ידענו כי המים ב”באר – א' שהייתה המערבית ביותר, הקרובה ביותר לים, הם הטובים ביותר לשתייה, יותר מכל הבארות שהיו מרוחקות בהרבה מזרחה. היום “באר – א '” אטומה מאחר ומימיה מלוחים, תופעת המלחת הבארות חוזרת לאורכו ולרוחבו של מישור החוף. בשפלת החוף נסגרות בארות בגלל זיהום בחומרי דישון המגיעים משדות חקלאות ומתכות כבדות ממפעלי תעשייה ודומיהם.
כל נחלי החוף מזוהמים (או יבשים). מי הכנרת שאמורה לספק כשליש מצריכת ישראל הולכים ומזדהמים בשפכים ו”הקו האדום” מותאם שרירותית לצרכים שאינם מתחשבים בעובדות. יבוש החולה לא סיפק את שטחי החקלאות המקווים אבל חיסל את המערכת הטבעית לסינון וטהור המים שמגיעים לכנרת. בים המלח המהווה תופעה ייחודית בעולמנו (ובמערכת השמש) חסרים כל שנה מיליארד קוב מים ואת התוצאה לסביבה, לישובים, לתיירות, (ובשלב הבא גם למפעלי האשלג שתרומתם למצב ידועה) ניתן להגדיר רק כ-אסון.
מעט דרומה – באילת משתמשים במה שאמור להיות הפתרון לחלק גדול מבעיית המים אצלנו ובעולם – מתפילים מים, אלא שחלק גדול ממקור המים להתפלה נישאב מהערבה הדרומית מאופק מים מליחים שהיה קרוב 6-12 מטר מתחת לפני השטח. מאז תחילת השאיבה נפל אופק המים ביותר מ-6 מטר.
לתושבי אילת לא תהיה בעיה, פשוט יגבירו את השאיבה מהים להשלמת החסר, אבל בשטח ניתן לראות את הנזק: נפילת אופק המים בערבה גורמת להנמכת הזרימה התת-קרקעית בוואדיות והתוצאה המידית היא התייבשות של רבים מהעצים הצומחים בוואדיות אלה.
את כל התופעות (השליליות) הנ”ל ניתן היה למנוע או לפחות לצמצם אילו לא נהגו המוסדות (וקהל המשתמשים במים) בבורות חסרת אחריות המונעת על ידי בעלי עניין קצר מועד וחסר התחשבות.
אנחנו חיים בארץ שיותר מחציה הוא מדבר ומתנהגים כיושבים לחופו של אגם שווייצרי!
כל זאת נכתב בעבר, מי שהיה אמור לעשות… לא פעל, קוצר-רואי ? בורות ? או פשוט… טמטום? כך הגענו לפתחו של אסון. הפתרון הכולל הוא ארוך טווח : התפלה, מחזור, פיתוח אמצעי חסכון. אבל מאחר ואנחנו זקוקים לפתרון מידי… יש הכרח בתקנות מיידיות שיאכפו חיסכון: ריקון בריכות שחייה, השקיה (גינות נוי) מינימלית (רק לשמר את הקיים), החלפת הצמחים בכאלה שמתאימים לתנאי יובש, הפניה מיידית של מי ביוב מטוהרים לחקלאות…
בקיצור נתחיל לנהוג בהתאם למקומנו הגאוגרפי/אקלימי, ננהג במשמעת מים, כמו במדבר.
