אקלים ומדבור

מקומות רבים שהיום הם מדבר היו פעם רוחשי חיים. מה הסיבה לכך?

לפני כשלושים וחמישה מיליון שנים “התייצבו” יבשות אירופה, אסיה ואמריקה סביב הקוטב הצפוני וחסמו את זירמי האוקיינוסים הממזגים בדרום כבר “ישבה” אנטרטיקה על הקוטב הדרומי וכך נכנסנו לעידן קרח שימשך עד הזמן בו יהיה שוב קשר ישיר ובלתי מופרע בין האוקיינוסים לקטבים.

מניעת קשר זה גורמת לצבירת קרח בקטבים קרח שמשפיע על האקלים בעולם כולו. מחזוריות של שינוי מסלול כדור הארץ סביב השמש ושינוי זווית הכדור על צירו גורמת להתחממות או התקררות תהליך הניקרא ע”ש המהנדס הסרבי מילאנקוביץ’ שהיה הראשון שהגדיר מחזוריות זאת.

התקררות גורמת להגדלת שטחי הקרח בקטבים המישטחים הלבנים מחזירים את אנרגית השמש וכך מומרצת ההתקרחנות התחממות מכניסה אותנו לתקופה “בין- קרחונית” (אינטרגלציאלית). בתקופה כזו אנחנו נמצאים מזה כ-15 אלף שנים.

בעקבות כיסוי הקטבים בקרח בכניסה לתקופת הקרח, נוצרו המדבריות הקרובים לים, הגדולים כמו המדבר לאורך חופה של דרום אמריקה בצ’ילי ופרו, מדבר אטקמה מדבר נמיב באפריקה הדרומית בנמיביה, ועוד. אלו מדבריות שנוצרו בגלל זרמי מים קרים באוקיינוסים ה”שואבים” אליהם את הלחות ומונעים משקעים ביבשה.

סימנים שונים מראים לנו כי במדבריות המוזכרים היתה פאונה ופלורה עשירות דומות למה שיש היום באזורים משוונים. הצעיר מבין המדבריות ולפיכך הנחקר והידוע יותר הוא הסהרה בו נמצאו משקעי אגמים וסביבם שרידי צמחים חיות ובעיקר פעילות אנושית אחד הממצאים היותר דרמטיים נמצא במערות שבג’בל עיינת גבול סודן מצריים לוב – על גבי קירות מערה נמצאו ציורים המתארים – חיות סוונה כמו פילים תנינים וג’ירפים, אנטילופות שונות ובעיקר הרבה מאד ציורים של אנשים שוחים במערה שנקראה “מערת השחיינים”. מי שראה את הסרט הפצוע האנגלי ראה את הגרסה ההוליוודית לממצא המפואר. אפילו בנגב יש סימנים לחקלאות וישובי קבע באזורים כמו סביבות עובדת ביקעת עובדה, הערבה הדרומית ועוד.

מידי ארבע עד שבע שנים מתרחק זרם המים הקרים שלאורך חופי אמריקה הדרומית ועולה טמפרטורת המים בקרבת החוף שינוי זה גורם לסערות עונתיות ומשפיע על האקלים באזורים נרחבים בעולם. מאחר והאירועים מתרחשים קרוב לחג המולד ניתן לו השם אל-ניניו ע”ש הילד מהשילוש הקדוש (ישו הנוצרי).

לאחרונה טוענים חוקרים שונים כי אחד הגורמים שממריץ את ה”אל-ניניו” הוא התפרצויות געשיות זאת על פי השוואה סטטיסטית בין נתוני התפרצויות ואירועי אל-ניניו בשלוש המאות האחרונות. ההסבר לקשר הוא כי כאשר מתפרצים הרי געש גזים רבים ואבק גורמים לחסימת הקרנת חום מכדור הארץ לחלל האטמוספרה מתחממת והאוויר החם ממריץ את תופעת האל-¬ניניו ואת התופעות מזג האוויר הקיצוני ברחבי העולם.

גורם חשוב המשפיע על טמפ’ הכדור הוא הגז דו-תחמוצת הפחמן, CO2, הנוצר כמוצר לוואי בשריפת דלק מאובן (נפט) ונפלט מתחנות ¬כוח, מפעלים ספינות מטוסים מכוניות ומתקני תעשיה. גז המתאן CH4, מיוצר וניפלט ע”י בעלי ¬חיים בטבע אבל יותר מכך ע”י חיות משק (צאן ובקר) המתאן בהגיעו לאטמוספרה מתרכב עם מולקולות מימן חד חמצני – OH – ויוצר מולקולות מים ודו-תחמוצת הפחמן.

הגזים שקופים לאור נראה אבל קולטים קרינה תת-¬אדומה. לכן אנרגיה המוקרנת מהאדמה לחלל נשארת לכודה באטמוספירה וגורמת להתחממות זהו אפקט החממה.

גבוה באטמוספרה מגינה אלינו שכבת אוזון – מולקולה המורכבת משלושה אטומי חמצן. שכבת האוזון מונעת חלק מרבי מהקרינה העל-סגולה המגיעה מהשמש¬ מלהגיע לקרקע מאחר והקרינה העל סגולה מזיקה לחי ולצומח הרי ששכבת האוזון ממלאת תפקיד מסנן הגנה. אירונית העובדה כי אותו מסנן הגנה כאשר הוא נימצא בקרבה לקרקע מהווה רעל ואחד המרכיבים החשובים בזיהום אוויר בערים גדולות (SMOG-ערפיח).

לראשונה אובחן החור באוזון ב-1970 ע”י חוקרים בריטים שישבו באנטארטיקה. הממצא היה כה מדהים שהחוקרים היו סבורים כי יש תקלה במכשירי המדידה ורק אחרי בדיקות חוזרות ונשנות קיבלו את הנתונים כהוויתם.

בסוף המילניום הגיע החור לשיא בגודלו והיה שווה בשיטחו לגודלה של היבשת הצפון אמריקאית מאז נראית ההשפעה של אמנות ואיסורים לשימוש בגזים ממשפחת ה-ChloroFluoroCarbon (פלואור, כלור, פחמן) והתפשטות החור אולי נעצרה.

תערובות הגזים המשמשים בתרסיסים ובמתקני קרור נפלטים לאטמוספרה, נקשרים לאוזון וגורמים לדילול השכבה המגנה עד כדי כך שהיום מדברים על ¬חור באוזון – חור שגודלו משתנה מעונה לעונה אבל הוא גדול דיו כדי לגרום נזקים לחי ולצומח אנחנו נפגעים ישירות בגלל קרינה חזקה שגורמת לסרטן עור ואם כך הרי ברור שגם חיות וצמחים נפגעים.

הסכמים בין לאומים אוסרים על שימוש באותם גזים שפוגעים בשכבת האוזון אבל הנזק כבר נגרם וכדי לתקנו ידרשו שנים רבות אם בכלל.

החל מאמצע המאה הקודמת אנחנו שומעים את המושג התחממות כדור הארץ מאחר וכפי שנזכר לעיל אנחנו בתקופה בין ¬קרחונית הרי לכאורה זה תהליך צפוי וטבעי, אלא שמסתבר כי מאז המהפכה התעשייתית הליך טבעי זה מתוגבר ע”י גזי חממה מעשה ידי אדם או מכונה.

שריפת דלק מאובן (פחם ותוצרי נפט) משחררים לאטמוספרה את אותם גזי חממה כלומר שימוש במכוניות, מיכון תעשייתי, תחנות¬ כוח, חימום ובישול, כל אלה תורמים לאפקט החממה וממריצים את תהליך ההתחממות של סביבתנו.

מעניין כי קבוצת חוקרים מארה”ב המתוקצבים ומגובים ע”י הממשל יצאו בהצהרה כי “התחממות כדור הארץ בגלל גזי חממה המיוצרים ע”י החברה האנושית היא ברווז מדעי עיתונאי שנועד לפגוע בכושרן של חברות תעשיה גדולות לעמוד בתחרות מול דומיהן באירופה” הצהרה שבאה להקל את הלחץ הציבורי על אותן חברות להפסיק את הזיהום ולהתחייב לאנרגיה נקיה. כדי להסביר את ההתחממות העודפת, הם טוענים כי בעשרים השנים האחרונות השמש נהית יותר ויותר בהירה, כלומר יותר אנרגיה מוזרמת לכוון כדורנו.

רעיונות כאלה ואחרים גורמים לכך שיש חוסר הסכמה בין חוקרים שונים לאיזה חלק מההתחממות אנחנו אחראים ישירות אבל אין חולק על העובדה היסודית שלפחות חלק מההתחממות נגרם בשל הפעילות האנושית.

נוסיף לכך את השמדת היערות המסיבית:¬ חלק מההשמדה מלווה בשריפות ענק שמוסיפות גזי חממה יערות שקלטו גזים אלה ו”כלאו” אותם. נוסף ליערות נקלטים הגזים ע”י פיטופלאנקטון אלא שבשנים האחרונות מסתבר כי כמות הפיטופלנקטון באוקיינוסים פחתה בעשרות אחוזים כנראה בגלל זהום ¬מעשה ידי אדם. כך שאין ספק בתרומת האדם להתחממות הגלובלית.

לכאורה התחממות לא חייבת להיות שלילית שכן ככל שהעולם יהיה חם יותר יימסו קרחונים ויהיו יותר מים במחזור העולמי והרי אנחנו בחסר של מים (ראו קישור למטה למאמר בנושא). אלא שיותר מים הווה אומר עליית פני האוקיינוסים. כבר היום יש איים מוצפים והתחזית היא כי לקראת אמצע המאה יפגעו מרכזים עירוניים גדולים השוכנים לחופי האוקיינוסים.

אם אכן יש יותר מים במחזור העולמי הרי יש לצפות ליותר גשמים גם באיזורים יובשניים, מדבריות וכד’ ולא היא. מסתבר כי ההתחממות גורמת ל”חלוקה לא צודקת” של מישקעים. מזג האוויר נהיה יותר קיצוני סערות חורפיות בקנה¬ מידה שלא נחזה עד כה באיזורים ממוזגים וקרים מחד ומאידך בצורת מתמשכת באזורים יובשניים.

מסתבר כי לאדם חלק נכבד בעצם יצירת איזורים יובשניים. סביבתו של אגם צ’אד אפריקה היתה עד שנות החמישים של המאה הקודמת סוואנה עשבונית שסיפקה צרכי מירעה לחיות בר ולרועים על בקרם וצאנם שיפור תנאי חיים איפשר גדילת אוכלוסית הרועים וכמובן גידול ניכר בכמות העדרים הליך שהביא לרעיית ייתר עד כדי כיסוח כל הכיסוי הצמחי של הסוואנה כולל העצים שהפכו לחומר בעירה.

התוצאה היא מישורי ענק עירומים מכל צומח עירום זה בהיר בהרבה מהכיסוי הצמחי, מה שגורם להחזרת קרני השמש ולהתחממות יתר של שכבות האוויר מעל המישורים העירומים, התחממות שמונעת עיבוי עננים ובמילים אחרות מונעת גשם, וכך איזור שגם קודם לא היה גשום מעוד, הפך תוך חמישים שנה למדבר. במדבר עולות סופות אבק ועל פי צילומי לווין מהעשור האחרון ענני אבק ממדבר גובי שבסין או לחילופין מהסהרה “נודדים” עם הרוחות מעל לאוקיינוסים ובדרכם גורמים לשינויי מזג אוויר בצורה דומה הולך והופך למדבר האיזור שמדרום לסהרה הידוע בשמו הסהל. רועים מרחיבים את מעגלי נדידתם עם עדריהם הגדלים העדרים ומשפחות הרועים זקוקים ליותר מים שמופקים מבארות עונתיות. הלחץ על הבארות מייבשן ובו בזמן נכרתים כל העצים בסביבת הבארות לצורך בעירה והתוצאה מדבר.

היום כל תושבי הסהל זקוקים לעזרה בהספקת מזון מגופים בין ¬לאומים גופים אלא מספקים גם זרעים בכוונה שיזרעו ויספקו את צרכי התושבים אלא שהבצורת נמשכת וכך גם הרעב הליך כה קיצוני זה הביא חוקרים להציע שגם להפיכת הסהרה למדבר יש לאדם חלק שכן אם תוך זמן כה קצר הפך הסהל למדבר הרי באותה מידה באותה צורה ובאותו תהליך יכלו רועים קדמונים לתרום ע”י רעיית יתר להבהרת שטחים נירחבים ובכך להשפיע על האקלים המקומי.

היום ידוע כי הסהרה היתיבשה בהדרגה ממערב למזרח ונדידת הרועים בהתאם. כך שלפני כשבעת אלפים שנה היתה כל הסהרה המערבית מדבר והאיזור היחידי בו עדיין היו רועים היה האיזור שממערב לנילוס. אלפיים שנים נוספות וגם איזור זה הפך למדבר. בסביבתנו הקרובה ראינו את אותו תהליך בזעיר ¬אנפין.

ההגבלה העיקרית בגודל עדרי המיקנה אצל הבדואים בנגב ובסיני היתה מיגבלת המים כל רועה ידע שאינו יכול להחזיק יותר עיזים ממה שיוכל להשקות בבאר הקרובה. כך עד שהגיעו מכוניות שאיפשרו הובלת מים ממקורות רחוקים כך גדלו העדרים הרבה מעל לכושר הנשיאה של השטח שהפך יותר ויותר יובשני כך שהיום מובילים הבדואים גם מזון וגם מים לעדרי ענק.

על פי מחקרים וסקירות שנערכו באנטארטיקה גורם ציר רוח מעל לקוטב מעין טורנדו קבוע, ל”מישלוחי ” עננים לכוון אוסטרליה עננים שהורידו גשמים באיזורים נירחבים. שילוב ההשפעות של התחממות והחור באוזון הנימצא מעל אנטארקטיקה מחלישים את אותו ציר רוח והתוצאה בשנים האחרונות בצורת מיתמשכת ביבשת האוסטרלית.

צורה אחרת של נזקי ההתחממות היא במקומות בהם קרחונים מספקים את המים לסביבתם. הקרחונים נמסים בהדרגה ומימיהם מחלחלים ומופיעים כמעיינות או זורמים לנהרות מאז אובחנה ההתחממות נמסים הקרחונים במהירות רבה נהרות הזורמים מקרחוני ההימלאיה שוטפים קוצפים וגורמים לנזקים. השיטפונות כמו גם ההתחממות מוקצנים בגלל כריתת יערות שקודם לכן היו ממתנים את הזרימה במקומות אחרים קרחונים בראשי הרים פשוט הולכים ונעלמים מה שמעמיד בסכנה את מקורות המים לרגלי הרים אלה הקרחונים המפורסמים בראש הר קניה בשלב העלמות סופי שכנו הגבוה הקילימנג’רו מאבד את כותרתו הלבנה לרגלי הקילימג’רו עולה מפלס מי התהום וגורם להמלחה. שטחי מרעה ירוקים הולכים והופכים למלחות. אפילו בקנדה הרוויה חוששים מתופעת המסת הקרחונים. סביב אנטארקטיקה נמסים וניתקים קרחוני ענק ממסת הקרח הדרומי ויוצאים למסע צפונה. מסתבר כי תופעת ההתחממות קיצונית יותר בקטבים: אם בקנה מידה עולמית נמדדה עליה של מעלה אחת הרי שבאלסקה נמדדה עליה של שלש מעלות.

בצפון באלסקה חודרת יקרונית – חיפושית¬ שעד היום הוגבלה תפוצתה בגלל הקור ליערות ומשאירה כתמים חומים של עצים מתים. יתושי אלסקה כובשים טריטוריות חדשות ומצפינים.

האסקימוסים אינואיט מרבדים את כושרם לחזות את מזג האוויר ובעקבות כך אינם יודעים מתי אפשר לצעוד על הקרח כדי לצוד, מתי ניתן לקדוח חורים לדייג. עופות שאינם מכירים מופיעים במחוזותיהם ועופות שמהם פרנסתם נעלמים. במצב דומה נמצאים דובים לבנים. אלה ידעו כי באביב ניתן לצעוד על הקרח ולצוד כלבי-¬ים שיוצאים לשאוף אוויר. היום הקרח נמס מוקדם מהרגיל ולדובים חסר מרכיב מזוני חיוני.

בשנים האחרונות נמדדו בהודו טמפרטורות גבוהות בחמש מעלות מהרגיל בתקופה שלפני המונסונים. אלפי אנשים מתו בגלי החום. בצפון אמריקה נספרו יותר סופות טורנדו ויותר חזקות מאי פעם. בסופות מתו עשרות אנשים. באירופה גרמה סופת גשמים אימתנית לנזקים במיליארדים. עשרות ניספו. בקיץ 2003 גרם גל חום למותם של אלפים. מפולות בוץ ושיטפונות בדרום¬ אמריקה גרמו למותם של מאות.

כל הנתונים האלה מביאים את העוסקים באקלים למחשבה כי האקלים או מזג האוויר עלול להיות מסוכן יותר מכל נשק להשמדה המונית ולכן יש לטפל בבעיה ברוח זאת. על פי מדידות עלתה הטמפרטורה בסביבת האלפים ביותר משתי מעלות מאז שנות השבעים. עליה זו גורמת להמסה מוגברת של קרחוני האלפים ובנהרות הניזונים זורמים מים בכמות כפולה. את התוצאה המידית רואים בשיטפונות בשלב הבא לא יהיו מספיק קרחונים כדי לספק זרימה לאורך כל השנה.

בפרו מספקים קרחונים בראשי הרי האנדים זרימת מים לאלפי משפחות חקלאיות. בשלשת העשורים האחרונים עיבדו קרחונים אלה רבע מנפחם ושוב התוצאה המיידית שיטפונות אחר כך חוסר במים.

קבוצת חוקרים בריטים שעבדו באגם טנגנייקה שבאפריקה, כדי לבדוק מה הביא לנפילת יבול הדגים, נפילה של יותר משבעים אחוז תוך פחות משלושים שנה, מצאו כי בניגוד למקובל הסיבה אינה דייג פראי ובלתי מבוקר אלא התחממות האוויר מעל האגם. עם האוויר מתחממת גם שכבת המים העליונה. בגלל ההתחממות לא נושבות רוחות והמים לא מתערבלים מה שמקשה על גדילת אצות שהן בסיס המזון. באגם יותר חם פחות אצות פחות מזון ופחות דגים. כל זאת באחד האגמים הגדולים בעולם שסביבו יושבות מיליוני משפחות שפרנסתן מדייג. הליך דומה קורה באוקיינוסים. זואו פלנקטון ופיטופלנקטון ¬המהווים את בסיס המזון נפגעים וכמותם נופלת בעשרות אחוזים. זאת כתוצאה משולבת של היתחממות וקרינה על¬סגולה עודפת. על פי בדיקות של קרן המזון הבין ¬לאומית של האו”ם, ירדה כמות הפלנקטון באוקיינוסים בשלושים אחוז בעשרים שנה. ההשפעה על כמות הדגה באוקיינוסים ברורה. על פי סקרים של חוקרים בעולם כולו התחממות האוקיינוסים הורגת ריפי ¬אלמוגים. ריפי אלמוגים באוקיינוס ההודי מתים בתופעה שנקראת הלבנה. Bleaching

אחרי האל¬-ניניו בשנת אלפיים מתו כתשעים אחוז מהריפים הנסקרים. אלמוגים אינם רק יפים הם מספקים בית גידול חשוב לדגים ויצורים אחרים המהווים חלק חשוב ממערך המזון באוקיינוסים. אלמוגים מספקים רצועת הגנה לאיים מיושבים ולחופים מפני גלים ושיטפונות. ללא אלמוגים אין דגים ואין אפשרות מחיה בחופים.

כדי לנסות ולמנוע המשך ההתדרדרות התכנסו גופים ירוקים ונציגי מדינות בקויוטו יפן (1997), והחליטו לצמצם את פליטת גזי החממה מארצות מתועשות בחמישה אחוזים בתוך 12 שנים. מדינות אירופאיות רבות הולכות בעקבות אמנת קויוטו ועושות לצמצום פליטת המזהמים.

לכל אחת מהמדינות התעשייתיות הגדולות נקבעה כמות גזי ¬חממה אותם תותר ליצר ולפלוט. כדי לממש את הנחיות האמנה ולהדגיש את הצד הכלכלי ניפתח שוק ל”סחר בגזי¬ חממה” מעין בורסה בה יהיה המסחר בין ארצות ומפעלים, כלומר מפעלים שעומדים בדרישות ¬ע”י התקנת מיתקנים ומסננים למניעת הזיהום יכולים למכור את עודף חוסר בזיהום הגז למי שאינו עומד בדרישות וכך מחד ההשקעה במניעת הזיהום כדאית ומאידך מי שלא השקיע חייב בקנסות עקיפים.

אלא שכדי שהאמנה תהיה מחיבת צריכות לחתום אליה 55 מדינות. עד היום חתמו רק 22. בדצמבר 2003 התכנסו גופים במילנו כדי כדי לבדוק מי הצטרף לאמנת קויוטו, את מי עוד ניתן לצרף (הרוסים מועמדים) מה ניתן לעשות ואיך להמשיך בפעילות שבינתיים הוכחה כיעילה במידה רבה.

זאת ע”י בדיקות שהראו כי רמת המזהמים אכן ירדה מאז התחילה הפעילות למניעה של גזי חממה. בעיקר נמדדה ירידה בפליטת גז המתאן כדי שהירידה תהיה משפיעה חייבות עוד מדינות בעיקר מדינות מזהמות השיכות ל”מערב”, להצטרף לאמנה ולפעול על פי הנחיותיה.

מדינות עניות כמו הודו וסין “יושבות על הגדר” ומחכות כדי שמדינות עשירות יתחילו להשקיע בהן במטרה להפחית את פליטת המזהמים.

יחד אם זאת למרות הצורך בהשקעות עושות מדינות עניות רבות צעדים לקראת הורדת רמות המזהמים שינטוע יערות פיקוח על מפעלים בהקמה וכד’. כבר ברור שהיעד של חחמישה אחוזים לא יספק והיום מדברים על הצורך בהורדת פליטת המזהמים בשבעים אחוז עד חצי המאה זאת בניסיון למנוע אסונות אקלימים המתגלגלים ככדור שלג שכן הצטברות תופעות ההתחממות ממריצות את התהליכים השליליים וקיצוניות התופעות הולכת וגוברת.

בראש המדינות שאינן חותמות עומדת המתועשת והמזהמת הגדולה ביותר – ארה”ב. שילטונו של מי שנישא על גבי חברות נפט ותעשיות כבדות לא רואה את הדחיפות והצורך באמנת קיוטו והתוצאה גובלת באסון.