השפעת ההתחממות על החיים בים

מי הים סופחים יותר ויותר דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה. הדו תחמוצת הפחמן גורם לעלית החומציות במים. כיום הים יותר חומצי בכ-30% ממה שהיה עד לתקופה התעשייתית. עליית החומציות הופכת את המים ליותר מאכלים (corrosive) מצב שמאיים על מגוון רחב של רכיכות שמתקשות לייצר את הצדף

בשולי הכנס במרקש בו דנו ביישום האמצעים לעצירת ההתחממות העולמית הובאו לפני המשתתפים נתונים על הפגיעה במערכת הסביבתית הימית, המשפיעה על ענפי הדייג בכלל ועל גידול מאכלי-ים בעולם כולו. פגיעה זו נובעת מההתחממות ובמקביל מעלית חומציות המים ואשר שמגדלים ברחבי העולם מחפשים דרכים למתנה .

לפני כשנתיים נפגעו חוות גידול צדפות (אויסטרים) בארה”׳ב כאשר רוב הצדפות הצעירות מתו. תחילה חשדו המגדלים כי הגורם הוא ווירוס אלא שהתברר כי הגורם האמיתי מדאיג ומאיים הרבה יותר – עליה בחומציות מי הים שמוזרמים למכלי הגידול.
מי הים סופחים יותר ויותר דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה. הדו תחמוצת הפחמן גורם לעלית החומציות במים. כיום הים יותר חומצי בכ-30% ממה שהיה עד לתקופה התעשייתית. עליית החומציות הופכת את המים ליותר מאכלים (corrosive) מצב שמאיים על מגוון רחב של רכיכות שמתקשות לייצר את הצדף.

מי האוקינוסים קולטים חום שגורם להרג שוניות אלמוגים. החום ״דוחף״ מיני דגים לחפש אזורים פחות חמים , וכך אזורי דייג מסורתיים מתרוקנים. בגלל ההתחממות יש פחות חמצן במים , השילוב של התחממות המים עלית החומציות וחוסר חמצן מעמידה בפני הפאונה (והפלורה) האוקיינית אתגרים וסכנות מידיות שגורמות נזקים עצומים בעולם כולו.

הפגיעה משמעותית וקשה עבור אוכלוסיות (אנושיות) עניות ועשירות כאחד. דייגים ״קטנים״ אינם מצליחים לספק צרכיהם. אנשי שימור שרואים איך הדגים ״זזים״ אל מחוץ לאזורי שימור, ארצות חופיות ואיים בהן גדל החשש לגורל תעשיות שקשורות לדייג ותיירות עד כדי קריסה כלכלית.

השינויים קורים מהר מכדי שהאורגניזמים והמערכת הסביבתית יצליחו להסתגל. הפגיעה כה קשה עד שחוקרים מעריכים כי עליה של מעלה וחצי עד סוף המאה תגרום לאובדן של 90% משוניות האלמוגים ובעקבותיהן פגיעה חמורה שתחרוג הרבה מעל לגבול הנסבל לכל המערכת הימית.

ברור שהדרך הבטוחה והנכונה למניעת הפגיעה היא פעולה מהירה לעצירתֿ פליטת המזהמים שגורמים להתחממות, אלא שהשינוי העולמי בכוון של שימוש באנרגיה נקיה קורה לאט , לאט מדי ממה שנכון וראוי היה שיקרה . אוכלוסיות דגים בעולם שלא ״ילמדו״ ולא יסתגלו לשינויים יהיו בסכנת הכחדה ,

יש מקומות בהם יש נסיונות ללמד מגדלים להסתגל במהירות גדולה יותר. לדוגמא באותן חוות צדפות בארה׳׳ב מנטרים את רמת החומציות של המים שמוזרמים למכלי הגידול וכאשר הרמה עולה (בגלל עליית מים ״חמוצים״ לשכבת המים העליונה) ״מושכים״ מים מעומקים שונים אחרים (פחות לןמציים). יש מגדלים שהעבירו את החוות לאזורים פחות חומציים.

יש גם נסיונות לעזור לאוכלוסיות דייגים קטנים ע”י הכוונה של הדייגים לאזורים עשירים בדגים בעזרת לווינים שינטרו את רמת החמצן ואת הטמפרטורה במים. ברור שזו שיטה זמנית שנותנת פתרון זמני שכן בקצב הנוכחי האוקינוסים נהיים יותר ויותר עוינים לדגים ולצורות חיים אחרות.
אוכלוסיות שקיומן נתמך ע”י שוניות אלמוגים גוססות יעברו ל״חקלאות פחמן״ באמצעות גידול אצות ששואבות פחמן מהמים. מהאצות ניתן גם יהיה לייצר מזון תרופות ודשנים שיהוו הכנסה שתחליף את הדייג, והמגדלים גם ירווויחו מ״אשראי פחמן״.

נוסף למידע שנרכש על השפעת ההתחממות יש צורך למצוא פתרונות מידיים ופתרונות ארוכי טווח. אוכלוסיות שחיות בשני שלישים מחופי אפריקה כבר חשות את הירידה בכמות הדגים ולא רק בגלל התחרות בדייג תעשייתי. באזורים אחרים הפגיעה קשה בגלל תזוזת להקות דגי הבקלה צפונה בחיפוש אחרי מים קרים זיפרגליים צעירים וסרטנים אחרים נעים מחופי אנגליה צפונה.
המדע מלמד כי השינויים כבר מתרחשים והם נפוצים ושכיחים הרבה יותר ממה שנראה לעין.
המדענים יודעים איך למנוע או לפחות למתן את השינויים האם קובעי המדיניות והדרך ישכילו להיענות וליישם את הדרוש?