לילדים שאומצו בארצות אחרות יש בבגרותם יתרון בלימוד השפה המקורית שלהם, גם אם לא שמעו אותה מיום לידתם
מאת ג’יין הוּ, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 16.07.2017
לפי ראיות חדשות, שרידים מן השפה שנחשפנו לה בגיל צעיר ביותר יכולים להישאר איתנו גם בבגרותנו, אפילו אם כבר איננו מבינים את השפה עצמה. נראה שחשיפה מוקדמת גם מאיצה את תהליך למידת השפה מאוחר יותר בחיים.
במסגרת המחקר החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Royal Society Open Science, למדו מבוגרים הולנדים לזהות את ההבדלים בין צלילי השפה הקוריאנית. חלק מן המשתתפים דיווחו שמעולם לא נחשפו לשפה; אחרים נולדו בקוריאה ואומצו על ידי משפחות הולנדיות לפני גיל שש. כל המשתתפים אמרו שאינם יודעים לדבר קוריאנית, אבל המשתתפים המאומצים, שנולדו בקוריאה, הגיעו להישגים טובים יותר הן בהבחנה בין צלילים בקוריאנית והן בהגייתם.
“שפה שנלמדה יכולה להישמר בזיכרון באופן תת־מודע, אפילו אם לא קיים זיכרון מודע של השפה,” אומרת צ’יוּן צ’וֹי, המחברת הראשית של המאמר שהייתה אז פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת הניאנג בסאול (וכיום חוקרת באוניברסיטת ווסטרן סידני באוסטרליה). נראה שאפילו חשיפה מוקדמת למשך תקופה קצרה מועילה למאמצי למידה מאוחרים. כשצ’וי ושותפותיה למחקר השוו בין התוצאות שהשיגו אנשים שאומצו לפני גיל 6 חודשים ובין התוצאות של מי שאומצו לאחר גיל 17 חודשים הן לא מצאו הבדלים בין יכולות השמיעה והדיבור שלהם.
“מלהיב שההשפעה הזאת ניכרת אפילו במבוגרים שנחשפו לשפה הקוריאנית רק עד גיל שישה חודשים – הגיל שבו תינוקות מתחילים למלמל,” אומרת ג’אנט ורקר, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריטיש קולומביה, שלא הייתה מעורבת במחקר. למרבה הפליאה, מה שאנחנו לומדים אפילו לפני שאנחנו מסוגלים לדבר נשאר איתנו למשך עשרות שנים.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
הגיוני. בהתחשב בכך ששפת אם מקודדת בזיכרון המוטורי. זיכרון יציב, בניגוד לזיכרון ההצהרתי.