תופעת “הטחת הראש” מקיפה 5% מהילדים הקטנים ובמקרים קיצוניים עלולה לגרום לנזק גופני
מחקר בפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון מציע טיפול בתופעת “הטחת הראש” של ילדים קטנים לפני השינה, תופעה המקיפה כ- 5% מהילדים ובמקרים קיצוניים עלולה לגרום לנזק גופני בעקר בעיניים או במוח. המחקר, שנעשה בידי הסטודנטית לרפואה תמר עציוני, בהנחיתו של פרופסור גיורא פילר, פורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Journal of Pediatrics.
התנועות המחזוריות מתבטאות בהטחת הראש בכר, במזרון או בדופן המיטה, ולעיתים גם בתנועות מונוטוניות של הגוף כולו. התופעה מתחילה בד”כ סביב גיל שנה ונמשכת לרוב עד גיל 4. ברוב המקרים אין היא גורמת לנזק, וחולפת בעצמה, אך לעיתים התופעה עלולה להתמשך גם לבגרות, לגרום לחבלה בעיניים, ואף תואר מקרה אחד של מוות עקב דימום תוך מוחי בעקבות התנועות. יתר על כן, במקרים לא מבוטלים הילדים בגיל בית הספר מתביישים בתנועות ועקב כך נבצר מהם מלשון אצל חברים או להשתתף בטיולים עם חבריהם, וכך נוצר נזק חברתי משני.
הבסיס של תנועות אלה איננו ידוע. חוקרי הטכניון שיערו כי מדובר בתנועות רצוניות למחצה העוזרות לילד להרדים עצמו, ולפיכך הניחו כי חסך בשינה אצל הילדים האלה עשוי לצמצם את התופעה (בניגוד לפרכוסים או הפרעות תנועה אחרות שבדרך כלל מוחמרות לאחר חסך בשינה). לפיכך נתנו החוקרים לילדים טיפול משולב של חסך בשינה ותרופה מיישנת.
ששה ילדים השתתפו במחקר. שבוע לפני שהחל, קיבל כל ילד לביתו מכשיר הבודק את זמן השינה שלו. מזמן זה הפחיתו החוקרים שעה אחת בשבוע הראשון, בנוסף לטיפול בתרופה מיישנת. בשבוע השני הם הפסיקו את מתן התרופה, והמשיכו לחסוך שעת שינה. בשבוע השלישי הם החזירו לילד את “השעה האבודה”, כל יום עשר דקות. בסיומו של התהליך חזרו הילדים לישון כמקודם, ללא חסך שינה וללא תרופה.
“השילוב של חסך שינה ותרופה העלים כמעט לחלוטין את התופעה”, מספרת תמר עציוני. “זמן ההירדמות של הילד קוצר לחמש דקות. בשבוע השני נעלמו התנועות לחלוטין והן לא חזרו בשבוע השלישי”.
בתום חודש ובתום שנה, נערכו בדיקות מחדש. רק אצל ילד אחד חזרו התנועות, בצורה מתונה. “התוצאות מאוד מעודדות, אך עשינו את המחקר רק על שישה ילדים ועתה בכוונתנו להרחיבו, תוך שימוש במעבדת שינה וצילומי וידאו”, אומרת תמר עציוני.
