רפמיצין, הורמון גדילה, קטונים, החלפת פלזמה, מתילן כחול ושקיקי ניקוטין הפכו לחלק מתרבות אריכות החיים של עמק הסיליקון. מאחורי חלק מן השיטות עומדים רמזים מניסויים בבעלי חיים, אך עדיין אין טיפול רפואי שהוכח כמאריך את חיי האדם באמצעות האטת תהליך ההזדקנות
בשנת 2019 החל יזם הטכנולוגיה בריאן ג’ונסון להשתמש ברפמיצין – תרופה מדכאת חיסון המשמשת בין השאר למניעת דחיית איברים מושתלים. מטרתו לא הייתה טיפול במחלה שאובחנה אצלו, אלא ניסיון להאט את ההזדקנות ולהאריך את חייו.
ג’ונסון ניסה לאורך השנים משטרי טיפול שונים תחת מעקב אחר מספר רב של מדדים גופניים. בספטמבר 2024 החליט להפסיק את השימוש ברפמיצין. לדבריו, הוא סבל מזיהומי עור חוזרים, מעלייה ברמת הגלוקוז, משינויים בשומני הדם ומעלייה בדופק במנוחה. לאחר שלא נמצא הסבר אחר לתופעות ולא חל שיפור בעקבות שינוי המשטר, צוות התוכנית שלו חשד בתרופה.
המקרה מדגים את הסתירה המרכזית בתרבות “הביוהאקינג” שהתפתחה בקרב יזמי טכנולוגיה, משקיעים ומשפיעני רשת: לרבים מן החומרים שהם מנסים יש הסבר ביולוגי אפשרי ולעיתים גם תוצאות מרשימות בעכברים, בתולעים או בכלבים. אולם הדרך מכאן ועד להוכחה שהם מאריכים את חייו של אדם בריא עודנה ארוכה.
האדם שהפך את גופו למעבדה
ג’ונסון מכר בשנת 2013 את חברת התשלומים Braintree לפייפאל בעסקה בשווי כ־800 מיליון דולר. בשנים האחרונות הוא הפך לאחד הפנים המזוהות ביותר עם תנועת אריכות החיים, באמצעות תוכנית Blueprint – מערכת משתנה של תזונה, פעילות גופנית, בדיקות רפואיות, תרופות, תוספים וטיפולים ניסיוניים.
לדברי אנשיו, מוקד התוכנית עבר בהדרגה מניסיון כללי “להצעיר” את הגוף לניסיון לאבחן ולטפל במחלות כרוניות באמצעים מותאמים אישית, בדיקות מתקדמות וטיפולים חדשים.
אלא שהשינויים התכופים בפרוטוקול מדגישים גם את מגבלותיו. כאשר אדם יחיד נוטל במקביל תרופות ותוספים רבים, משנה את תזונתו, מתאמן, ישן לפי לוח קבוע ועובר טיפולים רפואיים שונים, קשה לדעת איזה מרכיב גרם לשינוי מסוים – או אם השינוי היה מתרחש גם בלעדיו.
ניסוי עצמי כזה אינו כולל קבוצת ביקורת, הקצאה אקראית או סמיות. הוא גם עלול לבחור בדיעבד רק את המדדים שנראו חיוביים, בעוד שמדדים אחרים לא השתנו או אף הורעו.
מדוע רפמיצין מעוררת התלהבות?
רפמיצין מעכבת מסלול תאי המכונה mTOR, המווסת גדילה, חלוקת תאים, חילוף חומרים ותגובה לזמינות חומרי מזון. פעילותו של המסלול נקשרה להזדקנות ולכמה מחלות הקשורות לגיל.
בניסויים בעכברים האריכה רפמיצין את תוחלת החיים בשיעורים ניכרים. בנסיבות מסוימות דווח על הארכה של עשרות אחוזים, ובאחד הניסויים טיפול זמני בעכברים מבוגרים האריך את תוחלת החיים שנותרה להם בשיעור שהגיע עד כ־60%.
ממצאים כאלה הופכים את עיכוב mTOR לאחד הכיוונים המבטיחים ביותר בחקר ההזדקנות. אולם עכבר אינו אדם, והארכת חייו של בעל חיים במעבדה אינה מוכיחה שאותה תרופה תאריך את חייהם של אנשים בריאים.
בניסויים קליניים קטנים בבני אדם מבוגרים נבדקו רפמיצין ותרופות דומות בעיקר לפי מדדים של תפקוד מערכת החיסון. במחקר אקראי שנערך ב־264 נבדקים מבוגרים, עיכוב מבוקר של TORC1 נקשר לשיפור בתגובה לחיסון נגד שפעת ולירידה במספר הזיהומים שדווחו במהלך תקופת המעקב.
אלה תוצאות מעניינות, אך הניסוי לא בדק אם המשתתפים חיו זמן רב יותר. גם מחקרים בכלבים בדקו עד כה בעיקר בטיחות, סבילות ומדדים פיזיולוגיים – לא הוכחה סופית להארכת חיים.
השימוש ברפמיצין כרוך גם בסיכונים. כאשר היא ניתנת במינונים רפואיים היא יכולה לדכא את מערכת החיסון, להשפיע על רמות הסוכר והשומנים בדם, לעכב החלמת פצעים ולהגדיל את הסיכון לזיהומים. אין כיום הסכמה רפואית על שימוש בה באנשים בריאים לצורך הארכת חיים.
הקטונים שהפכו מתוסף יוקרתי לאזהרה
תוספי “קטונים חיצוניים” הפכו בשנים האחרונות לפופולריים בקרב מנהלים ויזמי טכנולוגיה. מטרתם להעלות את רמת גופי הקטון בדם בלי שהמשתמש יצום או יקיים תזונה קטוגנית.
הם שווקו כאמצעי לשיפור ריכוז, הפחתת גלוקוז והענקת אנרגיה למוח. אחד החומרים המשמשים בחלק מן המוצרים הוא 1,3־בוטנדיול, שהגוף יכול להפוך לגופי קטון.
במרץ 2026 הזהירו היזם ומגיש הפודקאסט טים פריס ומשקיע ההון־סיכון קווין רוז מפני שימוש שגרתי במוצרים המכילים את החומר. הם הסתמכו על נתונים מתפתחים מניסויים בבעלי חיים שהעלו חשש לפגיעה בכבד הדומה למחלת כבד שומני.
הנתונים הללו עדיין לא אומתו במחקרים קליניים בבני אדם, ויצרנים בענף חולקים על הפרשנות. הפרשה ממחישה כיצד תוסף יכול להפוך במהירות ללהיט בקרב משפיענים – ולאחר מכן לעורר דאגה, עוד לפני שנערכו מחקרים אנושיים מספקים.
“דם צעיר”: רעיון מסקרן בעכברים, טיפול לא מוכח בבני אדם
מחקרים שבהם חוברו מערכות הדם של עכבר צעיר ועכבר מבוגר עוררו עניין באפשרות שמרכיבים בדם צעיר ישפיעו על רקמות מזדקנות. בעקבותיהם החלו חברות להציע עירויי פלזמה מתורמים צעירים כטיפול נגד הזדקנות, ירידה בזיכרון ומחלות ניווניות.
מינהל המזון והתרופות האמריקני הזהיר מפני טיפולים כאלה בשנת 2019 וחזר על האזהרה בדצמבר 2024. לפי המינהל, אין ראיות מבוקרות לכך שעירוי פלזמה מתורמים צעירים מונע הזדקנות, משפר זיכרון או מטפל במחלות כגון אלצהיימר ופרקינסון.
עירויי פלזמה אינם חסרי סיכון. הם עלולים לגרום לתגובות אלרגיות, לסיבוכים נשימתיים ולהעברת גורמי מחלה. פלזמה משמשת ברפואה למצבים מוגדרים, כגון הפרעות בקרישת הדם, אך לא אושרה כטיפול בהזדקנות רגילה.
ג’ונסון השתתף בשנת 2023 בניסוי חילופי פלזמה בין־דורי עם בנו ואביו. לאחר שישה טיפולים, ובהם טיפול אחד בפלזמה מבנו, הוא דיווח שלא מצא תועלת במדדי הדם, ההדמיה והמכשור שבדק – והפסיק את הניסוי. מאוחר יותר עבר הליכים אחרים של החלפת פלזמה, שאינם זהים לקבלת פלזמה מאדם צעיר.
פיטר תיל והורמון הגדילה
יזם הטכנולוגיה והמשקיע פיטר תיל אמר בראיון בשנת 2014 כי הוא משתמש בהורמון גדילה אנושי בתקווה לחיות עד גיל 120. לא ידוע אם הוא ממשיך בכך כיום.
הורמון גדילה מיוצר באופן טבעי בבלוטת יותרת המוח, ורמתו יורדת בהדרגה לאחר גיל ההתבגרות. הורמון סינתטי משמש לטיפול בחסר רפואי מאובחן ובכמה מצבים מוגדרים אחרים.
אצל מבוגרים בריאים הוא עשוי להגדיל מסת שריר ולהפחית שומן, אך העלייה במסת השריר אינה מתורגמת בהכרח לעלייה בכוח. אין ראיות משכנעות לכך שהוא מחזיר נעורים או מאריך חיים.
השימוש בו אצל אנשים בריאים עלול לגרום לבצקות, כאבי מפרקים ושרירים, תסמונת התעלה הקרפלית, סוכר גבוה וסוכרת מסוג 2. קיים גם חשש לעלייה בסיכון לכמה סוגים של סרטן.
מתילן כחול ושקיקי ניקוטין
חומר נוסף שזכה לתשומת לב בחוגי הביוהאקינג הוא מתילן כחול. מדובר בתרכובת ששימשה בעבר כצבע טקסטיל, אך יש לה גם שימושים רפואיים מוגדרים – בעיקר לטיפול במתהמוגלובינמיה, הפרעת דם נדירה שבה נפגעת יכולתו של ההמוגלובין להעביר חמצן.
חלק מן המשפיענים מציגים אותה כחומר המשפר פעילות מיטוכונדריאלית, אנרגיה מוחית ותפקוד קוגניטיבי. עם זאת, שימוש רפואי מאושר במצב מוגדר אינו מוכיח יעילות אצל אנשים בריאים, בוודאי לא הארכת חיים.
במקביל משווקים שקיקי ניקוטין בקרב חלק מאנשי הטכנולוגיה כאמצעי להגברת ריכוז, ערנות ואנרגיה. ניקוטין אכן משפיע על מערכת העצבים, אך הוא גם חומר ממכר. שיפור זמני בערנות אינו טיפול בהזדקנות ואינו ראיה להארכת תוחלת החיים.
כיצד השערה הופכת ל“ערימת” טיפולים?
משפיעני אריכות חיים פועלים לעיתים כמתווכים בין מחקר ראשוני לבין הציבור. מחקר קטן בעכברים, ניסוי קצר בבני אדם או מנגנון תאי מעניין הופכים ברשתות החברתיות להמלצה על “סטאק” – שילוב של תרופות, תוספים, הורמונים ושיטות טיפול.
מרג’ה קמפס מאוניברסיטת אוטרכט, החוקרת משפיעני בריאות, מתארת זאת כאפקט של חלחול מלמעלה. אנשים עשירים ובעלי קהל גדול מציגים ניסויים אישיים, והתכנים מועתקים בהדרגה בידי משתמשים שאינם נהנים מאותה רמת מעקב רפואי.
הצלחתם העסקית של יזמים עלולה גם לטפח ביטחון מוגזם ביכולתם לפתור בעיות ביולוגיות. הצלחה בהקמת חברת תוכנה אינה מבטיחה שהאדם יודע לתכנן ניסוי קליני או להבחין בין קשר סטטיסטי לסיבתיות.
ניסוי עצמי יכול להעלות השערות, אך הוא אינו תחליף למחקר מבוקר. אפילו כאשר המדדים משתפרים, לא תמיד ברור אם הם מנבאים חיים ארוכים יותר. “גיל ביולוגי” שנמדד בבדיקה מסחרית, למשל, אינו בהכרח יעד רפואי מאומת.
“ניסוי שלב שני בצללים”
מומחים תיארו את המתרחש כמעין “ניסוי שלב שני בצללים”: אנשים עשירים ומפורסמים בוחנים על עצמם טיפולים לא מוכחים, בלי פרוטוקול אחיד ובלי קבוצת ביקורת, ולאחר מכן מפרסמים את התוצאות כאילו היו ידע רפואי.
הבעיה אינה רק האפשרות שהשיטות לא יעבדו. הן עלולות לגרום נזק ישיר, ליצור אינטראקציות בין תרופות ותוספים, לעודד אנשים להוציא סכומים גדולים או להסיט אותם מטיפולים מוכחים.
אנדרו סטיל, חוקר אריכות חיים עצמאי ומחבר הספר Ageless, מדגיש כי עדיין אין התערבות רפואית שהוכחה כמאריכה חיי אדם באמצעות פגיעה ישירה בתהליך ההזדקנות. לדבריו, יש כמה אפשרויות שעשויות להתברר כיעילות – אבל הן עדיין לא נבדקו כראוי בבני אדם.
הכסף קיים – הניסוי הגדול עדיין לא
אחד הקשיים בתחום הוא שניסוי אמיתי להארכת חיים דורש זמן רב, אלפי משתתפים ומעקב אחר תוצאות רפואיות משמעותיות. קשה לחכות עשרות שנים כדי לראות אם אנשים חיים יותר.
חוקרים יכולים להשתמש במדדי ביניים, כגון הופעת מחלות, תפקוד גופני, שבריריות או תגובה חיסונית, אך עדיין אין מדד יחיד המוכר כתחליף ודאי לתוחלת חיים.
לפי הערכה שצוטטה בכתבת Nature, ניסוי גדול ומבוקר של רפמיצין באנשים בריאים עשוי לעלות בין 50 ל־100 מיליון דולר. זה סכום גדול למחקר אקדמי, אך קטן ביחס להונם של כמה ממקדמי אריכות החיים ולעשרות מיליארדי הדולרים שמגלגל שוק תוספי התזונה.
הפער הזה מעורר ביקורת: במקום לממן ניסויים מבוקרים שיוכלו לענות על השאלות, חלק מן העשירים משקיעים מיליונים במעקב אישי ובטיפולים שאינם מאפשרים להסיק מסקנות כלליות.
בין אופנת בריאות למהפכה רפואית אפשרית
העניין הציבורי באריכות חיים אינו בהכרח חסר ערך. ההזדקנות היא גורם הסיכון העיקרי למחלות רבות, ובהן סרטן, מחלות לב, מחלות ניווניות של המוח ושבריריות. עיכוב חלק מן התהליכים הביולוגיים הקשורים לגיל עשוי בעתיד לדחות כמה מחלות במקביל.
חקר ההזדקנות הוא תחום מדעי רציני, ורפמיצין, עיכוב mTOR, תרופות סנוליטיות ותכנות אפיגנטי מחדש הם כיווני מחקר ממשיים. הבעיה מתחילה כאשר האפשרות המדעית מוצגת לציבור כטיפול שכבר הוכח.
תרבות הביוהאקינג היא לפיכך שילוב של שני דברים שונים: אופנת בריאות המבוססת לעיתים על שיווק והגזמה, ולצדה אפשרות למהפכה רפואית אמיתית – אם השיטות ייבדקו בניסויים אקראיים, מבוקרים וארוכי טווח.
נכון להיום, השיטות שהוכחו כמפחיתות תחלואה ותמותה אינן סוד של מיליארדרים: הימנעות מעישון, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, שינה מספקת, חיסונים וטיפול בגורמי סיכון כגון לחץ דם וכולסטרול. הן אולי פחות מסעירות מהחלפת פלזמה או מערימת תוספים, אבל הראיות מאחוריהן חזקות בהרבה.
שאלות נפוצות
האם רפמיצין הוכחה כמאריכה את חייהם של בני אדם?
לא. היא האריכה חיים בכמה מיני בעלי חיים, וניסויים קטנים בבני אדם הצביעו על השפעות אפשריות על מערכת החיסון. לא הוכח שהיא מאריכה את חייהם של אנשים בריאים.
האם עירוי פלזמה מאדם צעיר יכול להצעיר אדם מבוגר?
אין לכך הוכחה קלינית מבוקרת. ה־FDA מזהיר כי “פלזמה צעירה” לא אושרה כטיפול בהזדקנות וכי לעירויי פלזמה יש גם סיכונים רפואיים.
מדוע ניסויים עצמיים של מיליארדרים אינם נחשבים ראיה מדעית?
משום שאין בהם קבוצת ביקורת, הקצאה אקראית או אפשרות להפריד בין השפעותיהם של טיפולים רבים. תוצאה אצל אדם אחד אינה מוכיחה שהטיפול גרם לה או שיעבוד אצל אחרים.
האם קיים כיום טיפול רפואי מוכח נגד ההזדקנות עצמה?
לא. אפשר להפחית את הסיכון למחלות ולהאריך את תוחלת החיים באמצעות רפואה מונעת והרגלים מוכחים, אך אין כיום טיפול שהוכח כמאט את ההזדקנות הביולוגית ומאריך ישירות את חיי האדם.
הערות:
הראיות האנושיות החזקות ביותר שמוזכרות בהקשר של עיכוב mTOR נוגעות לשיפור מוגבל במדדים חיסוניים ולירידה בזיהומים במחקר של 264 מבוגרים – לא להארכת תוחלת החיים. (PubMed) ה־FDA קובע שאין מחקרים מבוקרים המראים תועלת קלינית מ“פלזמה צעירה”, ומונה סיכונים של זיהומים, תגובות אלרגיות וסיבוכים נשימתיים. (U.S. Food and Drug Administration) גם מאיו קליניק מדגישה שאין די ראיות לשימוש בהורמון גדילה נגד הזדקנות ומפרטת סיכונים מטבוליים ואחרים. (Mayo Clinic)
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
תשכחו מזה המוות זה חלק מהחיים. גם אם יאריכו אותם, באיזה מחיר האם יוכלו לעצור את הזדקנות כל האיברים במיוחד המח מי רוצה להישאר בחיים עם דמנציה צריך החלפה אנושית. בני אדם סתם תקועים עם פנטזיה.