חוקרים בשוודיה זיהו תאי־אב עצביים פעילים בהיפוקמפוס של מבוגרים, ממצא שעשוי להוביל לטיפולים מתקדמים במחלות מוחיות
מחקר שפורסם ביולי 2025 בכתב העת המדעי Science מציג ראיות חדשות ומשכנעות לכך שהמוח האנושי ממשיך לייצר נוירונים חדשים גם בגיל מבוגר – במיוחד באזור ההיפוקמפוס, האחראי על זיכרון, למידה וויסות רגשי. את המחקר הובילו חוקרים ממכון קרולינסקה בשוודיה, ובראשם פרופ' יונס פריסן, מומחה לחקר תאי גזע.
ההיפוקמפוס הוא אזור מרכזי במוח האנושי, והוא ממלא תפקיד קריטי ביכולות הקוגניטיביות שלנו. כבר בשנת 2013 הראו פריסן וצוותו כי נוצרים נוירונים חדשים בהיפוקמפוס במהלך הבגרות, על בסיס מדידות של רמות פחמן־14 ב־DNA של תאים שהופקו מרקמת מוח אנושית. אך גם לאחר פרסום הממצא נותרה שאלה עקרונית: האם תופעה זו באמת משמעותית, והאם קיימים תאי־אב פעילים שמולידים נוירונים חדשים במוח המבוגר?
במחקר הצליחו החוקרים לזהות תאים כאלה – תאי־אב עצביים – ובכך לאשש את קיומו של תהליך נמשך של נוירוגנזה (יצירת תאי עצב חדשים) בהיפוקמפוס הבוגר. "זיהינו כעת את תאי המוצא שמולידים את הנוירונים, וזה מאשר שמדובר בתהליך פעיל גם בגיל מבוגר", אמר פרופ' פריסן.
כיצד זוהו תאי־האב
כדי להגיע לתוצאה זו, השתמשו החוקרים בשיטות מתקדמות של ניתוח גנטי ומרחבי של רקמות מוח מאנשים בגילאים שבין אפס ל־78, שנאספו ממאגרים ביולוגיים בינלאומיים. הם ביצעו ריצוף RNA ברמת גרעין התא הבודד, יחד עם מיון תאים בשיטת cytometry וניתוח באמצעות למידת מכונה. כך הצליחו לזהות שלבי התפתחות שונים של נוירונים – מתאי גזע ועד נוירונים צעירים – שרבים מהם נמצאו בשלב חלוקה.
כדי לאתר את מיקומם של התאים החדשים, השתמשו בשיטות RNAscope ו־Xenium, המאפשרות מיפוי של ביטוי גנים בתוך הרקמה. שיטות אלו אישרו שהתאים החדשים מופיעים באזור מסוים בהיפוקמפוס הקרוי הגירוס המשונן (gyrus dentatus), הידוע כמעורב ביצירת זיכרונות, בלמידה ובגמישות מחשבתית.
החוקרים מצאו שהתכונות של תאי האב בבני אדם דומות לאלו שבמוחות של עכברים, קופים וחזירים – אך קיימים גם הבדלים בפעילות הגנטית, וכן שונות רבה בין אדם לאדם. אצל חלק מהנבדקים נמצאו תאי־אב רבים, ואצל אחרים כמעט שלא נמצאו כלל.
משמעות הממצאים
"מבחינתנו זו חתיכה חשובה בפאזל של הבנת תפקודו של המוח האנושי לאורך החיים", מסביר פריסן. לדבריו, לממצאים עשויות להיות השלכות חשובות על פיתוח טיפולים רפואיים שמעודדים נוירוגנזה, כמו במחלות נוירודגנרטיביות או הפרעות פסיכיאטריות.
המחקר נערך בשיתוף פעולה עם חוקרים נוספים ממכון קרולינסקה, מאוניברסיטת צ'למרס לטכנולוגיה, וממוסדות ברחבי אירופה. הוא מומן על־ידי מועצת המחקר השוודית, המועצה האירופית למחקר (ERC), הקרן לסרטן בשוודיה, קרן וולנברג, תכנית StratRegen, מלגות EMBO ו־Marie Curie, ומכון SciLifeLab. פרופ' פריסן משמש כיועץ לחברת 10x Genomics. מידע נוסף לגבי ניגודי עניינים מופיע במאמר המלא.
מחקר נוסף, מאוניברסיטת קולומביה, פורסם באוגוסט 2026 בכתב העת Nature Medicine. החוקרים ניתחו כ־495 אלף גרעיני תאים מרקמות היפוקמפוס של 30 נבדקים לאחר המוות, וזיהו אף הם רצף של תאי־אב ותאי עצב צעירים בהיפוקמפוס הבוגר. אצל 11 הנבדקים שסבלו מדיכאון מז'ורי נמצאו יותר תאי־אב רדומים ופחות תאי עצב צעירים בשלבי הבשלה, אך המחקר אינו קובע אם עצירת התהליך גורמת לדיכאון או נובעת ממנו (למאמר ב־Nature Medicine).
הכתבה עודכנה באוקטובר 2026 כדי לשקף מחקר מאוגוסט 2026 שחיזק את הממצאים.
שאלות ותשובות
מה גילו החוקרים ממכון קרולינסקה?
הם זיהו תאי־אב עצביים פעילים בהיפוקמפוס של מבוגרים, ובכך אישרו שיצירת נוירונים חדשים נמשכת גם בגיל מבוגר.
כיצד זוהו תאי־האב במוח?
החוקרים ביצעו ריצוף RNA ברמת גרעין התא הבודד ברקמות מוח של אנשים בגילאים אפס עד 78, בשילוב מיון תאים ולמידת מכונה. שיטות מיפוי כמו RNAscope ו־Xenium אישרו את מיקום התאים באזור הגירוס המשונן בהיפוקמפוס.
האם כמות תאי־האב זהה אצל כולם?
לא. נמצאה שונות רבה בין אדם לאדם: אצל חלק מהנבדקים נמצאו תאי־אב רבים, ואצל אחרים כמעט שלא נמצאו כלל.
מה תפקידו של ההיפוקמפוס?
ההיפוקמפוס הוא אזור מרכזי במוח האחראי על זיכרון, למידה וויסות רגשי.
מה עשויה להיות המשמעות של הממצא?
לדברי פרופ' פריסן, לממצאים עשויות להיות השלכות על פיתוח טיפולים שמעודדים יצירת נוירונים חדשים, כמו במחלות נוירודגנרטיביות או הפרעות פסיכיאטריות.
עוד בנושא באתר הידען
- מיפוי של כחצי מיליון תאי מוח: בדיכאון יצירת הנוירונים החדשים נתקעת לפני ההבשלה
- להציל תאי מוח חדשים
- מדעי המוח – מדוע מוחות נבדלים זה מזה?
- “מרכזייה” בהיפוקמפוס עשויה להסביר איך המוח לומד בלי למחוק זיכרונות
- הביולוגיה של הדיכאון
