חוקרים מאוניברסיטת אוהיו ומאוניברסיטת Anhui הסינית זיהו בעכברים מעגל עצבי שמחבר בין מערכת הסרוטונין למערכת השמיעה. הממצא עשוי להסביר מדוע חלק מהמטופלים מדווחים על החמרת טנטון בעקבות תרופות ממשפחת SSRI
טנטון, תחושה מתמשכת של צפצוף, זמזום או רעש באוזניים ללא מקור קול חיצוני, הוא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות ברפואת השמיעה. אצל חלק מהאנשים מדובר במטרד קל, אך אצל אחרים הוא מלווה במצוקה, חרדה ופגיעה באיכות החיים. מחקר חדש שפורסם ב־Proceedings of the National Academy of Sciences מצביע על מנגנון מוחי אפשרי שמחבר בין סרוטונין, מוליך עצבי מרכזי במוח, לבין הופעת סימנים דמויי טנטון בעכברים. (PNAS)
המחקר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת Oregon Health & Science University בארה"ב ומאוניברסיטת Anhui בסין. החוקרים התמקדו במסלול עצבי מסוים: תאי עצב מייצרי סרוטונין בגרעין הראפה הגבי, שמקרינים אל הגרעין השבלולי הגבי, אזור בגזע המוח הקשור לעיבוד שמיעה ולפעילות יתר שנקשרה בעבר לטנטון. באמצעות כלים מתקדמים כמו אופטוגנטיקה וכימוגנטיקה, הם הפעילו או עיכבו את המסלול הזה ובחנו את השפעתו על פעילות עצבית ועל התנהגות שמזכירה טנטון במודל עכברים.
הממצא המרכזי היה שהפעלת המעגל הסרוטונרגי הגבירה פעילות בתאי עצב באזור השמיעתי וגרמה לעכברים להתנהג כאילו הם חווים תחושה דמוית טנטון. כאשר החוקרים עיכבו את אותו מסלול, הסימנים ההתנהגותיים של טנטון פחתו באופן משמעותי. לפי תקציר המאמר, המחקר מצביע על מעגל 5-HTDRN→DCN כגורם אפשרי ביצירת טנטון במצבים של רמות סרוטונין גבוהות.
תרופות המשמשות לטיפול בדיכאון ובחרדה
הזווית הקלינית החשובה קשורה לתרופות ממשפחת SSRI, המשמשות לטיפול בדיכאון ובחרדה באמצעות העלאת רמות הסרוטונין במוח. החוקרים מדגישים כי המחקר אינו אומר להפסיק טיפול תרופתי, ובוודאי אינו מוכיח שכל טיפול כזה יחמיר טנטון אצל בני אדם. עם זאת, הוא מספק הסבר ביולוגי אפשרי לדיווחים של חלק מהמטופלים על החמרת טנטון לאחר התחלת טיפול בתרופות שמגבירות פעילות סרוטונין. לפי OHSU, פרופ’ לורנס טראסל הדגיש כי מטופלים עם טנטון צריכים לעבוד עם הרופא המטפל כדי למצוא איזון בין הקלה בתסמיני דיכאון או חרדה לבין צמצום החמרת הטנטון.
המשמעות המדעית של המחקר רחבה יותר. במשך שנים היה ידוע כי טנטון אינו רק בעיה באוזן, אלא גם תופעה של עיבוד עצבי במוח. המחקר החדש מוסיף שכבה חשובה להבנת הקשר בין מערכות מצב רוח, תרופות פסיכיאטריות ומערכת השמיעה. הוא גם מעלה אפשרות עתידית לפיתוח תרופות ממוקדות יותר, שיגבירו סרוטונין באזורים שבהם הוא דרוש לטיפול בדיכאון וחרדה, אך יצמצמו השפעה בלתי רצויה על אזורים במוח המעורבים בטנטון.
עם זאת, יש לפרש את הממצאים בזהירות. מדובר במחקר בעכברים, ולא בניסוי קליני בבני אדם. הוא מצביע על מנגנון אפשרי ועל יעד מחקרי חדש, אך אינו מהווה הנחיה טיפולית. עבור רופאים, הממצא עשוי לחזק את החשיבות של הקשבה לדיווחי מטופלים על שינוי בטנטון לאחר שינוי תרופתי. עבור החוקרים, הוא פותח כיוון לפיתוח טיפולים ממוקדים יותר בטנטון, תופעה שעדיין חסרה לה תרופה פשוטה ויעילה.
עוד בנושא באתר הידען:
