מוחותיהם של תינוקות, שמתו כתוצאה מתסמונת מוות בעריסה, ייצרו רמות נמוכות של סרוטונין, חומר המצוי במוח המעביר מסרים בין התאים השונים ובעל תפקיד מכריע בוויסות הנשימה, קצב הלב, ובאיכות השינה – כך מדווחים חוקרים שמומנו ע”י המכונים הלאומיים לבריאות בארה”ב (NIH).
המדענים משערים כי החריגות ברמות הסרוטונין שהתגלתה במחקרם עלולה להחליש את יכולת התינוק להגיב כראוי בעת משבר נשימתי, כגון ריכוזי חמצן נמוכים או ריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים. ריכוזים גבוהים אלו עשויים לנבוע מנשימה-חוזרת של אדי פחמן דו-חמצני שהצטברו במצעים במהלך השינה עם פניו של התינוק מטה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב-העת המדעי The Journal of the American Medical Association.
“אנו יודעים כבר שנים רבות כי השכבת התינוק על גבו הינה הדרך היחידה היעילה להפחתת הסיכון לתסמונת זו,” אומר Alan E. Guttmacher, רופא שהיה חלק מצוות המחקר. “הממצאים הללו מספקים רמזים חשובים להבנת הבסיס הביולוגי של התסמונת שיוכלו, בסופו של דבר, להוביל לפיתוח דרכים לאיתור תינוקות הנמצאים בקבוצת סיכון וכן לפיתוח שיטות נוספות להפחתת הסיכון לתסמונת זו בכל התינוקות.”
מסע התעמולה של “שינה על הגב” מעודד הורים ומטפלים בתינוקות להשכיבם לשינה על גבם. בעקבות השקתו של מסע הסברתי זה בשנת 1994 כמות התינוקות שאובחנו כנושאי תסמונת זו פחתה במחצית. נראה כי אימוץ נרחב של המלצה זו אכן הפחית את כמות ההופעה של התסמונת, אולם לא העלים אותה כליל.
במחקר זה, המדענים בחנו דגימות קטנות של רקמות מהמוח-המוארך (Medulla oblongata), איזור בגזע המוח המווסת תפקודים בסיסיים כגון טמפרטורת הגוף, נשימה, לחץ-הדם וקצב-לב. המדענים בחנו רקמות מוח שמקורם בתינוקות שנפטרו מהתסמונת וקבוצת ביקורת של תינוקות שנפטרו כתוצאה מגורמים אחרים. במחקר נבדקו רקמות שמקורן בשלושים וחמישה תינוקות שנפטרו מהתסמונת, חמישה שנפטרו מסיבות בלתי-צפויות וחמישה שנפטרו מגורמים הקשורים להעדר חמצן.
החוקרים מצאו כי רמות הסרוטונין ברקמות שמקורן בתינוקות שנפטרו מהתסמונת היו נמוכות בעשרים ושישה אחוזים מהרקמות של התינוקות שנפטרו בשל גורמים אחרים. עוד נמצא כי הרמות של טריפטופן הידרוקסילאז, אנזים הנדרש לייצור הסרוטונין, היו גם הן נמוכות בעשרים ושניים אחוזים.
במחקר קודם שהשווה בין מקרים של תסמונת מוות בעריסה לבין מקרי מוות מסיבות אחרות, אותם החוקרים הראו כי במוחם של נפטרי התסמונת היו רמות גבוהות יותר של תאים במוח המוארך המשתמשים בסרוטונין. במחקר הנוכחי המדענים ביקשו לקבוע אם הדבר מלמד כי במוחם של התינוקות הנפטרים אכן היו רמות חריגות של סרוטונין.
נראה כי חריגות זו מתאימה למודל שלושת הסיכונים של תסמונת מוות בעריסה, הקובע כי התסמונת מופיעה כאשר שלושה גורמים שונים משתלבים להם יחדיו: תינוק בעל פגיעות מובנית, תקופת התפתחות קריטית וגורם לחץ חיצוני. החוקרים שיערו כי במקרה זה רמת הסרוטונין הנמוכה תוליד פגיעות מובנית בתינוק. שנת חייו הראשונה של התינוק הינה תקופת ההתפתחות הקריטית עבור הצמחתם של תפקודי-גוף חיוניים כגון נשימה. הגורם השלישי של המודל, שינה עם הפנים מטה, עשויה להוליד את גורם הלחץ החיצוני.
“המחקר שלנו מרמז כי שינה חושפת ומפעילה את הפגם המוחי הזה,” מסבירה אחת מהחוקרות הראשיות. כאשר התינוק נושם בתנוחה שבה פניו מטה, ייתכן וכמות החמצן הננשמת אינה מספקת עבורו. תינוק בעל גזע-מוח בריא יתעורר בתגובה למצב שכזה. אולם, תינוק בעל מוח שבו קיימת החריגות לא יוכל להגיב למצב בזמן ובסופו של דבר הוא ייחנק למוות.”
“אין מדובר כאן בגורם יחיד, אלא בהצטברות של גורמים חריגים המובילים יחדיו למוות,” אומרים החוקרים. למעשה, בשמונים ושמונה אחוזים מהמקרים שנחקרו, המדענים מצאו שני גורמי סיכון או יותר, כדוגמת תנוחת השינה של התינוק, מחלה שבה הוא היה שרוי, או חשיפה לעשן סיגריות.
החוקרים מקווים כי הממצאים הללו יובילו יום אחד לפיתוח בדיקה שתוכל למדוד את רמות הסרוטונין של תינוקות בדם או ברקמות אחרות ואשר יישקפו את הרמות המתאימות שלו במוח. בדיקה שכזו תוכל לאפשר איתור התינוקות הנמצאים בקבוצת הסיכון לתסמונת מוות-בעריסה ולנקיטת צעדים חיוניים למניעתה. בזמן הקרוב, הממצאים יספקו את הבסיס לפיתוח מודלים של חיות בעלי פגמים ברמות הסרוטונין, כדי שיוכלו לחקות את ההתנהגות המופיעה בתינוקות הלוקים בתסמונת זו.
תגובה אחת
אולי זו גם אחת הסיבות להפרעות נשימה במהלך השינה במבוגרים???
רצוי לבדוק גם את זה. הרי במעבדות שינה כשמחפשים את הגורמים להפרעות נשימה הם מציינים אם הגורם הוא חסימתי או ממקור מרכזי דהיינו מהמוח. אמנם לא ניתן לנתח את מוחם של מבוגרים אך אם תמצא הבדיקה שבעברתה יוכלו לבדוק את רמות הסרוטונין במוחם של תינוקות יוכלו לבדוק גם אצל מבוגרים.
כמו כן בדיקה כזו תהווה אמצעי (לפחות אחד) לאיבחון דיכאון.