אחת ההוצאות לאור הגדולות בעולם בתחום מדעי הטבע תובעת יוצרי בינה מלאכותית. בעוד הענקים נאבקים ביניהם, מחברי המאמרים עצמם נשארים מחוץ לתמונה
מאת טל סוקולוב, באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
הוצאת אלסוויר (Elsevier), אחד התאגידים הגדולים והמשפיעים ביותר בתחום ההוצאה לאור של כתבי עת מדעיים, מצטרפת לתביעה ייצוגית נגד חברת מטא, חברת האם של הרשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם, העוסקת בשנים האחרונות גם בפיתוח בינה מלאכותית. התובעים טוענים כי מטא מפירה זכויות יוצרים ומשתמשת ללא אישור בספרים, ספרי לימוד ומאמרים מדעיים כדי לאמן את מודלי השפה הגדולים שלה, המכונים מודלי Llama. אומנם יש עוד תביעות דומות שמתנהלות במקביל, כמו התביעה שהגיש הניו יורק טיימס נגד OpenAI, מפעילת צ’אט-GPT, אך זו הפעם הראשונה שגוף כה משמעותי בתחום הפרסום המדעי לוקח חלק בתביעה מהסוג הזה.
השאיפה של הוצאות לאור בתחומי המדע והחינוך להחזיק בזכויות יוצרים על התכנים שהן מפרסמות אינה תופעה חדשה, והיא הייתה קיימת הרבה לפני הופעתם של מודלי השפה. תכנים אקדמיים וחינוכיים נמצאים בדרך כלל מאחורי חומות תשלום גבוהות שלא מאפשרות לקהל הרחב, ולעיתים גם לחוקרים ממוסדות קטנים ודלי אמצעים, לצרוך תכנים חשובים למחקר ולמדע. באינטרנט קיימים כמה מאגרים שעוקפים אותן, דרך אתרים פיראטיים שמוקדשים למטרה הזאת או מאגרי מידע שחוקרים ואנשים אחרים שיתפו מרצונם. בזירה הזאת בתי המשפט פוסקים בדרך כלל לטובת ההוצאות, אבל לא בטוח שהם נותנים בתוך כך משקל ראוי לטובת הציבור.
בעידן שבו ההבחנה בין מידע איכותי ואמין לתוכן מרושל ואף שקרי הולך ומיטשטש, הגישה למקורות מידע ומחקר מהימנים חשובה מאי פעם. ייתכן במצב הזה ששיווי המשקל בין האינטרס הכלכלי של המוציאים לאור ובין הצורך של הציבור במידע אמין צריך להשתנות. חזון המדע הפתוח הוא תנועה ששואפת לפתוח את הידע המדעי לכולם, ודורשת לשם כך להקל את הגישה למאמרים ואף לבטל לחלוטין את חומות התשלום. במסגרת התנועה, גופי מחקר גדולים כמו מרכז חקר החלקיקים CERN בז’נבה שמפעיל את מאיץ החלקיקים הגדול בעולם, מנהלים מחקרים חשובים רבים והדבר מעניק להם מנוף לחצים על ההוצאות לאור. חלקם משתמשים בכוחם כדי לקדם מודלי מימון שיפתחו מאמרים שיצאו מהם לקריאה בחינם. באופן ממסדי רחב יותר, בארצות הברית הוחלט כי ממצאיו של כל מחקר שנערך במימון ממשלתי יהיו זמינים בחינם.
כעת, עם ההתפתחות המהירה של שוק הבינה המלאכותית, ובתוכו תאגיד מטא, עלינו להבין איך השחקן החדש משנה את יחסי הכוחות ואת מעמדן של זכויות היוצרים על תוכן מדעי. ייתכן שבהקשר המסוים של ידע ותוכן מדעי, האינטרס של מפתחי הבינה המלאכותית ושל הציבור מתלכדים.
מצטרפת לתביעה ייצוגית נגד חברת מטא. ההוצאה לאור אלסבייר | II.studio, Shutterstock
גישה למאגרי מידע
מודלי שפה גדולים מסתמכים בתהליך האימון שלהם על מאגרי מידע עצומים, כדי לפתח את היכולת לחולל טקסט עשיר בהקשר המתאים לבקשת המשתמש. המידע נאסף במגוון דרכים. חלק מגופי התוכן כבר בוחרים לחתום על הסכמים ישירים ורווחיים עם חברות הבינה המלאכותית שמאפשרים להן לעשות שימוש בתכנים שלהם. הוצאת הספרים האקדמית טיילור ופרנסיס (Taylor & Francis), למשל, חתמה על הסכם כזה עם ענקית התוכנה מיקרוסופט. במסגרת ההסכם תקבל ההוצאה יותר מעשרה מיליוני דולרים בתמורה למתן גישה לתכניה לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית.
לצד האיסוף המוסכם של תכנים מבעלי הזכויות עליהם, חברות הבינה המלאכותית מלקטות באופן שגרתי גם מידע עדכני מהאינטרנט. כאן כבר נוצרות שלל התנגשויות מאתגרות בין יוצרי התכנים לבין החברות שמלקטות את המידע הפתוח החשוף לציבור ומשתמשות בו.
שאלת זכויות היוצרים מחמירה כשמדובר באיסוף של תוכן פיראטי שזמין ברשת. בתביעה של אלסוויר טענה חברת ההוצאה לאור כי מטא העתיקה תכנים שבבעלותה מספריות צללים כמו Sci-Hub ו-LibGen. הספריות הללו הן מאגרי ענק שמנגישים תכנים אקדמיים המוגנים בחומות תשלום וסורקים ספרים שלא פתוחים לציבור. סביב הספריות מתנהלים מאבקים משפטיים על הלגיטימיות שלהן גם בנפרד משאלת הבינה המלאכותית.
התשלום על מאמרים וספרים אקדמיים יכול להגיע לא פעם לכמה עשרות דולרים למאמר. מאחר שקריאה שוטפת של מאמרים עדכניים והתעדכנות תדירה בחידושים היא מרכיב מהותי בקידום המחקר והידע האנושי, אוניברסיטאות ומכוני מחקר נוהגים לשלם למוציאים לאור דמי מינוי כדי לתת לחוקרים שלהם גישה אליהם. כך קורה שהנפגעים העיקריים מהמדיניות הקיימת הם אנשים פרטיים וגופים שמשאביהם הכלכליים מוגבלים. בחלל הזה קמו הספריות הפיראטיות.
אלסוויר והוצאות נוספות ניהלו עד כה שלל תביעות נגד האתרים הפיראטיים, ובתי משפט בארצות הברית פסקו כי על Sci-Hub לשלם להן פיצויים. בהודו, שבה תקציביהן של אוניברסיטאות רבות מצומצמים למדיי, בתי המשפט נוטים להתייחס בסלחנות להפרת זכויות יוצרים כל עוד היא משמשת למטרות מדעיות או חינוכיות. עם זאת, גם שם השופטים דחו את טענותיהם של מפעילי האתר על חשיבותו של תוכן מדעי זמין, כך שנכון לעכשיו הגישה אליו מהודו חסומה.
התשלום על מאמרים וספרים אקדמיים יכול להגיע לא פעם לכמה עשרות דולרים למאמר. מבחר כתבי עת מדעיים בספריית האוניברסיטה | Vmenkov, Wikipedia
שימוש הוגן, כלפי מי?
למאבק על זכויות היוצרים יש גם צד נוסף – המדענים עצמם. חוקרים ואנשי אקדמיה רבים מצדדים בפתיחת הגישה למאמרים שלהם ושל אחרים. חלקם אף נוטלים חלק פעיל בפעילות הפיראטית, אף על פי שהיא סותרת את האינטרס הכלכלי של המוציאים לאור שמפרסמים את מאמריהם. Sci-Hub, למשל, בונה את המאגרים שלה בעזרת פרטי המשתמשים והסיסמאות שחוקרים בעלי מינוי תורמים לה בסתר; תחת הכותרת “מחיר הידע”, חוקרים מנהלים כבר זמן רב פעילויות מחאה גלויות שבמסגרתן הם מצהירים כי לא יפרסמו מאמרים דרך הוצאת אלסוויר, לא יצטטו אותם ולא יסייעו להם בביקורות עמיתים, מתוך התנגדות למחירים הגבוהים שההוצאה גובה.
ההוצאות לאור המדעיות גובות סכומים גבוהים מחוקרים ומדענים שמבקשים לפרסם בהן מאמרים. במקרים רבים חוקרים נדרשים לשלם על הפרסום מתקציבי המחקר שלהם, בסכומים שמגיעים לא פעם לאלפי דולרים. ואם לא די בזה, התשלום פועל לכיוון אחד בלבד וההוצאה לא מתגמלת חוקרים על שירותים שהם נותנים לה. כדי שמאמר יתפרסם בכתב עת מדעי ראוי לשמו, עליו לעבור משוכה של ביקורת עמיתים, כלומר בחינה ביקורתית של מדענים אחרים שמומחים בתחום המחקר שלהם. המבקרים, שהם חוקרים בעצמם, לא מקבלים תשלום כספי עבור הביקורת. כך שבעוד ההוצאות הגדולות נהנות ממעמדן, שהופך אותן לבמות נחשקות לפרסום, החוקרים והקהל הרחב ניזוקים מהתהליך.
חלק מהמדענים משתתפים בפעילות הפיראטית ומוסרים לאתרים כמו Sci-Hub פרטי משתמשים וסיסמאות. אתר Sci-Hub על צג מחשב | mundissima, Shutterstock
מלחמת ענקים
אנו חיים בעידן שבו מאמרים מחקריים ותיאורטיים וחומרי לימוד אקדמיים אחרים, הם תוכן יקר ערך לחברה האנושית כולה, ובתוך כך גם לתהליכי האימון של מודלי בינה מלאכותית. הם מחזיקים מידע רב ואיכותי, והאמינות שלהם עולה בדרך כלל על זו של טקסטים אחרים שכתבו בני אדם. ככל שהמידע שעליו המודלים מתאמנים איכותי ומהימן יותר, כך התוכן שהם יפלטו צפוי להיות איכותי יותר.
המצב הזה מציב את התכנים האקדמיים במקום גבוה בסדר העדיפויות של מפתחי הבינה המלאכותית היוצרת. בנוסף, חוקרים נעזרים יותר ויותר בבוטים המבוססים על מודלי שפה במהלך כתיבת מאמרים ובחיפוש אחרי מידע מחקרי רלוונטי. במצב הזה, גם לחוקרים עצמם יש עניין בכך שהמודלים יאומנו על המידע האיכותי ביותר. בפועל נראה כי אף אחד לא באמת שואל את החוקרים עצמם מה ברצונם שייעשה בזכויות היוצרים שלהם על המאמרים שכתבו. אפילו בהסכם שבו טיילור ופרנסיס מכרו למיקרוסופט זכויות שימוש חוקיות בתכנים שלהם, דווח כי כותבי התכנים – המדענים עצמם – לא היו מעורבים בעסקה ולא יתוגמלו בגינה.
מהבחינה המשפטית הסוגיה מחזירה אותנו לשאלה אם השימוש בתכנים מדעיים לאימון מודלי שפה גדולים יכול להיחשב שימוש הוגן, ולכן חוקי. נציגי חברת מטא בתביעה טוענים כי השימוש שלה בחומרים נחשב הוגן, מכיוון שהוא טרנספורמטיבי, כלומר משתמש בתוכן באופן שמשנה אותו במידה ניכרת לעומת צורתו המקורית.
לצד התביעה הזאת מתנהלות כעת עוד שלל תביעות העוסקות בהפרת זכויות יוצרים במהלך אימון מודלי בינה מלאכותית או בתוצרים המופקים מהם, ייתכן שתכנים מדעיים וחינוכיים ראויים ליחס שונה מתכנים אחרים – למשל יצירות אומנות או תכנים מסחריים. מה שברור הוא שנראה כי היוצרים המקוריים, כלומר החוקרים, אינם נלקחים בחשבון בשיקולי הבעלות.
בזירת ההתגוששות מתנהל מאבק בין הרווחים של הוצאות הענק המסחריות, למול אלה של חברות הטכנולוגיה העשירות. בתרחיש אופטימי במיוחד אפשר אולי לקוות שהעימות יוביל בסופו של דבר למדע פתוח ונגיש יותר. כדי שזה יקרה, ההכרעה תצטרך לקחת בחשבון את טובת הכלל, וכידוע היא אף פעם לא מובנת מאליה.
לכתבות ולתכנים נוספים: מכון דוידסון לחינוך מדעי
תגובה אחת
אנושות חסרת מעוף וחסרת הבנה לשיטה המדעית. כשחוקר רוצה לפרסם צריך לשים לו שיטח אדום ולהודות לו על התרומה. לא לדרוש ממנו כספים מתקציבי מחקר. הדבר תורם לו אישית אמנם, כן, אבל את התרומה האמיתית מקבלת האנושות כולה כשהיא מבססת עוד לבנה במגדל העצום של לבנים שעליה בנוי המדע. לגרום למוציאים לאור להפסיק לדרוש כספים יהיה קשה עד בלתי אפשרי, אבל המוסדות צריכים לעזור ולממן את הפרסומים הללו. מוסד שמתברך בחוקרים שמפרסמים הוא מוסד מצליח. מוסד שלא משתתף במימון מחקרי עמיתיו תמיד יהיה כושל ומקום שממנו ירצו הטובים ביותר להתרחק, ושאליו יתנקזו הבינוניים עד הנמוכים שבחוקרים.