לפני פחות מחודש יצא לאור ספר הקומיקס הראשון שהופק ללא מאיירים. למעשה, על העמוד הראשי של הספר מופיעים רק שני שמות. כותב הסיפור הוא סטיב קולסון, והמאייר הוא MidJourney: בינה מלאכותית שיודעת להפיק ציורים לפי דרישה
לפני פחות מחודש יצא לאור ספר הקומיקס הראשון שהופק ללא מאיירים. למעשה, על העמוד הראשי של הספר מופיעים רק שני שמות. כותב הסיפור הוא סטיב קולסון, והמאייר הוא MidJourney: בינה מלאכותית שיודעת להפיק ציורים לפי דרישה.
אנו רגילים לדפדף במהירות בחוברות קומיקס, ולשכוח את כמות העבודה שהושקעה בהן. מעבר למלאכת הכתיבה, החלק שגוזל את משך הזמן הגדול ביותר הוא – כמובן – הציור עצמו. כל פאנל דורש מהצייר האנושי לתרגם את הנחיות הכותב לתמונה במוחו, ואז להעביר אותה אל הדף בקווים כלליים. לאחר מכן יש לעבור על האיור ולהדגיש את התצורה הסופית שלו, ואז להוסיף את הצבעים והפרטים הקטנים. בסופו של דבר צריך גם לשדך את תיבות הטקסט, לעמד ולעצב הכל – ולשלוח לדפוס.
לא מפתיע לגלות שעבודת נמלים שכזו, שמתחלקת בין כמה-וכמה עובדים אנושיים, יכולה בקלות לארוך יותר משישה חודשים לחוברת קומיקס בת פחות מחמישים עמודים.
סטיב קולסון יצר קומיקס באותו אורך, בארבעה שבועות בלבד. לבדו. בזמן הפנוי שלו. מסתבר שהרבה יותר קל לעשות את זה, כשהבינה המלאכותית תופסת את מקום המאייר.
אבל האם הקומיקס בכלל טוב?
מיליוני ציירים יש בעולם כיום, ואיכשהו נראה שיש תחביב אחד שמשותף לרובם: הם נוטים לזלזל בבינה המלאכותית. או לפחות הם נהגו לעשות כך עד השנה האחרונה. מה לא אמרו עליה כבר? שאין לה “נשמה”[1], שלא מדובר באומן אמיתי כי היא נטולת “פסיכולוגיה קולקטיבית שהתפתחה לאורך מילניום”[2], שהיא אולי “מקצועית” אבל היא לא יכולה לעורר רגש אמיתי בקרב הצופה.
חוקרים באקדמיה הראו בשנה האחרונה שכאשר הם חושפים נבדקים אנושיים לאומנות מתוצרת בינה מלאכותית, התגובות משתנות בהתאם לקונטקסט. אם בני-האדם יודעים שמדובר בבינה מלאכותית, הרי שהם נוטים להתרגש פחות, ומדרגים אותה כפחות איכותית. לשם השוואה, אם החוקרים משקרים ומספרים לנבדקים שמדובר באומנות אנושית, ציוני הרגש מזנקים כלפי מעלה. יש לנו הטיה אוטומטית, מסתבר, כנגד הבינה המלאכותית[3].
הקומיקס של קולסון מראה שבינה מלאכותית יכולה בהחלט לעורר רגש, במיוחד כשהיא משמשת ככלי בידיו של יוצר מוכשר. קראתי את הקומיקס, ומדובר ביצירה שמצליחה להרטיט את נימי הלב, והאיורים קולעים בדרך-כלל למטרה. הם לא מושלמים, ובמקומות מסוימים הם נוטים לסוריאליזם, אבל אפילו אז הם מצליחים להעביר רגש: אימה, מתח, כמיהה למרחבים ולחופש.
אתם יכולים עדיין לטעון שרק השילוב בין אדם ומכונה יכול לעורר רגש אמיתי בקרב הצופים. אתם טועים, אבל זה בסדר: אתם רק בני-אדם. אני כן מסכים שאנשים נוטים להתרגש יותר כאשר הם יודעים שקיימת כוונת-אדם ומאמץ אנושי מאחורי יצירה מסוימת. מהבחינה הזאת, אנו יכולים לצפות עכשיו לשפע עצום של יצירות מרגשות, מלהיבות, מחרידות ומעוררות-מחשבה, מכיוון שכל ילד חמוש פתאום בכוחות היצירה שהיו שמורים בעבר רק לציירים שהתאמנו עשרות שנים על אומנותם.
למי שחשש שהעולם יתרוקן מרגש עם הגעתה של הבינה המלאכותית שמציירת, אני שמח לבשר שבדיוק ההפך הוא הנכון: העולם עומד להתמלא בצבע ובעושר רגשי.
תהליך היצירה של הקומיקס החדש מספק לנו הצצה לדרך בה זה יקרה.
כיום, יצירת קומיקס חדש היא מלאכה מורכבת שמחייבת שיתוף פעולה צמוד בין כמה אומנים שונים. לא תמיד זה היה כך. בראשית דרכה של מארוול, הייתה מקובלת שיטת ה- “רוץ קדימה”, שעירבה בעיקר שני אומנים: סטן לי וג’ק קירבי. סטן לי היה כותב את העלילה הבסיסית ומעביר אותה לקירבי, המאייר. קירבי היה יוצר את הפאנלים ואת האומנות לפי ראות עיניו, ואז היה מחזיר אותה לכותב. סטן לי היה עובר על האיורים, מוסיף להם את הטקסטים המתאימים – ולפעמים אפילו משנה את הנראטיב ואת העלילה לפי הצורך.
כפי שכתבתי, זוהי שיטה עתיקה שכבר אינה נהוגה בתעשייה. כיום, יצירת קומיקס אינה ‘שוויונית’: הכותב והעורך הראשי הם האלוהים, והאומנים ממלאים בעיקר אחר הוראותיהם כמיטב יכולותיהם.
קולסון יצר את הקומיקס שלו במעין אלתור-מתמשך. הוא ביקש מהבינה המלאכותית לייצר את האיורים לכל פאנל בקומיקס, והסיפור השתנה בהתאם לסחורה שסיפקה. וכפי שכתב בעצמו בסוף הספר –
“… עבור הסיפור הזה, הייתה לי עלילה בסיסית בראש כשהתחלתי, אבל כשהתמונות יוצרו, הוא התקדם בכיוונים שונים לגמרי. התוצאה הייתה שסיפורה של מאריאמו [גיבורת הסיפור; ר.צ.] רק התחדד לקראת הסוף. המהירות בה הטכנולוגיה עובדת, עם יצירות כמעט מיידיות עבור טקסט כתוב, מאפשרת לך ליצור סיפורים ויזואליים בדרך שונה מאד, כמעט כמו אלתור ג’ז.”
שוב, מדובר בחדשות מצוינות לאומנים: אם אתם רק רוצים ליצור, הרי שהבינה המלאכותית הופכת להיות החברה הטובה ביותר שלכם. היא הופכת להיות שותף ליצירה, או להקת ג’ז מלאכותית שלמה שמאלתרת מסביב למחשבות ולרעיונות שלכם ומאפשרת לכם לשפר אותם ולהפיק מהם את המירב והמיטב בשעות – במקום בימים או בחודשים. וכל זה, בעלות מינימלית ואפילו אפסית.
זה הזמן להזכיר פרט קטן אבל חשוב: אתם יכולים להוריד את ארבעת ספרי הקומיקס של קולסון – שכולם אוירו על-ידי בינה מלאכותית – לגמרי בחינם, בקישור המצורף[4].
למה זה חשוב? מכיוון שהעובדה שיצירת האומנות הזו זמינה בחינם לכל קורא, משקפת את העובדה שהרבה-פחות עבודה אנושית הושקעה כדי לממש אותה. כל מה שהיה צריך זה אדם אחד מוכשר, ובינה מלאכותית שתאלתר לצידו. ולמרות שהזמן שהשקיע היה בוודאי רב-ערך, הוא לא קרוב אפילו לעלויות הכרוכות בהפקת קומיקס בדרכים המסורתיות, שמגיעות לעלויות של כמה מאות דולרים לכל דף. קולסון יכול להרשות לעצמו לשתף אותנו בקומיקס שלו, מכיוון שעלויות ההפקה שלו היו נמוכות כל-כך.
אז ממה קולסון יתקיים? זה בסדר: הוא אומן, ואומנים לא מתעניינים בכסף.
אה, לא?
בכל זאת, אני רוצה להרגיע אתכם: אל תדאגו לקולסון. הקומיקס שלו הרשים אותי מספיק – מבחינת הסיפור והגרפיקה – כדי שארכוש את הספר המלא בכריכה קשיחה באמזון. אני מניח שגם אחרים יעשו כמוני, וקולסון יזכה בגמולו על מלאכתו[5].
בעתיד הנראה לעין, עלויות ההפקה של ספרי קומיקס חדשים ייפחתו דרמטית, וזה דבר מצוין. יוצרים חדשים יוכלו להביא רעיונות מעולים לשוק בעלויות נמוכות, ולזכות בחשיפה נרחבת כמעט מיד. הקוראים, מצידם, יישלמו פחות על הקומיקסים. רוב הסיכויים שיוצרים עצמאיים ייפרסמו את יצירותיהם בחינם בעולם המקוון, וייתפרנסו מתמיכה דרך אתרים כמו Patreon, או באמצעות מכירת הספרים הפיזיים. מי שיוכל – יישלם. מי שלא יוכל – לא יישלם. ועדיין כולם ייהנו מאומנות ברמה גבוהה יותר מזו שאנו מקבלים כיום.
ומה לגבי חברות הקומיקסים הגדולות של היום – מארוול ו- DC? אלו כנראה לא יורידו את מחירי החוברות לצרכן, לפחות לא באופן מיידי. הן צריכות לשמר את תהליכי היצירה והמבנים הארגוניים הקיימים, שעולים להן הרבה מאד כסף. אפילו הן ייאלצו במוקדם או במאוחר להצטרף למהפכה, ולשפר באופן משמעותי את הקומיקסים שלהן כדי להמשיך להצדיק את העלויות ‘הגבוהות’ לצרכן של שני דולרים לחוברת.
כך או כך, בני-האדם ירוויחו: האומנים, הציבור וכולם.
זה היה מאמר של השתפכות אופטימית לגבי עתיד (והווה) האומנות, אבל אני רוצה לקבע לרגע שוב את הרגליים על הקרקע. קולסון הוא אמנם האומן היחיד ששמו מופיע על הקומיקס, אבל בקריאה בין השורות אפשר להבין שהיצירה הזו היא עדיין תוצר של צוות[6]. כשקולסון מספר על תהליך היצירה, הוא מדבר ברבים –
“אחרי שאנו סוקרים את התמונות [שהפיקה הבינה המלאכותית; ר.צ.] אנו מתחילים להרכיב את הסיפור, כמעט כמו פסיפס, ממלאים חללים ככל שמתקדמים.”
ייתכן שאני טועה, וקולסון באמת הפיק את כל הקומיקס לגמרי בעצמו. ובכל זאת, הרשו לי לזרום לרגע עם המוח הביקורתי שלי, שטוען שקיימים רמזים שהקומיקס כרגע אינו באמת תוצר עבודתו של אדם אחד בלבד. אם אני צודק בניחוש, הרי שאפילו קולסון – מוכשר ככל שיהיה – היה זקוק עדיין לאומנים נוספים שיחוו דעה אודות הצעותיה של הבינה המלאכותית, ויעבירו את רעיונותיה ליטוש אחד אחרון. וכמובן, ייחברו את האיורים הסופיים לעמודי קומיקס שלמים.
בהסתכלות לתוך העתיד, הפרט הקטן הזה אינו מטריד אותי. אנו עדיין בראשית דרכה של המהפכה האומנותית החדשה, ותהליכי העבודה החדשים עדיין לא התגלו, שוכללו והתקבעו. קולסון אולי היה זקוק לצוות כדי להפיק את הקומיקס (במשתמע, מכיוון שהוא אינו כותב זאת במוצהר), אבל אפשר גם להבין שמדובר בצוות קטן יותר – ובוודאי בעבודה שנעשתה הרבה יותר מהר מהמקובל.
הבינה המלאכותית אפשרה לכל זה לקרות, ואין שום סימן שהיא תפסיק להשתכלל בשנים הקרובות. קולסון אולי היה זקוק עדיין לגרפיקאי שיחליט איפה למקם את תיבות הטקסט בכל פאנל, אבל באחת הגרסאות הבאות של הבינה המלאכותית, היא תוכל לעשות זאת בעצמה. הוא אולי היה צריך מקצוען שימקם את כל הפאנלים בדיוק במקום הנכון בכל עמוד, אבל גם את מקומו תתפוס הבינה המלאכותית במוקדם או במאוחר.
ומה יישאר לאומנים?
ליצור, ליצור וליצור עוד: מהר יותר, איכותי יותר ועשיר יותר.
האומנות לא עומדת למות. בדיוק להפך. היא עומדת להיכנס לתקופתה היפה ביותר במאה ה- 21.
[1] https://funnyjunk.com/Ai+art+looks+better+but+doesnt+have+soul/BTNBROG/
[2] https://towardsdatascience.com/artificial-intelligence-agents-are-not-artists-9743d5dba2d0
[3] https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2022.879088/full
[4] https://campfirenyc.com/comics/
[5] https://www.amazon.com/Bestiary-Chronicles-1-Steve-Coulson/dp/B0BLGDCKKV/
[6] https://www.cnet.com/culture/ai-drew-this-stunning-comic-series-youd-never-know-it/
