מחקר בינלאומי שפורסם בכתב העת Science, בו השתתפו גם חוקרים ממספר מוסדות בישראל שופך אור על מקור הגפן למאכל וליין, ומוכיח כי הגפן בויתה במקביל בלבנט ובאופן משני בדרום הקווקז * המחקר יסייע גם להתמודדות הגידולים החקלאיים עם משבר האקלים הנוכחי
מחקר שנערך לאחרונה על ההרכב הגנטי של גפן חשף תובנות מרתקות לגבי הביות והאבולוציה שלה. המחקר, המתפרסם היום בכתב העת Science, כלל קבוצות מחקר אירופאיות ואסייתיות רבות כולל זו של ד”ר דרורי מישראל. בראש הקונסורציום עמדה קבוצת המחקר של פרופ’ ווי צ’ן מהאוניברסיטה החקלאית של יונאן, סין. צוות המחקר ריצף את הגנום של 3525 סוגי גפנים, (מהן 2503 של גפן מבויתת, וכ- 1022 של גפן בר) וביצע מחקר מעמיק ביותר על מנת לזהות את השינויים הגנטיים שהתרחשו במהלך הביות והאבולוציה של הגפן באסיה ובאירופה.
המחקר מצא כי האקלים הקשה בעידן הפלייסטוקן (שהחל לפני כ-2.6 מיליוני שנה והסתיים לפני 11 אלף שנה עם תום תקופת הקרח) הביא לפיצול של אוכלוסיית גפן הבר. התבססות אוכלוסיית גפן הבר באזור הלבנט וראשית החקלאות סללו את הדרך לביות של הגפן לפני כ-11,000 שנה. מגפני הבר שנמצאו במסגרת מחקרו של ד”ר דרורי ושותפיו בלבנט (איזור הכולל את ארץ ישראל וסביבתה – כחלק מהסהר הפורה) בויתה גפן המאכל, ומשם הופצה לאזורים רבים בעולם. באזור טורקיה התרחשו בשלהי התקופה הנאוליתית* המאוחרת (תקופת האבן החדשה בסביבות שנת 10,000לפניה”ס) הכלאות עם גפני בר מקומיות שיצרו את רוב גפני היין אותם אנו מכירים כיום באירופה. במקביל, התרחש כמעט באותה תקופה, מהלך ביות של גפני יין בדרום הקווקז, אולם תפוצתן הייתה מוגבלת מאוד.
“הממצאים שלנו מספקים תובנות חשובות לגבי הביות והאבולוציה של הגפן, שהיא גידול חשוב מבחינה דתית, תרבותית וכלכלית”, מסביר ד”ר אלישיב דרורי, ראש מרכז סמסון לחקר ענבים ויין מאוניברסיטת אריאל ומו”פ מזרח. “ב 12 שנים האחרונות ביצענו מחקר מקיף, שמטרתו לזהות את הגפן המקורית של ארץ ישראל. בין מיני הגפנים שאספנו, ישנם גם תתי מיני גפן בר וגם תת מיני הגפן התרבותית. המחקר שלנו חשף את אוכלוסיית גפני הבר שהיוו המקור לביות לכל קבוצת ענבי המאכל התרבותיים, הכוללת את הגפנים המבויתות הישראליות. קבוצה ראשונית זו של זני גפן מישראל הופצו מכאן למזרח ולמערב אירופה, ויצרו את רוב ענבי היין הידועים. כעת אנו שואפים לחקור לעומק את המאפיינים של הגפן הילידית הישראלית, שהתפתחה בתנאים היבשים והמאתגרים של אזורינו, אלה עשויים לשמש מאגר יחודי לתכונות עמידות הגפן”.
“עם שינויי האקלים המתרחשים בעולם והתעוררות של מחלות המאיימות על כרמים ברחבי העולם, ממצאי המחקר עשויים לסייע בפיתוח אסטרטגיות חדשות להגנה מפני אתגרים אלו, ולביסוס הקיימות של תעשיית היין עבור הדורות הבאים”. מסביר ד”ר דרורי.
“מדובר במחקר פורץ דרך גם בתחום ראשית החקלאות, מוסיף פרופ’ אהוד וייס* השותף במחקר, ומשמש כראש המעבדה הארכיאולוגית – בוטנית במחלקה לארץ ישראל, באוניברסיטת בר אילן. זו הוכחה מחקרית ראשונה, שביות של צמח רב שנתי אירע באותו הזמן שבו בויתו צמחי תרבות החד-שנתיים, כגון חיטה, שעורה, קטניות, ופשתה, כאשר עד היום היה מקובל לומר, שעצי הפרי בויתו כמה אלפי שנים מאוחרות יותר. בנוסף, חשיפת הביות הכפול של אותו המין בו-זמנית בשני מרכזים גיאוגרפיים נפרדים, מהווה שינוי משמעותי באופן שבו נתפס מהלך ביות הגפן עד כה”.
במחקר זה שיתפו פעולה יחד עם הצוות של ד”ר דרורי, שני מדענים ישראלים. פרופ’ אהוד וייס, בזיהוי הזנים בהם השתמשו אבותינו בארץ ישראל, באמצעות כלים גנטיים ומורפולוגיים. וד”ר שריאל היבנר ממכון המחקר מיגל בנושא גנטיקה של מיני הגפנים הגדלים בישראל, גפן הבר והגפן המבויתת. קבוצת מחקר זו פרסמה את עבודת המחקר הראשונה המתארת את הביות המקומי האפשרי של גפן בישראל בשנת 2021.
עוד בנושא באתר הידען:
