החוקרים: מגיפת הדבר של יוסטיניאנוס ושינוי אקלים – חושפים חולשות של מערכות כלכליות ופוליטיות אז וגם היום. ההבדל הוא שהביזנטיים לא ראו מה עומד להגיע. אנחנו כבר יכולים להתכונן להתפרצויות הבאות של מגיפה וההשלכות המתקרבות של שינויי אקלים. השאלה היא, האם נשכיל לעשות את זה?
ייתכן שזעזוע עולמי קדום בדמות מגיפה השפיע גם על המשק הארצישראלי של המאה ה-6 לסה”נ, כך עולה ממחקר חדש של ארכיאולוגים מאוניברסיטת בר-אילן, אונ’ חיפה, אונ’ תל-אביב ורשות העתיקות, המתפרסם בימים אלה בכתב העת היוקרתי של האקדמיה האמריקאית למדעים (PNAS).
המחקר הראה לראשונה עדות אמפירית לקיום ודעיכה של ענף גפן מסחרי באמצע המדבר לפני כ-1,500 שנה! ענף זה התחיל להתפתח במאה ה-4 לסה”נ והגיע לשיא באמצע המאה ה-6, כך עולה מהמחקר.
בזמן שכולנו מנסים להבין את המציאות החדשה שנוצרה בעקבות נגיף הקורונה, רבים מסתכלים אחורה לתקדימים היסטוריים של מגפות ענק, לרבות מגיפת השפעת של 1918 והדבר השחור של המאה ה-14. הגל הראשון הידוע באזורינו של נגיף הדבר השחור תקף בשנת 541 לסה”נ ברחבי האימפריה הביזנטית ומעבר לה. מגיפה זו – הידועה בשם המגיפה היוסטיניאנית על שם הקיסר הביזנטי שחלה מהנגיף אך שרד – גרמה לתמותה איומה ומגוון השפעות כלכליות וחברתיות.
דניאל פוקס, דוקטורנט במחלקה ללימודי א”י וארכיאולוגיה של בר-אילן, הוביל את המחקר כתלמיד מחקר במעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של פרופ’ אהוד ויס וכשותף בפרויקט הנגב הביזנטי המנוהל ע”י פרופ’ גיא בר-עוז מאונ’ חיפה. פרויקט הנגב הביזנטי מבקש לגלות מתי ולמה ננטשה ההתיישבות החקלאית הקדומה בהר הנגב – התיישבות על בסיס חקלאות מי נגר שהגיעה לשיא בתקופה הביזנטית באתרים כמו שבטה, ניצנה חלוצה, עבדת, סעדון, רחובות-בנגב וממשית. המבקר באתרי הר הנגב היום יראה את העדות לתפארת עברם במבני אבן יפים, אך הקבוצה של בר-עוז, בהדרכת ארכיאולוגיים מרשות העתיקות, ד”ר יותם טפר וד”ר טלי אריקסון-גיני, מצאו עדויות מרשימות יותר במקום פחות צפוי: הזבל. מסתבר שהזבל מגלה הרבה על האנשים שזרקו אותו. “בערמות אשפה של אתרי הנגב הקדומים נמצא רקורד עשיר של חיי היום-יום של התושבים – לרבות חרסים, עצמות בעלי חיים ושרידי צמחים”, כך מסביר בר-עוז. “בפרויקט הנגב הביזנטי חפרנו ערמות אשפה כדי לגלות את הפעילות האנושית שמאחורי הזבל, מתי היא שגשגה, ממה, ומתי דעכה”.
חקר זרעים שמתגלים בחפירות ארכיאולוגיות שייך לתחום מחקר שנקרא “בוטניקה ארכיאולוגית”. ראש המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית בבר-אילן, פרופ’ ויס, מסביר שתפקיד הבוטניקה הארכיאולוגית הוא “להיכנס למזווה – או במקרה הזה, לפח הזבל – של אנשים שחיו בעבר ולחקור את השימוש שלהם בצמחים. הבוטניקה הארכיאולוגית משחזרת כלכלה, סביבה ותרבות קדומה, אך הדרך לשם לא קלה. צריך לעבור גרגיר אחר גרגיר מתוך כמויות של סדימנט כדי להוציא את הזרעים היקרים – כמו שנאמר, ‘…אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה’ (בראשית יג:טז)”. במקרה הנוכחי, מדובר על קרוב ל-10,000 זרעים של גפן, חיטה ושעורה שהוצאו מ-11 ערמות אשפה בחלוצה, שבטה וניצנה. “היכולת להגדיר את הממצא הזה ייחודית למעבדה שלנו” אומר פרופ’ ויס, “והיא נשענת על אוסף הזרעים הלאומי שנמצא במעבדתנו, ועל ניסיון ארוך שנים בעיבוד הממצא מאתרי חפירות לאורך כל התקופות בארץ ישראל”.
אחת התצפיות הראשונות של החוקרים היתה שבמזבלות הקדומות נמצאים חרצני גפן רבים. ממצא זה מתאים להצעות של חוקרים קודמים שהנגב היה מקור לגידול ענבים לייצוא. טקסטים ביזנטיים משבחים את “יין עזה” – יין לבן מתוק שיוצא מהנמל הקדום בעזה אל רחבי האימפריה ומעבר לה. יין זה יוצא בעיקר בקנקנים ייעודיים, “קנקני עזה” אשר נמצאו גם הם בשכיחות יחסית גבוהה בזבל של הר הנגב הביזנטי, וכן בערים בנות התקופה מבריטניה ועד תימן.
דניאל ביקש לבדוק אם קיימים דפוסים מעניינים עבור השכיחות היחסית של הגפן בתוך הזבל כדי להתחקות אחר התפתחות הענף הכלכלי הקדום:
“תדמיינו שאתם חקלאים של פעם עם שטח אדמה שמספיק כדי לפרנס משפחה. ברוב השטח אתם זורעים דגנים, כי מזה מכינים לחם לשובע. על חלק קטן אתם שותלים כרם ליין ועצי פרי, וזורעים מגוון של קטניות וירקות.
אבל יום אחד אתם קולטים שאפשר למכור את היין המשובח שלכם, עם שאר חברי היישוב, לשוק הייצוא. לאט לאט, אתם מגדילים את הכרם ועוברים ממשק קיומי למשק מסחרי.
אם נסתכל בזבל שלכם ונספור את הזרעים, נגלה עלייה ביחס בין חרצני הגפן לגרגירי הדגן.
זה בדיוק מה שגילינו: עלייה משמעותית בשכיחות היחסית של חרצני גפן בין המאה ה-4 לאמצע המאה ה-6. ואז פתאום יש ירידה משמעותית.”
דניאל וד”ר טלי אריקסון-גיני, מומחית לחרסים קדומים, לקחו את התגלית הזו שלב אחד קדימה. הם בדקו אם יש דפוסים מקבילים בשכיחות היחסית של “קנקני עזה” הייעודיים, שמתאימים יותר להובלה על גבי גמל מהר הנגב לנמל בעזה,ביחס ל”קנקני שק” – קנקנן פחות מתאים לכך. השניים גילו כי העלייה ותחילת הירידה של קנקני עזה בהר הנגב התאימו לעלייה והירידה של הגפן. מכאן הסיקו החוקרים שענף הגפן המסחרי של הנגב היה קשור למסחר הים-תיכוני. כלומר, מדובר בעדות לכלכלה מסחרית-בינלאומית מלפני כ-1500 שנה. כמו היום, מצב זה הביא לשגשוג כלכלי חסר תקדים, אך גם לפגיעות רבה יותר מזעזועים.
באמצע המאה ה-6 היו מספר זעזועים שיכולים להסביר את הירידה, כך כותבים החוקרים. אחד מהם הוא המגיפה היוסטיניאנית אשר המיתה חלק משמעותי של האוכלוסיה. במאמר החוקרים מסבירים שירידה של 20% ביקוש בעקבות התמותה בגל הראשון של המגיפה, היה מספיק להשאיר את הנגב מחוץ לתמונה, גם אם המסחר ביין עזה המשיך במישור החוף. אם המגיפה הגיעה לנגב, זה היה משפיע על ההיצע על ידי ירידה בזמינות העובדים החקלאיים.
זעזוע אחר שאירע באותה תקופה היה התפרצות וולקנית בסוף שנת 535 או תחילת 536 לסה”נ, שכיסתה את האטמוספרה באבק וגרמה להתקררות גלובלית (הר געש בקנה-מידה דומה התפרץ גם בשנת 539 לסה”נ). תופעה זו גרמה לבצורת באירופה אך כנראה לגשמים מרובים באזורינו (בדומה לגשמים של שנת 1992 בעקבות ההתפרצות של הר געש “פינטובו” בפיליפינים).
המחקר מעלה תובנות חדשות ומראה תבונה מרשימה אצל הקדמונים, מתוך מחקר הצמחים הקדומים. פרופ’ גיא בר-עוז, ראש קבוצת המחקר של הנגב הביזנטי, אומר: “התגלית על העלייה והירידה של ענף הגפן המסחרי הקדום בנגב מצטרף לתגליות נוספות של פרויקט המחקר שלנו על דעיכה באמצע המאה ה-6. הדעיכה הגיעה קרוב למאה שנה קודם לכיבוש האסלאמי. נראה שההתיישבות החקלאית בנגב חטפה מכה כל כך חזקה שהיא לא התאוששה עד לתקופה המודרנית”.
שתי האפשרויות המובילות לגורם הזעזוע – מגיפה ושינוי אקלים – חושפות חולשות של מערכות כלכליות ופוליטיות אז וגם היום. “ההבדל הוא שהביזנטיים לא ראו מה עומד להגיע”, מסביר דניאל. “אנחנו כבר יכולים להתכונן להתפרצויות הבאות של מגיפה וההשלכות המתקרבות של שינויי אקלים. השאלה היא, האם נשכיל לעשות את זה?”
תגובה אחת
בבקשה להעביר סימן נכים למקום שלא מסתיר טקסט.
למגיפת קורונה – מעל הראש של בעל מידינה ואישורו.
בא לסיים שילטון דת מכרנית עם תעסוקות סרק