אירוע מיקרו עדשה שנצפה גם בסקרים קרקעיים וגם ב-Gaia אפשר למדוד פרלקסה, לשבור את בלבול המסה-מרחק, ולהעריך מסה בסדר גודל של שבתאי
כוכבי לכת נוודים הם עולמות שאינם מקיפים כוכב. עד היום הצליחו לזהות אותם בעיקר באמצעות מיקרועדשה כבידתית, אבל כמעט תמיד נשארה בעיה מרכזית: קשה לדעת גם את המסה וגם את המרחק, כי אות המיקרועדשה “מערבב” בין השניים.
כעת מדווח צוות בינלאומי בכתב העת Science על אירוע מיקרועדשה שנצפה בו־זמנית גם מסקרים קרקעיים וגם מטלסקופ החלל Gaia. השילוב הזה אפשר למדוד פרלקסה של האירוע, לשבור את הבלבול בין מסה למרחק, ולגזור לראשונה בצורה ישירה יחסית את מאפייניו של כוכב לכת נווד במסת שבתאי בערך. (EurekAlert!)
מה נמדד בפועל
לפי הודעת החבילה של AAAS ב-EurekAlert, האובייקט הוא בערך 22% ממסת צדק. זה סדר גודל של שבתאי, ולכן המחברים טוענים שסביר שנוצר במערכת פלנטרית ואז נבעט החוצה בגלל אי־יציבות כבידתית, ולא נוצר לבדו כמו ננס חום קטן. (EurekAlert!)
ב-PubMed מצוין שם המאמר במפורש: A free-floating-planet microlensing event caused by a Saturn-mass object, יחד עם פרטי הפרסום: Science כרך 391, גיליון 6780, עמ’ 96–99, “Epub 1-1-2026”, ו-PMID 41477875. (PubMed)
למה Gaia עשתה כאן את ההבדל
במיקרועדשה, כוכב רקע מתבהר לזמן קצר כשאובייקט קדמי עובר בינינו לבינו ומעקם את האור. הבעיה היא שאותה “עקומת בהירות” יכולה להיווצר על ידי אובייקט קל יחסית שנמצא קרוב, או אובייקט כבד יותר שנמצא רחוק יותר.
כאן התצפית הכפולה פתרה את הבעיה. לפי EurekAlert, ההבדל הזעיר בתזמון ובצורת האות בין נקודת התצפית בחלל לבין הקרקע אפשר למדוד את פרלקסת המיקרועדשה. בשילוב עם מודל “מקור סופי” (finite-source) התקבלה מסה ומיקום משוערים לאובייקט. (EurekAlert!)
באותה הודעה מצוין גם שהוא נמצא “בערך 3,000 פרסק ממרכז שביל החלב”. זו לא נקודת ציון אינטואיטיבית לקוראים, אבל היא מדגישה שמדובר באירוע עמוק בתוך הגלקסיה, בכיוון הכללי של המרכז. (EurekAlert!)
למה זה חשוב מעבר לאירוע אחד
אוכלוסייה של כוכבי לכת נוודים כבר נרמזה בעבר, אבל סטטיסטיקה בלבד לא מספיקה כדי להבין מה רובם באמת: “פלנטות שנבעטו” ממערכות כמו שלנו, או תוצרים של היווצרות דמוית־כוכבים. המאמר החדש מוסיף נקודת עוגן: אובייקט קטן יחסית (במונחים של מיקרועדשה) עם מסה שנמצאת בתחום הפלנטרי, שנראית עקבית יותר עם היווצרות בדיסקה סביב כוכב ואז פליטה החוצה. (PubMed)
זה גם “הדגמת יכולת” לקראת סקרים עתידיים. ברגע שיש דרך שיטתית למדוד פרלקסה לאירועי מיקרועדשה, אפשר יהיה להתחיל לבנות מדגם שבו המסה אינה רק אומדן סטטיסטי.
מגבלות שחשוב להגיד בקול רם
זה עדיין אירוע יחיד. גם כשמודדים פרלקסה, המסקנה אם האובייקט “חופשי לגמרי” או נמצא במסלול רחב מאוד סביב כוכב רחוק יכולה להישאר פתוחה, והמאמר עצמו מציין את האפשרות הזו (unbound או orbit wide מאוד). (PubMed)
בנוסף, מיקרועדשה היא שיטה שמטבעה תלויה בגיאומטריה נדירה. לכן לא נכון להסיק מממצא אחד כמה כוכבי לכת נוודים יש בגלקסיה, או מה “המסה האופיינית” שלהם.
עוד בנושא באתר הידען:
