על פשרות וסביבה טבעית

הפשרה לפיה ייכרו רק חלק מחולות סמר היא זריית חול בעיניים. גם ככה מדובר בשרידים של דיונה גדולה שקשה לשמר בה את החי והצומח. בדיונה קטנה יותר זה יהיה בלתי אפשרי

לפני זמן מה כתבתי כי שופט גָזָר גזר-דין מוות לדיונת סמר.
מסתבר כי גם אחרי גזר-דין של שופט שלא גילה רגישות, ניתן עדיין לנסות ולהציל את הדיונה. מאמצים משותפים של שוחרי הטבע והסביבה יחד עם השר הממונה הביאו את הקבלן להסכים לא להרוס את הדיונה בתנאי שיקבל חזרה את מה ששילם למינהל מקרקעי ישראל. המינהל, שאמור לשמור על קרקעות המדינה למען אזרחיה – סרב.
אחרי דיונים ממושכים הגיעו לפשרה על פיה חלק מהדיונה יוכרז כשמורת טבע וחלקה יושמד, פשרה כואבת שהמרחק בינה לבין גזר דין מוות הוא רק שאלה של זמן. שכן כל מי שעוסק בשמירת טבע יודע (או חייב לדעת) כי מעטים סיכוייה של אוכלוסיית פאונה ופלורה (אוכלוסיית החי והצומח) לשרוד בשטח קטן שאינו מחובר לאזורים נרחבים שיאפשרו גיוון גנטי.

פשרה כואבת ומיותרת, שכן התברר כי בשטח יש מקורות חול חלופיים – ערימות החול שנכרו בתמנע ומכערות את הנוף. פשרה מיותרת, שכן החול אמור היה לשמש לבניית שדה תעופה מיותר. פשרה מיותרת, שכן החול ישמש גם לבניית בתי מלון שיפעלו ב-20% תפוסה אבל בעליהם יקבלו מענקים מהמדינה. פשרה מיותרת, שכן החול אמור לשמש לבניית דירות פאר ווילות שיעמדו ריקות רוב השנה.

כבר היום יש באילת עשרות בתים (ווילות) ומאות דירות שנרכשו כמפלט ע”י יהודים מצרפת ומאנגליה, הבתים והדירות האלו ריקים רוב ימות השנה. פשרה מיותרת שכן החול ישמש גם לבניית מתחם נופש תיירות ו”אטרקציות” באחת מפנינות הנוף בעמק ססגון ליד תמנע, מתחם שנגדו הועלו כל ההתנגדויות אבל שוב מקבלי החלטות בעלי דעה חסרי דעת נתנו היתר להרוס פנינת נוף וטבע יחודית זו.

הייזם שמצהיר כי יבנה ויעשה למען הסביבה עשה כך גם כשבנה את מלון “הרודס” באילת. הקוראים מוזמנים לראות ולחפש מה סביבתי בתיפלצת בת עשרות קומות ש”תקועה” על שפת הים ‫(‬כמוה תיפלצות מלונאיות נוספות) אם יש לייזם גישה סביבתית, יבנה את המתחם (ה”סביבתי”) במקום אחר, ויש כאלה.

ניתן לבנותו מדרום לכביש הכניסה לפארק-תמנע, או בשטחי המכרות הפתוחים. בזמנו היה מי שרצה לבנות בשטחי המכרות הפתוחים גן הרפתקאות (מעין דיסני לנד). אבל אז כמו היום מקבלי החלטות בעלי דעה חסרי דעת חסמו מיזם שהיה יכול להיות אחד היפים והמושכים במזרח התיכון, ערימות החול שנחפרו מהמכרות הפתוחים “מקשטות” את הסביבה. המכרות הפתוחים מהווים סיכון בטיחותי ו”קישוט” סביבתי נוסף, אלה גם אלה יכולים לשמש חומר ומקום לפיתוח תיירותי, אלא ששוב מקבלי החלטות וחסרי דעת קובעים את סדר היום ללא הבנה מיזערית בנושאים עליהם הם אמונים.

החול יכרה, המיזם יבנה, לשדה התעופה כבר הונחה אבן פינה, תיירים יוכלו (אולי) להגיע בטיסה ישירה לאילת, לקראת נחיתה יבחינו בכיעור המכרות הפתוחים, בגבעת חול קטנה שפעם היתה דיונה מפוארת חיה ונושמת. בצאתם מהשדה יוסעו למתחם “סביבתי” שבבנייתו נהרס אחד האתרים היפים בסביבה. אנחנו נמשיך לצעוק חמס ומקבלי ההחלטות בעלי דעה וחסרי דעת ימשיכו להרוס את סביבתנו.

בשבת ראיתי איך יחידת טנקים חרשה את שטחי החמדות שבמישור צניפים, דרסה צמחים ומחילות, שיבשה דרכים ושבילים, פגעה בסימני סימון שבילים, בקיצור גרמה נזק סביבתי באיזור שסביבו שלטים האוסרים על כניסת רק”צ, נו באמת, שלט טיפשי לא יעצור שיריונר גיבור.

לא נורא, עוד 200 מיליון שנים תכסה שלוחה של האוקיאנוס ההודי את העוולות.

לסקירה על הנושא באתר החברה להגנת הטבע