מזבח בן 1,600 שנה מגלה את שלטון טאווטיווקאן בעיר המאיה המרכזית
בקבוצת מבנים הסמוכה למרכז טיקאל, העיר המאיה בת כ-2,400 שנה בגואטמלה, חשף צוות מחקר בינלאומי, בראשות חוקרים מאוניברסיטת בראון, מזבח חבוי שייתכן ומאיר באור חדש את המתחים ששררו לפני כ-1,600 שנה בין טיקאל לבין הבירה המרכז-מקסיקנית טאווטיווקאן.
המזבח, המתוארך לסוף המאה ה-4 לספירה, כולל ארבעה לוחות צבועים באדום, שחור וצהוב. הלוחות מציגים דמות עטורת ציצית נוצה, מוקפת מגן או חפצי טקס. תווי פניה – עיניים בצורת שקד, תילאף אף וטבעת אוזן כפולה – מזכירים במידה רבה את דיוקנה של "אל סערה", ודמות מוכרת בעיר הבירה טאווטיווקאן.
במאמר שהתפרסם ב־Antiquity טוענים החוקרים מבראון ומשותפיהם מארצות הברית וגואטמלה כי המזבח לא נוצר בידי אמן מאיה, אלא בעבודת מומחה מיומן שהשתלם בעיר טאווטיווקאן הממוקמת כ-1,014 קילומטרים מערבה, בסמוך למרכז מקסיקו של ימינו.
"התקופה הזאת בטיקאל הייתה מלאת סערות," אמר סטיבן יוסטון, פרופסור למדעי החברה, אנתרופולוגיה והיסטוריה של אמנות ואדריכלות בראון, ואחד מכותבי המאמר. "המזבח מאשר שהנהיגים העשירים מטאווטיווקאן באו לטיקאל ובנו כאן מתקני פולחן משוכפלים מדויקת כאילו היו בביתם. זה מראה עד כמה טאווטיווקאן הותירה חותם כבד בעיר."
גם לפני גילוי המזבח, ידעו יוסטון ועמיתיו על אינטראקציות ארוכות בין המאיה לטאווטיווקאן, שפרצו סביב שנת 100 לספירה והסתלסלו לקשר מסחרי, ואז לקשר מתוח יותר שגבה מחיר פוליטי כבד.
"זה כמעט כאילו טיקאל דגדגה את החיה וגבתה עליה יותר מדי תשומת לב," המשיך יוסטון. "פתאום זרים החלו לחדור לאזור."
עבודות חפירה קודמות מ-1960 העלו סיפור של טבח ופקיעת ראשים: כתובת אבן משנת 378 לספירה מתארת כיצד טאווטיווקאן הדיחה מלך והציבה במקומו נסיך בובה, שליט בובה שניצלה את העיר לטובתה.
הפיכה פוליטית עתיקה
"תוך שנים ספורות לפני ההפיכה השתמשו בתשתית טאווטיווקאן לצורך תצפית או כיבוש סמוי," אמר יוסטון. בעזרת טכנולוגיית LiDAR חושפו החוקרים גם דגם מוקטן של מצודת טאווטיווקאן מתחת לשכבות אדמה וטבע.
בתוך המזבח נמצאה קבורה של ילד במצב ישיבה, מנהג נדיר בטיקאל אך נפוץ בטאווטיווקאן. בנוסף התגלה גם מבוגר מוטמן עם חץ עשוי אובסידיאן ירוק – חומר אופייני לייצור כלי נשק בטאווטיווקאן.
"האופן שבו קברו והשאירו את המזבח מתחת לאדמה כאילו היה אתר מסוכן או זכרון כואב, מחזק את התאוריה שלנו לגבי הרגשות המעורבים של המאיה כלפי הנוכחות החזקה של טאווטיווקאן," הוסיף אנדרו שרר, פרופסור לאנתרופולוגיה ולארכיאולוגיה בראון.
למרות הכאב שהותירה ההפיכה, היא חיזקה בסופו של דבר את מצבה של טיקאל. במאות הבאות הפכה העיר לאימפריה עוצמתית, שפרחה עד שנות ה-900 לספירה ואז דעכה יחד עם תרבות המאיה כולה.
"יש כאן סוג של נוסטלגיה: המאיה נזכרו בזמנם הטוב, כשהייתה לטאווטיווקאן השפעה עצומה עליהם," סיכם יוסטון. "גם בשנות הדעיכה הם חשבו על הפוליטיקה המקומית ביחס למגע עם מרכז מקסיקו."
המחקר בכללותו, שפורסם ב־Antiquity, מביא ראיות חדשות לאופן שבו אימפריה עתיקה אחת ניסתה לכבוש ולהשפיע על שכנתה באמצעות פולחן, אדריכלות והשבעה של נסיך בובה.
עוד בנושא באתר הידען:
