סיקור מקיף

כבר אין מחלוקת: האצטקים והמאיה הקריבו קורבנות אדם – ובאכזריות

בשנים האחרונות הצטברו ממצאים ארכיאולוגיים שמאמתים את גרסאות הספרדים בדבר הקרבת קורבנות אדם בידי השבטים האינדיאניים

חפירות באתר אקטפק שבהם נמצאו ממצאים על קורבנות אדם

האם האצטקים והמאיה נהגו להקריב קורבנות אדם באותה תדירות ואכזריות כפי שמתואר בספרי ההיסטוריה? או שמא הגזימו הכובשים הספרדים בתיאוריהם כדי להצדיק את מלחמתם וכדי לתאר את הילידים כפרימיטיווים? שאלה זו נתונה במחלוקת כבר זמן רב, ואולם בשנים האחרונות הצטברו ממצאים ארכיאולוגיים שמאמתים את גרסאות הספרדים ומראים כי גם אם התופעה לא היתה נפוצה כפי שתוארה, הקרבת קורבנות אכן היתה חלק בלתי נפרד מתרבויות אלו. בעזרת שיטות טכנולוגיות מתקדמות, מוכיחים אריכולאוגים כי בתקופה שלפני הכיבוש הספרדי נהגו הילידים להקריב גם פעוטות כקורבנות אדם, ואף השתמשו במגוון שיטות הריגה אכזריות.

במשך עשרות שנים סברו רבים מהחוקרים שסיפורי הכובשים הספרדים מהמאות ה-17-16 הוטו בכוונה כדי להשמיץ את התרבות האינדיאנית. אחרים טענו שהקרבת קורבנות אדם היתה מוגבלת רק ללוחמים שנפלו בשבי, והיו כאלה שהודו שהאצטקים היו אכזריים, אך המאיה היו פחות. "כעת יש בידינו ראיות מוחשיות שיאשרו את הנתונים הכתובים והמצוירים", אמר הארכיאולוג ליאונרדו לופז לוחאן, "היו תנועות 'פרו-אינדיאניות' מסוימות שניסו להכחיש זאת וטענו כי הטקסטים משקרים".

"נראה כי הספרדים אכן הגזימו בנתונים המספריים לגבי קורבנות האדם, כדי להצדיק את מלחמתם בעבודת האלילים", אמר דיוויד קראסו, מומחה לדתות אמריקאיות מבית הספר לתאולוגיה באוניברסיטת הרווארד. יחד עם זאת, כבר אין ספק באשר לרציחות עצמן. ציורים אינדיאניים ודיווחים של הספרדים מאותה תקופה מתארים צורות שונות של הקרבת קורבנות אדם: קורבנות שלבם הוצא מגופם, שראשם נערף, שחצים חוררו את כל גופם, שציפורניהם נעקרו, שגופם נפרס לפרוסות, שנמעכו, שנסקלו למוות, שעורם הופשט מעליהם, שנקברו בעודם בחיים או שהושלכו מראש המקדש. ילדים הוקרבו לעתים קרובות, כיוון שהם נחשבו טהורים.

בחפירות שנערכו בדצמבר באתר אקטפק שמצפון למקסיקו סיטי, תיארה הארכיאולוגית נדיה ואלז סלדאנה ממצאים שמעידים על הקרבת קורבנות אדם לאל המוות. "ההקרבה כללה שריפה או שריפה חלקית של הקורבנות. מצאנו קבר עם שרידים של ארבעה ילדים שנשרפו חלקית וארבעה ילדים נוספים שנשרפו לגמרי". באתר נמצאו עדויות להעלאת הקורבנות בציורים שנעשו בין 1600 ל-1650, שמתארים חלקי אדם מבושלים בסיר, כשקבוצת אנשים יושבת סביב ואוכלת, בשעה שאל המוות צופה בהם מלמעלה. "מצאנו סירי בישול בדיוק כאלה", אמר הארכיאולוג לואיס מנואל גמבואה, "ולידם שלדים שלמים, שלצדם שלדים מפורקים". ואולם, החוקרים לא יודעים אם אלה שרידים של בני אדם שנאכלו.

נראה שגם אנשי המאיה, שתרבותם הגיעה לשיאה כ-400 שנים לפני שהאצטקים ייסדו את מקסיקו סיטי ב-1325, הקריבו קורבנות אדם. לדברי האנתרופולוג דיוויד סטוארט מאוניברסיטת הרווארד, "החוקרים הראשונים עשו הבחנה בין אנשי המאיה 'השקטים' לתרבויות מרכז מקסיקו 'האכזריות'. הם אפילו טענו שאנשי המאיה לא הקריבו קורבנות אדם". ואולם, בפסלים ובציורי קיר שלהם "מצאנו עכשיו דימיון רב בין תרבות המאיה לאצטקים", הסביר סטוארט. בין השאר נתגלו עדויות לטקס דתי של המאיה, שבו איש הדת מוציא את הקרביים מהקורבן הכבול לפניו כשהוא בעודו בחיים, ככל הנראה.

לוחאן, שעובד אף הוא על ממצאי אתר הטמפלו מאיור, אישש את התיאוריה על העלאת קורבנות אדם באמצעות בדיקות כימיות מתקדמות של רצפות המקדשים האצטקים. בבדיקות אלו נתגלה כי הרצפה ספוגת ברזל, חלבון וחומר גנטי שמעידים על הימצאות דם אנושי. "עכשיו זו רק שאלה של כמות", אמר לוחאן, שסבור כי הספרדים הגזימו במספרי הקורבנות שתיארו בדיווחיהם. במקרה אחד סיפרו על 80,400 איש שהוקרבו בחגיגות החניכה של אחד המקדשים ב-1847. "אנחנו אפילו לא קרובים למספרים כאלה – גם אם נוסיף כמה אפסים למספרים שבידינו", הסביר.

חלק מהחוקרים סבורים שהקרבת קורבנות אדם היתה שיטה לאיזון דמוגרפי או שהקניבליזם נועד לפתור את בעיית המחסור בחלבון שממנה סבלו האצטקים. התרבויות שלפני הכיבוש הספרדי האמינו שהעולם יגיעו לקצו אם לא יועלו קורבנות, ואילו לקורבנות עצמם העניקו כבוד השמור לאלים, לפני שהוקרבו. "זה באמת בלתי נתפש כיום", אמר הארכיאולוג כרמן פיחואן, "זה היה ממש כבוד בעבורם".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. לא הבנתי את פוני יער ,אתה לא רואה הבדל בין תרבות שרואה כאידאל להרוג ,כולל ילדים ,כי" האליל רוצה זאת" ובלעדי זה העולם עלול להחרב[וחייבים לתת דלק לשמש שתמשיך לזרוח ]וזה כולל ילדים שלך שהם טהורים .לבין תרבות שעושה זאת למי שכופר בה .ובדרך כלל,אם יאמין ,לא יהרג ?באחת ,מקדשים מוות כאידאל. ובאחת, זה למי שאינו רוצה לקבלה .ואגב ,אפילו באיסלם [שאגב אין לי ענין להגן עליו ],זה כאשר הלוחם נדרש להגן מאויבים אז כלחימה הוא יהרג ככל שיוכל .אבל ודאי לא להרוג סתם כדי לרצות אליל . אגב ,אנו היהודים שלמנו מחיר כבד לנצרות ולאיסלם בגלל קנאותם .אבל ,עדיין יש הבדל גדול .

  2. כאילו שבתרבויות ה"נאורות" של אירופה מאותה תקופות לא נרצחו אנשים מסיבות דתיות.

    ה"אוטו דה פה" בספרד בו הוציאו להורג כופרים בשריפה על ידי הכנסיה הקתולית.
    והג'אד האיסלמי שגם מחנך לרצוח באופן אכזרי את הכופרים, וגם מחנך להתאבדות המבצע.
    והמיתוס של 70 בתולות בגן עדן.

    תפסיקו להסתכל על עמים אחרים בתור נחותים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן