ליברליזם במבחן: התמודדות עם ביקורת וחידוש ערכי היסוד: מחקר בוחן את עקרונות הליברליזם המסורתי ומציע תפיסה חזקה ורגישה לביקורות, במטרה לעורר מחדש את הרלוונטיות שלו בעולם המודרני
למילה “ליברליזם” יש משמעויות רבות בהקשרים שונים. בפילוסופיה פוליטית, ליברליזם הוא משפחה של תפיסות שמדגישה ערכי יסוד של חירות, שוויון ואוטונומיה אישית; ששמה את הפרט (ולא קולקטיב כלשהו, כמו אומה) במרכז; שמדגישה מתודות רציונליות להכרעת מחלוקות פוליטיות; ושתומכת במשטר דמוקרטי מהותי. ליברליזם כזה מוצג לעתים כמוסכמת יסוד במשטרים מערביים מודרניים, אבל לעתים הוא עומד במוקד מחלוקות פוליטיות רחבות, כמו למשל סביב הצעות הרפורמה המשפטית של 2023 בישראל (הערכת עורך אתר הידען – המונח המדויק יותר צריך להיות הפיכה משטרית).
פרופ’ דוד אנוך, פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וראש הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד, עוסק בפילוסופיה של המוסר והמשפט, ובפילוסופיה פוליטית. בתוך כך הוא מנסה לקדם עמדה ליברלית קומפרהנסיבית – כזאת שאינה מתיימרת לניטרליות (למשל מהסוג של “ליברליזם פוליטי”, מבית מדרשו של הפילוסוף האמריקאי ג’ון בורדלי רולס).
במחקרו הנוכחי, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, הוא מנסה להתניע תפיסה שמצד אחד תגן על עקרונות הליברליזם המסורתי, כגון חירות, שוויון וערך האדם, ומצד שני תתחשב בהתנגדויות כלפיו. פרופ’ אנוך אומר: “מדברים על משבר הליברליזם בעולם, שבחלקו נובע מההתנגדויות אליו. הרעיון הוא לפתח עמדה ליברלית חזקה וחסרת פשרות, שמבינה את ההתנגדויות, מפנימה אותן, ומצליחה להתמודד עמן. כך למשל, ליברלים מדגישים את ההסכמה כבסיס מוסרי. הם צודקים בכך – אין שום דרך לפתח עמדה רצינית באתיקה ובפילוסופיה פוליטית שלא נותנת משקל משמעותי להסכמה. אך לפי המבקרים (למשל מרקסיסטים וסוציאליסטים), הסכמה לבדה אינה מספיקה כיוון שהיא תלויה גם בתנאים שבהם היא ניתנת. לדוגמה, הסכמה ליחסי מין בתנאי היררכיה (למשל בצבא) היא לא בדיוק הסכמה. וכך גם הסכמה לעבוד בתנאי עבודה נצלניים ומחפירים, שלרוב ניתנת מחוסר ברירה. לפיכך, כדי לפתור את הקונפליקט הזה, צריך לפתח תפיסה מתוחכמת יותר, שתהיה רגישה לביקורות ותתמודד איתן אך לא תוותר על העיקרון המוסרי הגדול הטמון בהסכמה”.
מחקריו של פרופ’ אנוך, כמו מחקרים פילוסופיים אחרים, כוללים דיונים מעמיקים עם צוותו (חמישה פוסט-דוקטורנטים), העלאת טיעונים, עריכת הבחנות וחידוד תובנות, וקריאה וכתיבה של חומרים הקשורים לתחום הנחקר. לדבריו, “השאלה המרכזית במחקר הנוכחי היא אם אפשר להתניע מחדש ליברליזם באופן שמפנים את הביקורות ומתמודד עמן, ונושא ההסכמה הוא דוגמה לכך. הליברליזם איבד מעט מיוקרתו בגלל הביקורות מימין ומשמאל וצריך לעורר אותו מחדש. ליברליזם רציני צריך להיות מחובר למציאות, לאקטיביזם ולהפגנות, בעל חזון ברור וקשב זהיר לביקורות ולבעיות. ככזה, הוא לא יכול להיות ניטרלי מבחינה פוליטית”.
אחת מסוגיות המחקר האחרון הייתה הסכמה תחת כפייה. הדוגמאות שנידונו היו למשל שודד שמאיים על אדם בסכין שייתן לו את רכושו (כגון ארנק וטלפון) וזה מסכים מחוסר ברירה, לעומת הסכמה של אדם לשלם לשומר ראש שישמור עליו מפני צד שלישי שמאיים עליו. “בשני המקרים קיימת כפייה, אבל היא שונה. מתי היא פוסלת הסכמה ומתי לא – את זאת בחנו במחקר האחרון; בעת שוד מתקיים איום שבו האדם צריך להסכים למסור את הרכוש או להסתכן בפגיעה גופנית. אבל יש לו זכות גם להגן על גופו וגם על רכושו. לכן כשהוא מסכים לוותר על רכושו, הוא מוותר על זכויותיו מחוסר ברירה, תחת כפייה.
הרעיון הוא לפתח עמדה ליברלית חזקה וחסרת פשרות, שמבינה את ההתנגדויות, מפנימה אותן, ומצליחה להתמודד עמן
“לעומת זאת יש תוקף להסכמה לשלם לשומר ראש בשל איום מאדם אחר. אמנם לאדם המאוים יש זכות נגד המאיים, לא להיות חשוף לאיום מלכתחילה (ממש כמו בדוגמת השודד), אבל אין לו זכות כזאת נגד שומר הראש. מבחינת היחסים עם שומר הראש, האיום הוא רק עובדת רקע. במובן זה אין הבדל בין איום שמגיע מאדם שלישי לאיום שמגיע מאסון טבע. כך, ההסכמה לשלם לשומר הראש תקפה. כמובן, אם בהמשך יתבע המאוים מהמאיים את השכר של שומר הראש, המאיים לא יוכל להתחמק מתשלום בטענה שהמאוים הסכים לשלם. ביחס אליו, ההסכמה עודנה כפויה”, מסביר פרופ’ אנוך.
דוגמה נוספת להסכמה בכפייה שנבדקה במחקר היא ההסכמה לעבוד תחת חוזה בשוק עבודה נצלני. לדברי פרופ’ אנוך, “הרקע להסכמות רבות בחיינו כולל כפייה או לפחות אי-צדק. כך, רבים מסכימים לעבוד בתנאי עבודה מחפירים, מה שלא היה קורה אילו הייתה זו מדינת רווחה. עם זאת, המעסיקים הם לא אלו שעיצבו את שוק העבודה, ולכן ייתכן שההסכמה כלפיהם תקפה, גם אם אין בה כדי לזכות את ההסדר בשוק כולו”.
ניתן להבין אם כן כי המחקר אמנם תיאורטי אבל עשויות להיות לו מסקנות פילוסופיות מעשיות, למשל לגבי עיצוב שוק העבודה, התנהגויות נורמטיביות ומאבק פוליטי ליברלי משמעותי.
מחקר פילוסופי בוחן סוגיות כגון הסכמה וכפייה כדי להתניע תפיסה חדשנית שמצד אחד מגנה על עקרונות הליברליזם המסורתי, כגון חירות ושוויון, ומצד שני מתחשבת בהתנגדויות אליו
עוד בנושא באתר הידען:
14 תגובות
ראשית, יש עוד שתי הודעות שלי שטרם פורסמו, אחרי 4 יממות.
שנית, אותם אנשים שתמכו בבידוד ובסגרים ובחיסונים בארה"ב תמכו גם… בהפגנות האלימות ובמהומות ה-BLM. הנגיף לא פעל, כך מתברר, כשעשרות אלפים צעדו בסך, והתרוצצו ברחובות ושרפו מרכזי קניות, אבל כן הדביק והיה צריך לתת קנסות לאנשים שטיילו עם הכלב שלהם (ואיתו בלבד) על החוף בקליפורניה. בנוסף, הם פעלו בעוצמה כנגד תרופות זולות, גם אחרי שהתבררו כמוצלחות לטיפול בנגיף כמו אייברמקטין ונוספים.
שלישית, יש הבדל עצום בין המנתח שאני בוחר לבצע ניתוח במיטב כספי, ובין מי שמנגנוני ענק מושחתים בוחרים לאכלס בהם את בתי החולים שלהם. בבריטניה התור לניתוחים הוא… שלא תדע. יש הבדל עצום בין מי שאבחר ללמד את הילדים שלי למי שהרשויות הפרוגרסיביות מקצות בערים הגדולות בארה"ב, ויש הבדל ענק בתכנית הלימודים. לא פלא שהתברר שבבלטימור מתוך 13 בתי ספר 0 ילדים הגיעו לרמה מספקת במתמטיקה, שלא לדבר בכלל על קריאה ומדעים ודברים חשובים נוספים.
https://foxbaltimore.com/news/project-baltimore/at-13-baltimore-city-high-schools-zero-students-tested-proficient-on-2023-state-math-exam
בספרו "למה הם שונאים בתי ספר פרטיים" מדגים תומס סואל איך בבתי ספר פרטיים שפועלים באותו בניין שבו מצויים בתי ספר ממשלתיים, ומלמדים בדיוק את אותה אוכלוסייה, עם אותו מצב סוציו-אקונומי (שנבחרה באמצעות הגרלה), התלמידים בבתי הספר הלא-ציבוריים, שלא מנוהלים ע"י פקידים עירוניים עייפים ומושחתים, התלמידים מגיעים להישגים יוצאי דופן, לפעמים אפילו יותר טובים מבתי ספר יוקרתיים בהרבה.
אז כן, אני לא צריך שהמיליארדר הספציפי הזה יבוא לנהל לי את החיים (וליתר דיוק – לאמריקאים, כי אני לא אמריקאי), אבל שהוא, וחבריו למפלגה ויווק רמסואמי ורוברט אף קנדי ישטפו וינקו את הרפתות האלו, ייפטרו מהמוני פקידים חסרי תועלת, ויחסכו לציבור האמריקאי אי אילו טריליוני דולרים של כספי מסים מבוזבזים. מי יודע, אולי בסופו של דבר יישמו חלק מהדברים גם אצלנו.
מדינה נורמלית צריכה לדאוג לאזרחיה. בזמן הקורונה התקהלות גרמה להתפשטות גדולה של הנגיף ולמוות מיותר דווקא של אותם חסידי "חופש מוחלט". החופש לפרט עוצר רק כשאשר הוא פוגע באחרים, ואת זה יש כאלה כמוך שלא מבינים. לא כל פיקוח הוא קומוניזם.
ועוד שאלה. כשאתה הולך לעשות ניתוח אתה רוצה שיטפל בך רופא מוסמך או אחד שלמד לנתח מאתרי קונספירציה ברשת? כך גם בממשל צריך אנשים משכילים, שיפעלו לטובת כלל הציבור ולא (כמוב אמריקה) קומץ מיליארדרים.
המאמר המכובד עושה כל שביכולתו להתעלם מכך שהמונח "ליברליזם" נחטף וכיום ה"ליברליזם" ואולי אפילו ה"ניאו ליברליזם" בארה"ב, וביתר מדינות המערב, וכמובן גם בישראל משמש לתיאור משהו שקרוב יותר למדינת משטרה טוטליטרית עם נטיות קומוניסטיות ברורות. כך למשל בתקופת הקורונה הם כפו בידוד חברתי, ומדיניות חיסונים אגרסיבית וכוחנית והתעלמות כוחנית ומוחלטת מביקורת על החיסונים, על המחירים הנלווים לבידוד חברתי לילדים, צעירים ומבוגרים כאחד. בארה"ב, קנדה, אוסטרליה הממלכה המאוחדת וישראל "הליברלים" בעיני עצמם השתלטו על מנגנוני המשטרה והם רודפים באכזריות את המתנגדים להם ולשלטון הפשיסטי למעשה שלהם, והדברים ידועים ואפשר למצוא רמזים מסווים להם גם בתקשורת החד צדדית והמוטה של מדינות המערב.
תיקון: המאמר לא ממש מכובד, ועושה הכל כדי להסתיר את המציאות מאחורי דברי הבל בנוסח "ליברליזם רציני צריך להיות מחובר למציאות, לאקטיביזם ולהפגנות, בעל חזון ברור וקשב זהיר לביקורות ולבעיות". חיבור למציאות בתחת שלי. חזון ברור של מעומעמי הדעת האלו? קשב זהיר לביקורת? נו, באמת.
חומר לקריאה נוספת: "הפסיכולוגיה של הטוטליטריות" מאת פרופ' מתיאס דסמט, יצא לאחרונה בעברית.
המחקר קיבל מימון של הקרן הלאומית הישראלית למדע
מה מדעי בכתבה הזו?
איפה התוכן המדעי בכתבה הזו?
עילת הסבירות נוצרה מכיוון שהממשלה והכנסת חד-הם ויכולים לקבל החלטות ברוב רגיל אפילו שכדור הארץ שטוח. כלומר יש רק שתי רשויות ולא שלוש, ולכן צריך לאזן אותן.
מרטין נימולר:
"בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט;
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי;
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי;
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי;
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
כרגע אתה חושב שהדיקטטורה לטובתך, בסוף היא תגיע גם אליך
מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי מהכנסיה המתודיסטית שהתנגדה למשטר הנאצי אמר את הדברים במקור אחרי מלחמת העולם השנייה, ככל הנראה בשנות ה-40 המאוחרות או בתחילת שנות ה-50. הציטוט הפורסם נחשב כתגובה שלו לתקופת השלטון הנאצי בגרמניה ולשתיקתם של חלקים גדולים מהאוכלוסייה הגרמנית מול רדיפות הקבוצות השונות.
בחיים לא אבין איך רעיון הפרדת הרשויות של מונטסקייה הליברל מסתדר עם עילת הסבירות.(הרשות המחוקקת – מחוקקת, המבצעת – מבצעת את החוק, והשופטת – שופטת על פי החוק(ולא על פי סבירות ושטויות כאלה).
לעורך האתר, אתה לא יותר מפסאודו אינטלקטואל וסתם פלצפן עם תואר ורגשות עליונות.
ליברליזם הוא מונח שמדבר על שיוויון בין גזעי ומגדרי ועוד המון מילים יפות. בתכלס, הרבה אנשים קוראים לעצמם ליברלים ובפועל, הם גיזענים באופן מגעיל כלפי כל מי שחושב אחרת מהם, ולא חשוב באיזה נושא. הם כפייתיים, נוטים לעשות גיזלייטינג למי שהם לא מסכימים איתו ועושים הכל כדי לכפות את דעותיהם "הליברליות" על אחרים. אישית אני מרגישה שגנבו לי את המילה "ליברליזם" ואני צריכה להמציא מילה אחרת שמתארת אנשים בעלי סבלנות לאנשים אחרים.
זו לא דעה, זו עובדה. כל אחד ואחד מהחוקים נועד למנוע כל ביקורת על הממשלה, ובעצם להפוך לדיקטטורה כי אין שום איזונים ובלמים.
קראתי עד שהגדרת את תיקון המהפיכה המשפטית של אהרון ברק בתור הפיכה..
ידען אתה לא וכך גם כל החברה סביבך.
אתם מיעוט שמנסה להכתיב לאחרים איך לחיות ולכן אתם רוצים את הכלים המשפטיים להכתיב לרוב איך לחיות.
הכתבה הזו עוסקת בדיקטטורה ולא בליברליזם
"ליברליזם הוא משפחה של תפיסות שמדגישה ערכי יסוד של חירות, שוויון ואוטונומיה אישית; ששמה את הפרט (ולא קולקטיב כלשהו, כמו אומה) במרכז".
מה עם ביקורת על הליברליות בהגדרתך זו שהיא בעצם סוציומטיות? סוציומטיות אינה ליברליות. ניתן להיות ליברל גדול מאד אך להבין שכאשר תוקפים את העם שלך יש צורך בגיוס חובה. התנגשויות ערכים קיימות גם בתוך הליברליזם.
"(הערכת עורך אתר הידען – המונח המדויק יותר צריך להיות הפיכה משטרית)"
עורך יקר, לא צריך לדחוף את הדעות שלך לכל מקום אפשרי.