למה לבחור בצדק חברתי?

תפקיד המדינה צריך להיות לאפשר לאדם את כל התנאים כדי שיצליח בזמנו המוקצב להשתמש במלוא עוצמת המודעות שלו

הפגנת ההמונים למען צדק חברתי
הפגנת ההמונים למען צדק חברתי

אחת התגובות שקיבלתי לפוסט זה הזמן להצטרף למחאה החברתית! היתה שאלה חשובה מאד על מהות המדינה הליברלית, מהו צדק חברתי ומדוע לבחור בו? חשובה מספיק כדי שאכתוב לה תשובה כפוסט נפרד. הנה השאלה בניסוחו העדין וה(כמעט) מקורי  של המשתמשjboy:

"מה אם הערך של להיות אחראי על הבחירות שלך ולא לבחירות של אחרים? כמו להביא הרבה ילדים, ללמוד מדעי הזובי או משפטים למרות שהשוק מוצף. איפה החופש כשמחייבים אותי להיות אחראי ולפרנס אם חד הורית שבחרה בן זוג דפוק?.. אני משער שצדק חברתי זה עניין סובייקטיבי גם כן". (השארתי את תמצית השאלה ודילגתי על החלק שקשור לנושא הספציפי של אמהות חד הוריות). מה אתן אומרות? מה דעתכם על השאלה?

כמו כל מושג אנושי גם המושג "צדק חברתי" הוא סובייקטיבי וכל אחד יכול לפרש את המושגים אחרת. מסיבה זו, כשמתכננים משהו כמו מדינה או דרך חיים אישית צריך קודם כל להגדיר ולבחור מתוך האפשרויות הסובייקטיביות השונות במה מאמינים. מה האידיאל של המדינה, מה הערכים שנובעים מהאידיאל הזה ורק אז אפשר להחליט על מטרות להשגת הערכים האלו. למשל, בד"כ כשמדברים על "צדק חברתי" מיד חושבים על ערך השוויון כשברקע האידיאל שאומר שכולנו שווים אחד לשני. הקומוניזם ניסה לקחת את הערך הזה עד הסוף וליצור חברה בה כולם שווים באופן מוחלט מבחינה כלכלית. כל אחד קיבל משכורת לפי צרכיו והממשלה היתה צריכה להתערב בכל היבט של חיי האזרח כדי להבטיח שהשוויון ישמר.

כולנו יודעים עד כמה הצליח הרעיון הקומוניסטי.. הכלכלה קרסה, החופש נרמס וגם שוויון לא היה שם. היה המעמד השולט של חברי המפלגה ושאר האזרחים העניים. השיטה שלהם נכשלה ונראה שעקב הכישלון המהדהד הזה יש אנשים שפוחדים עד היום להעלות על שפתיהם לא רק את הרעיון הקומוניסטי אלא גם את הרעיון הסוציאליסטי. אני חושב שמלכתחילה הערך הבסיסי של הקומוניזם – כולם שווים באופן מוחלט אחד לשני, אינו נכון. לכל אחד ואחת יש את הצדדים היותר מוצלחים והפחות מוצלחים שלו. אין שני בני אדם זהים זה לזה, כל אחד מיוחד במשהו וכל אחת מוצלחת בדברים מסויימים וכולנו רוצים להראות את המיוחדות שלנו. אנחנו לא רוצים לחיות כמו כבשים זהות, האינדיבידואליזם חשוב לאדם.

אז למה לבחור בצדק חברתי?

לדעתי, הצדק החברתי נובע ממקור אחר ולאו דווקא מדרישת השוויון. אבל לפני שאני אתן את התשובה שלי, נבדוק משהו נוסף. מנגד הקומוניזם אפשר לבחור בערכים הליברליים ששמים בראש את ערך החירות. אם תבדקו את הגדרת הליברליזם בוויקיפדיה תראו שבבסיסה יש אידיאל לפיו אדם יוכל לפעול באופן ישיר להטבת מצבו האישי. ז"א צריך שלאדם תהיה חירות כדי שיוכל לפעול לפי בחירתו האישית, וללא מניע שנובע מלחץ סביבתי, להטבת מצבו האישי. למשל, אם מישהו בוחר להיות נגר, צריך שהוא יעשה את זה מתוך הבחירה החופשית האישית שלו (כי הוא אוהב את המקצוע, נניח) ולא בגלל שמישהו מכריח אותו או בגלל שהוא חייב כסף וזו העבודה הפנויה היחידה שיש. לא רק שהאדם צריך חירות בשביל לקיים את האידיאל הזה, הוא גם צריך שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות. אומנם בני האדם לא שווים זה לזה, אבל צריך להבטיח שלכולם תהיה הזדמנות שווה לנסות ולפעול באופן ישיר להטבת מצבם. צריך להבטיח שכל אחד ואחת יוכלו לממש את האידיבידואליות ללא אפליה. לא יכול להיות, למשל, מצב בו ימנעו מאדם זכויות או הזדמנויות רק בגלל שצבע עורו שחור, זו פגיעה באידיאל הליברלי.

כבר עכשיו, מתוך הערך הליברלי של שוויון הזדמנויות, אפשר לראות כיצד נובעים ממנו רעיונות של צדק חברתי. המדינה שבחרה באידיאל ובערכים הליברליים (ובעקרון כל המדינות הדמוקרטיות מגדירות עצמן כליברליות) צריכה להבטיח את קיומו של הערך הזה ע"י חקיקת חוקים ואכיפתם. למשל  חוקים שמגינים על שוויון הזכויות וההזדמנויות של שכבות חלשות ומיעוטים, כמו חוקים שנחקקו בעקבות המאבק של האפרו אמריקאים בארה"ב או מאבק הנשים לשיוויון הזדמנויות. כך המדינה תשמור על החופש של כל אזרחיה ולא רק של חלק מהם. לכן גם צריך לחוקק חוקים שישמרו על שוויון ההזדמנויות של אלה שלא מצליחים להרוויח מספיק ולייצר להם הזדמנויות חדשות. מדינה ליברלית לא יכולה להרשות מצב בו יש שכבה קטנה של אנשים בעלי כוח רב, להם יש את מירב ההזדמנויות ואת מירב ההשפעה, ואילו לרוב האזרחים אין כמעט כוח להשפיע ומגוון ההזדמנויות שלהם מאד מוגבל. בימינו אנחנו מתקרבים למצב זה עקב הקשרים שיש בין בעלי ההון לבין הפוליטיקאים ועקב הריסת מעמד הביניים.

לא יכול להיות שהשכבה העשירה במדינה ליברלית תהנה מיתרונות הליברליזם ותתעשר בעזרת חופש הקניין והעקרונות הליברליים, אך אז תצא נגד חקיקה ליברלית שתבטיח שוויון הזדמנויות לשכבות חלשות יותר. זה נקרא להחזיק את המקל בשני קצוותיו. אם מקבלים את הליברליזם, צריך לקבל גם את החופש וגם את ההכרה שלכולם מגיע החופש ללא יוצאים מן הכלל. אך עדיין ישנה בעיה, נראה שיש כאן סתירה בין שני ערכי יסוד ליברליים. מצד אחד ערך החופש ומצד שני ערך שוויון ההזדמנויות (שמבטיח חופש לכולם). הבעיה הודגמה יפה בשאלה שנשאלה למעלה, "איפה החופש כשמחייבים אותי לממן אם חד הורית?" השכבה המבוססת כלכלית יכולה לטעון שבזה שהם צריכים לממן שכבות חלשות יותר, מגבילים להם את ערך החופש. החופש להרוויח, חופש הקניין והחופש להחליט בעצמך מה לעשות עם ההון שלך. מה עושים שיש התנגשות בין שני ערכים? מתי ערך אחד יותר חשוב מהשני ולמה?

כדי לענות על כך צריך לנסות ולרדת לעומק הליברליזם ולבדוק שוב מהו האידיאל מאחורי הערכים הליברליים. האם ערך החירות הוא באמת הרעיון הבסיסי ביותר בליברליזם? הרי אפשר להקשות ולשאול למה בכלל כל כך חשוב להיות חופשיים? וחופשיים ממה? נראה שיש משהו קודם לחופש, בסיסי יותר שהוא בסיס הליברליזם. ננסה לחשוף אותו,

אז למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים להיות חופשיים?

כנראה שהתשובה היא חופשיים להחליט החלטות לבד, מתוך עצמנו ולא מתוך שיקולים חיצוניים לנו. חופשיים מלא להיות עצמנו, חופשיים להיות מי שאנחנו. אנחנו בעלי חיים מיוחדים, בעלי חיים עם מוח כל כך מפותח עד שיש לו תודעה עצמית ויכולות עצומות. אנחנו יודעים שאנחנו קיימים, אנחנו יודעים שאנחנו סופיים ואנחנו יודעים שאנחנו מיוחדים. אנחנו יכולים לבחור לבד, מתוך מודעות, את מעשינו. ללא המודעות העצמית הזו לא היה כל מובן לחופש, לא היינו יודעים בכלל מי עושה את כל הפעולות והאם אנחנו חופשיים או לא. המודעות העצמית היא הבסיס לחופש. חשוב לנו להיות חופשיים כי אנחנו מרגישים שאנחנו קיימים ושאנחנו יכולים לבחור לבד את מעשינו. החופש היא אותה הרגשה שאנחנו מחליטים החלטות בעצמנו ואנחנו רוצים להעצים את ההרגשה הזו. אנחנו מרגישים שיש לנו את העוצמה לבחור בעצמנו כל דבר ולממש את כל רצונותינו. כשאנחנו רוצים חופש לעצמנו אנחנו בעצם רוצים לממש את העוצמה הזו עד כמה שניתן. חופש להשתמש במלוא עוצמת המודעות שלנו.

http://www.youtube.com/watch?v=mIuuzK4XyDA

בתחילת פסטיבל וודסטוק הזמר ריצ'י הייבנס עולה לבמה ומאלתר שיר בשם freedom. שיר שמבוסס על השורה sometimes I feel like a motherless child (לפעמים אני מרגיש כמו ילד חסר אמא). זהו שיר מימי העבדות בארה"ב, באותם ימים ניתן היה לסחור בתינוקות של העבדים שחורי העור שנולדו זה עתה. כך נוצר מצב של ילדים שלא הכירו את אימותיהם והרגישו כילדים חסרי אמא. ההרגשה הנוראית הזו שמתייחסים אליך כמו אל חפץ שניתן לסחור בו היא דוגמה להרגשה של חוסר חופש. אנחנו יותר מסתם חפץ בזכות התודעה שלנו. בזכות העובדה שאנחנו מודעים לקיומנו ומרגישים שיש לנו אפשרות בחירה ואפשרות לממש את רצונותינו לפי בחירתינו. התודעה העצמית הזו היא זו שמעניקה לכל בן אדם את הזכות המולדת לחופש. תמיד ניתן להיות חופשיים יותר, ע"י העצמת ההרגשה שאנחנו בוחרים בעצמנו את רצונותינו וממשים אותם. ככל שנעשה זאת יותר נוכל להגיד שאנחנו מתקרבים למימוש מלוא עוצמת המודעות שלנו.

מייסדי הליברליזם הכירו בחשיבות הזו של רוח האדם. בפוסט האם אנחנו בפתחה של מהפכה? כתבתי שהליברליזם התחיל מתוך הרנסאנס והמהפכה המדעית. מתוך חשכת ימי הביניים ושלטון הכנסייה הדיקטטורי שדיכא את רוח האדם הבינו מהפכנים כמו גלילאו, פרנסיס בייקון, ג'ון לוק וג'ון מיל את חשיבות החופש לאדם כדי שבאמת יוכל להשתמש במלוא עוצמת המודעות שלו. כך האדם יוכל ליצור, לחקור את הטבע ולמצוא לעצמו את הנתיב שלו למימוש עצמי. הם הבינו שתפקיד המדינה צריך להיות לאפשר לאדם את כל התנאים כדי שיצליח בזמנו המוקצב להשתמש במלוא עוצמת המודעות שלו. כך נוצרה המדינה המודרנית, זהו האידיאל ממנו נולד הליברליזם שאנו משתמשים בו עד היום.

אני הייתי מסכם את האידיאל הליברלי כך: האדם הוא בע"ח מיוחד, סופי אך בעל יכולות מדהימות, בראשן המודעות העצמית. בעזרתה האדם יכול לבחור, ולממש את רצונותיו ויכולותיו המדהימות. בני האדם נמצאים במסע התפתחות למימוש מלוא יכולת עוצמת המודעות שלהם.

האידיאל מתחיל מהייחוד של האדם וקובע שבגלל הייחוד של המודעות העצמית כולנו במעין מסע בו אנחנו מתפתחים מההבנה שיש לנו מודעות עצמית אל מה אפשר לעשות איתה וכיצד אפשר ליצור בעזרתה את האישיות שלנו ולממש את כל היכולות שיש בנו. אי אפשר להגשים את העוצמה הזאת מיד ולכן זהו מסע התפתחות בו שותפים כל בני האדם ללא יוצאי דופן. לפי האידיאל, למרות שאנחנו בעלי חיים כמו כל שאר בעלי החיים יש לנו ייחוד שמאפשר לנו לבחור במודע. שלא כמו שאר בעלי החיים, אנחנו יכולים לבחור לא להשאר רק ברמת ההישרדות. ז"א שלפי האידיאל הזה בזכות עוצמת המודעות, לנו יש את היכולת להגיע מעבר להישרדות היום יומית ואנחנו נמצאים במסע התפתחות אל מעבר לחיי ההישרדות שכל בעל חיים תקוע בהם.

עכשיו, לאחר שירדנו לעומק של הרעיון הבסיסי מאחורי הליברליזם, התקווה היא שנוכל לפתור הרבה דילמות בהם נראה שיש התנגשות בין שני ערכים. מתוך האידיאל יוצא שתפקיד המדינה הוא לאפשר לכל אזרחיה כמה שיותר מהתנאים הנחוצים כדי שיצליחו בזמנם המוקצב לצאת למסע ההתפתחות למימוש מלוא יכולת עוצמת המודעות שלהם. מתוך האידיאל הזה נובעים כמה ערכים, ערך החופש, כך שכל אדם יהיה חופשי להתקדם עד כמה שיוכל במסעו. ערך שוויון ההזדמנויות, כך שלכל אדם יהיו פתוחות כל האפשרויות  לאורך מסעו האישי. עוד ערך חשוב הוא העדפת האדם היחיד על פני מבנים כלליים, מבנים ואירגונים הם כלים למען האדם ולא מטרה בפני עצמם. ערך שיתוף הפעולה בין בני האדם, בגלל שאנחנו סופיים אי אפשר להתמיד במסע ההתפתחות ללא קשר ושיתוף פעולה עם הסביבה. יש גבול עד כמה אנחנו יכולים להתקדם לבד וללא תמיכה ועזרה מהסביבה. ערך החינוך, כל מסע והתפתחות חייבים להיות מלווים בחינוך ולמידה. כמו שציינתי, אלו מושגים סובייקטיבים לא מחוייבי המציאות ולכן צריך חינוך כדי להכיר את האפשרויות השונות ולהכיר מדוע כדי לבחור בדרך חיים זו. ללא כל אחד מהערכים הללו מימוש האידיאל הזה ירד לטימיון.

תפקיד האידיאל והערכים שיוצאים ממנו הוא להתוות לנו את הדרך כיצד לחיות ולנהל את המדינה, כעת צריך לבחור מטרות כיצד להגשים את הערכים היפים הללו ולחוקק חוקים מתאימים. כך אנו יורדים מרמת האידיאל לרמה הפרקטית. כל פעם שנגלה בעיה וסתירה בין חוקים וערכים נוכל לחזור ולבדוק כיצד פותרים זאת לאור האידיאל. במקרה שלנו היה נראה שיש סתירה בין ערך החופש לערך שוויון ההזדמנויות. אבל אין באמת סתירה. צריך לשים לב שהליברליזם היא דרך שלטון אקטיבית. הליברליזם שומר באופן אקטיבי על האדם היחיד כדי שתמיד יהיה חופשי. הרי מרכז העניינים הוא האדם הפרטי, הוא זה שצריך להרגיש חופשי לאורך מסעו. מצד שני האדם היחיד סופי ולכן מאד חלש. מאד קל לרמוס אותו ולקחת ממנו את חירותו. אפשר בקלות ליצור ארגון בעל כוח שידכא את החופש של האדם היחיד כך שכמעט לא יהיה כוח לאדם להלחם נגד הארגון. כולנו מכירים סיפורים כאלו, אירגונים שדיכאו ומדכאים את האדם. ארגונים כמו מדינה, מלוכה, דת, צבא, בתי ספר, מפעלים ועוד ועוד. הליברליזם התחיל מתוך דיכוי כזה שכפתה הכנסייה לאורך ימי הביניים ולכן חרט על דגלו להגן על החירות של מעוטי היכולת ולהגביל את הכוח של מי שרוצה לשלוט באחר.

המילים הנהדרות שכתב יהודה פרדיס לשיר הזה ממחישות את תחושת חוסר האונים של האדם הבודד אל מול מערכת גדולה וחזקה. מערכת שיכולה ללא שום בעיה לקחת את החופש מהאדם ולהתייחס אליו כאל חפץ חסר תודעה. שימו לב למשפט "האיש קטן, הקיר ענק. האיש חלש, הקיר חזק. מי מכיר את האיש שבקיר? האיש לוחש בקול שקט, אני רוצה לצאת לצאת." הליברליזם היא המערכת השלטונית הראשונה שבאה להגן באופן מוצהר על חירותו של האדם הבודד כנגד כל מערכת שהיא שמנסה לכפות את דעתה על האדם. זוהי משימה קשה שאף פעם לא נגמרת ולכן הליברליזם חייב להיות אקטיבי ולשחרר את מי שכרגע קל לדרוס את חירותו. זהו תנאי הכרחי כדי שכל אדם יוכל לממש את מלוא עוצמת תודעתו.

לכן, כדי לשמור על החופש של האזרחים הליברליזם נדרש להיות אקטיבי ולנטרל הצטברויות של כוח שיכולות לפגוע בחופש של היחידים ולחוקק חוקים שישמרו על החופש של כל האזרחים מבלי יוצאים מן הכלל. מסיבה זו בכל המדינות הליברליות יש הפרדת רשויות שמונעת הצטברות של יותר מדי כוח בשלטון ומסיבה זו בכל המדינות הליברליות נבחרה הדמוקרטיה כשיטת הבחירות המועדפת שמונעת מהשלטון לצבור כוח ולהפוך למלוכה. האקטיביזם הזה מתבטא גם בכך שבמדינה ליברלית העם לא יכול לבחור לעבור על החוקים הליברליים ששומרים על האידיאל הליברלי ואי אפשר לבחור להיות דיקטטורה. יש שמירה אקטיבית מעריצות הרוב. עם הזמן האקטיביזם המשיך ולאחר מאבקים נחקקו חוקים ששומרים על החופש ועל שוויון ההזדמנויות של קבוצות בעלות כוח מועט כמו ביטול העבדות או מתן זכות הצבעה לנשים. ללא האקטיביות הזו היינו רואים יותר ויותר חוקים שמשמרים או מגדילים את הכוח אצל קבוצות מסויימות על חשבון החופש של האזרחים היחידים. עד שבסופו של דבר הליברליזם היה מאבד את תוקפו והיינו חוזרים לסוג של שלטון בו קבוצה בעלת כוח רב שולטת ומדכאת את השאר.

אפשר לומר שכדי שהאידיאל יתקיים הליברליזם צריך לספק לאדם את מירב התשתיות כדי שהוא יוכל לצאת ולהמשיך במסע ההתפתחות שלו. תשתיות של חופש וזכויות, תשתיות של חינוך, תשתיות שיאפשרו שיתוף פעולה יעיל בין האזרחים ובעצם כל תשתית שהמדינה יכולה לספק מבלי לפשוט את הרגל בעזרתה האדם יוכל להמשיך ולממש את מלוא עוצמת המודעות שלו במקום לבזבז את זמנו בהישרדות יום יומית. בעזרת התשתיות הללו והחינוך האדם אמור להמשיך ולהתפתח. אין תשובה מוחלטת שנכונה תמיד לשאלה כמה תשתיות כאלה המדינה צריכה לספק לאזרח. בכל תקופה התשובה הזו יכולה להשתנות. בעבר, לדוגמה, עצם המעבר למדינה דמוקרטית ששומרת על זכויות אדם היה מדהים ומספק. היום, במדינות שכבר מספקות את התשתיות הללו יש דרישה לתשתיות חדשות כדי להמשיך את ההתפתחות של המדינה לכיוון האידיאל הליברלי. כמו בפרמידת הצרכים של מסאלו, כאשר התבססנו ויש לנו תשתיות של אוכל, מחסה ובטחון אנחנו יכולים להמשיך להתפתח לדרישות ולתשתיות גבוהות יותר. כמו שהאדם נמצא במסע התפתחות, כך גם המדינה הולכת ומתפתחת איתו ואמורה לספק יותר ויותר תשתיות למסע של היחיד.

התשובה לשאלה למה לבחור בצדק חברתי היא בגלל שאנחנו רוצים להתקרב כמה שיותר לאידיאל הליברלי שהצגתי. במקרה הזה הצדק החברתי נובע לאו דווקא מתוך הרעיון שכולנו שווים זה לזה אלא מתוך האקטיביות של הליברליזם, מתוך השמירה האקטיבית על החופש של האזרח היחיד במדינה מול מי שיכול לצבור כוח ולדכא אותו, ומתוך ההבנה מהו תפקיד המדינה. מתוך הקושי של האדם היחיד למלא את כל צרכיו ולהמשיך במסע ההתפתחות שלו נוצרה המדינה הליברלית. תפקידה הוא לעזור לאדם ולספק לו עד כמה שניתן את מירב התשתיות כדי שימשיך במסעו. כמובן שכל אדם נמצא במסע זה ולכן המדינה מיועדת לעזור לכל אזרחיה ולא רק לחלק מהם. הצדק החברתי מגיע מתוך שמירה על החופש של היחיד ושמירה על חירות של קבוצות בעלות כוח דל, וגם מסיפוק הולך וגדל של תשתיות לאזרחים.

הסתירה בין ערך החופש לערך שוויון ההזדמנויות נפתרת בכך שלפי האידיאל נובע שיש לשמור באופן אקטיבי על היחיד חסר הכוח מפני גורמים שידכאו את חרותו. בכל מקרה של התנגשות ערכים צריך לבדוק מי הוא החלש יותר שאת חירותו קל יותר לדכא ותת לקבוצה זו עדיפות. במקרה שלנו, יש את המעמד המבוסס כלכלית מול מעמד של נשים חד הוריות. למבוססים כלכלית יש יותר כוח מאשר לנשים החד הוריות ולכן על הליברליזם לשמור על החופש של החד הוריות כדי שלא ידוכא בקלות ע"י הקבוצה הכוחנית יותר. יש עוד סיבה מדוע יש להעדיף במקרה הזה את קבוצת החד הוריות. לפי האידיאל הליברלי השאיפה היא שהאדם יוכל להתעלות מעל להישרדות היום יומית כדי לממש את מלוא עוצמת התודעה שלו. כשיש התנגשות בין ערכים צריך לבדוק איזה פתרון יתאים יותר טוב לאידיאל הזה. הפגיעה בכיס של המעמד המבוסס כלכלית תהיה קטנה יותר מאשר הפגיעה בחד הוריות. ללא עזרה של המדינה לנשים אלו יהיה הרבה יותר קשה לצאת ממעגל ההשרדות והן יתרחקו ממימוש האידיאל הליברלי. לעומת זאת הפגיעה במבוססים כלכלית לא תרחיק אותם ממימוש האידיאל הזה, ולכן במקרה הזה יש העדפה לערך שוויון הזכויות של הנשים החד הוריות ולא לערך החירות של המעמד המבוסס כלכלית. ושוב, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מי שנהנה מיתרונות החופש והליברליזם צריך לקבל שלא רק לו מגיע להנות מפירות השיטה אלא לכל אזרחי המדינה. כמו שאנו דורשים אחריות מהאדם לנסות ולהתפתח ולנסות ולשפר את מצבו בעצמו עד כמה שניתן, כך אנחנו דורשים גם אחריות חברתית מהאדם שחי והצליח בתוך חברה ליברלית. קבלת אחריות מלאה על עצמך ועל סביבתך הן חלק ממשמעות החופש וחלק ממסע ההתפתחות שאנו אמורים לעבור.

John Lennon – Power To The People

 

ניר להב לומד תואר שלישי בפיסיקה באוניברסיטת בר אילן, וחוקר את פעילות המוח.
לאחרונה יזם את מחאת "צדק חברתי מתחיל בחינוך"
הוא מעביר הרצאות לקהל הרחב בנושאי מדע, פילוסופיה, אומנות וחברה במסגרת קסם המדע – הרצאות וקורסים
ובעל הבלוג חופשי ומאושר שם הופיע פוסט זה לראשונה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

18 תגובות

  1. הקומוניזם הסיני המודרני והקומוניזם הקלאסי זה לא אותו דבר. השיטה הכלכלית בסין היא סוג של הכלאה בין קומוניזם לקפיטליזם (נהוג להציגה כקפיטליזם צרוף אבל זה לא מדויק כי יש הרבה שליטה כלכלית של המדינה- לדוגמה אין בנקים פרטיים.
    עם זאת, עדיין הם מפגרים מאחרי המערב. בנוסף יש גם מחיר כבד לקומוניזם- רציחות של מתנגדי משטר, לקיחת איברים חיוניים מחיים וכו'.
    קיבוץ הוא לא בדיוק קומוניזם. נראה לי שבהגדרה קומוניזם זה למדינה ולא קבוצת פרטים שהסכימה להתחלק בשווה.

  2. ניר אתה עדיין שם?

    כאשר אתה אומר "בגלל הקומוניזם יש פחד מכל דבר סוציאליסטי."

    http://www.hayadan.org.il/why-choosing-social-justice-0810115/#comment-309600
    אני מניח שאתה יוצא מההנחה שהקומוניזם נכשל כישלון חרוץ

    אז איך זה שכל המערב הקפיטליסטי חייב כל כך הרבה טריליונים לסין הקומוניסטית? קצת שונה מהמקרה של הגוש הקומוניסטי הישן שתמיד פיגר אחרי המערב, לא?

    ומה אתה אומר על קומוניזם מתוך בחירה כמו במקרה של קיבוץ אמיתי (קיבוץ – קיבוץ)? סה"כ, חוץ מכסף, לא היה כל כך נורא, לא?

  3. לאריק
    לגבי השאלה שלך על איש הישיבה,
    המדינה הליברלית צריכה לנסות ולעזור לאדם לממש את מלוא עוצמת המודעות שלו. חלק מזה, כמו שאמרת, הוא לתמוך במוסדות שעוסקים בנושאים שמקדמים את האדם לעבר מימוש זה, מוסדות שעוסקים בחינוך, מדע, מוסדות תרבות, אומנות וגם מוסדות דת יכולים להכנס להגדרה זו.
    אבל שים לב שהמדינה לא מממנת מדען או אומן ספציפי אלא מוסדות, ולכן איש הישיבה לא נכלל בקטגוריה זו (אחרת כל חוקר, אומן, איש תאטרון, איש דת היה מבקש כסף לעצמו והמדינה לא יכולה לעמוד בדבר כזה).

  4. אריק,

    לשאלתך, אם לא תבין את מנגנוני פיתוח העמידות והמנגנונים המביאים להתפשטות החיידקים העמידים, קרי אבולוציה, כיצד תתכנן את הדור הבא של האנטיביוטיקות?
    דומה הדבר לכך שתבנה מכונה שמתקלקלת לאחר תקופה מסויימת, איך תבנה את הדור הבא המשופר אם לא תבין מה הבעייות עם הדור הנוכחי?

  5. א. לא אמרתי שזה לא חשוב.
    ב. "אם לומדים לקחים מהעבר" "אם" (תהיתי בעבר על העניין הזה- האם באמת יש למידה משמעותית, ובפרט מהפרטים-לא הצלחתי להכריע)
    ג. אני מחכה לתשובה בעניין האנטיביוטיקה

  6. היסטוריה היא דבר חשוב, במיוחד אם לומדים לקחים מהעבר. באשר להסבר על חיידקים ואבולוציה קרא את הכתבות בתגית עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה.
    http://www.hayadan.org.il/topic/%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94/

    ואם אתה מחפש הסבר שגוי אל תחפש אותו באתר מדעי.

  7. א. לא התכוונתי דווקא לאבולוציה. התכוונתי לחקר העבר לסוגיו- היסטוריה, ארכיאולוגיה, פילולוגיה(במחשבה שנייה אלו נכללים כבר במדעי הרוח כך שקצת חזרתי על עצמי). אבלוציה של העבר (כלומר חקר השאלה אילו מיני ביניים היו בין האדם לקוף(לא במובן של הקופים של היום אלא של אב קדום) וכן הלאה. לא התכוונתי כל כך לאבולוציה במובן של תהליכים אבולוציוניים מדידים מסדרי גודל שקורים בזמננו שלהם יתכן שיש שימוש.
    סביר להניח שגם רוב הקוסמולוגיה נכללת בחלק התיאורטי הלא מעשי אבל אני לא מבין מספיק.

    ב. לגבי הטענה על האנטיביוטיקה, אולי תסביר לי את הטיעון הזה שכבר שמעתי ותמוה בעיני. יש עובדה אמפירית שלאחר זמן מסוים שמשתמשים באנטיביוטיקה מופיעים חיידקים עמידים. ההסבר שניתן לתופעה זו הוא שהחיידקים עוברים אבולוציה. נניח שלא היינו יודעים מה ההסבר או שהיינו נותנים לכך הסבר אחר(אפילו שגוי), למה זה היה מונע ממנו להשתמש באניביוטיקה עדכנית?
    במה ההסבר תורם לזה.

    ג. לא אמרתי שין למקצועות הללו ערך אלא שאין להם ערך כלכלי ולכן התמיכה בהם מניחה שהמדינה צריכה לתמוך גם בדברים שלא שייכים לסיפוק צרכים במובן המצומצם אלא לפיתוח הרוח האנושית.

  8. אריק מקצועות חקר העבר לסוגיו הם תיאורטיים, אתה מתכוון לאבולוציה (יש לבריאתנים טיעון מגוכך כזה). אתה בוודאי מתלוצץ כשאתה אומר שאין לזה ערך כאשר אתה הולך לבית מרקחת ומקבל את האנטיביוטיקה העדכנית ביותר כזו שחיידקים לא פיתחו הסתגלות אליו באמצעות האבולוציה?

  9. לגבי הבחור ישיבה- ברור שתקצוב תלמידי ישיבות נשען על ההנחה שיש ערך בכך שיהיה לימוד תורה בעמ"י ולא סתם כתמיכה באנשים כדי שיעשו מה שהם רוצים. ממש כמו התמיכה במחקר מדעי תיאורטי(בפרט במדעי הרוח ובחקר העבר לסוגיו).

  10. תגובה למקס
    בגלל הקומוניזם יש פחד מכל דבר סוציאליסטי. לכן בחרתי להראות במאמר איך אפשר להגיע לצדק חברתי, לא מתוך עקרונות "קומוניסטיים" של שוויון, אלא מתוך עקרון ליברלי של חופש לכל.

  11. תגובה ל- 'אני'
    זה נכון, החופש בהחלט גורר גם אחריות אישית על הבחירות שלך. אחריות לנצל את החופש שלך למשהו חיובי, למימוש של עצמך ולקיחת אחריות על התוצאות של הבחירות שלך.
    מצד שני כאשר מוכחת אחריות כזו ועדיין האדם מרגיש שהוא לא יכול להשתחרר בכוחות עצמו, על המדינה לעזור לו להשתחרר. בייחוד עם האדם הפרטי מצליח להראות שהוא לא חופשי בגלל גוף אחר שרומס את הזכות שלו לחופש.
    לגבי הדוגמה שלך של בחור הישיבה, המקרה הזה שונה באופן עקרוני מהמקרה של אם חד הורית שנדון במאמר.
    במקרה של אם חד הורית, ישנה אישה שמודה שהיא עשתה טעות, למשל התחתנה עם בעל מכה, וכעת היא מבקשת עזרה כדי לצאת שוב למצב חופשי. היא בעצם באה ואומרת, אם תעזרו לי אני אצליח להשתחרר מהמצב הלא רצוי שבו מדכאים אותי ואוכל להתחיל מחדש.
    לעומת זאת בחור הישיבה שמבקש כסף כדי לממן את אורך החיים שהוא בחר לא טוען שהוא נמצא כרגע במצב שמדכאים אותו ורק עם העזרה שלנו הוא יוכל לשנות את מצבו ולצאת לחופשי. הוא לא מרגיש מדוכא, הוא לא רוצה לשנות כלום, הוא מרוצה בדרך החיים בה הוא בחר.
    הוא יכול להסתדר ע"י איזון בין מידת היצרנות שלו ומידת הלימוד בישיבה, אך היא כמעט ולא תוכל להשתחרר מהדיכוי כל עוד היא לא תקבל עזרה מבחוץ.
    לכן המקרים שלהם שונים באופן עקרוני.
    ז"א שהמדינה הליברלית צריכה קודם כל לעזור למי שעובר דיכוי מוכח ורוצה לצאת מדיכוי זה ויוכל לעשות זאת רק אם תינתן לו עזרה מבחוץ (או לפחות יהיה לו בצורה משמעותית קל יותר להשתחרר עם עזרה מבחוץ). העזרה צריכה להיות גם כספית וגם ע"י נתינת כלים להעצמה אישית.
    ז"א שאותו איש ישיבה יכול לבקש עזרה אם הוא מרגיש מדוכא ורוצה להשתחרר ולא יכול לעשות זאת לבד (למשל לחזור בשאלה).

  12. יופי של מאמר.רעיונות נהדרים שמסבירים רעיון הליברליזם באופן מיטבי.

  13. "אז למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים להיות חופשיים?

    כנראה שהתשובה היא חופשיים להחליט החלטות לבד, מתוך עצמנו ולא מתוך שיקולים חיצוניים לנו. חופשיים מלא להיות עצמנו, חופשיים להיות מי שאנחנו."
    החופש גורר גם אחריות. שוב, בלתי מוסרי (גם לא תועלתני) לדרוש חופש לבחור ברע, ואז לדרוש מהחברה לשאת באחריות לבחירות . מה עם החופש לבחור ללמוד בישיבה ולא להיות אזרח יצרני על פי הסטנדרטים שלנו ואז לדרוש בהיותו הצד החלש ,כאמור, מימון לבחירתו?

  14. תמיד שמדברים על סוציאליזם אני רואה מול עיני עובדי חברת חשמל,עובדי נמלים ועוד טפילים סוציאליסטים כעובדי מדינה,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן