האותות חודשו, הודות לחזיר

תאי חזיר מהונדסים הושתלו בחולדות ושיקמו את עמוד השדרה הפגוע שלהן

מאת מרית סלוין
השתלת תאים כאמצעי ריפוי החלה להיחקר באחרונה בהקשר למגוון מחלות, ובהן סוכרת ופרקינסון. ההתקדמות הגדולה בשטח זה, ולצדה המחסור החמור בעולם באיברים להשתלה, מעלים את הצורך בתאים המתאימים להשתלה.

המקור הטוב ביותר לתאים המיועדים להשתלה הוא גוף האדם עצמו. במקרה זה נוטלים תאים ממקום אחד בגוף ומשתילים אותם במקום אחר (לחלופין אפשר להשתמש בתאים מתאום זהה). אפשרות אחרת היא להשתיל תאים מאדם אחר. כאן יש צורך להתגבר על בעיית הדחייה. אחת האפשרויות המבטיחות שנבדקות באחרונה במעבדות רבות ברחבי העולם היא השתלת תאי גזע עובריים, תאים השמורים במצב עוברי ומסוגלים להתפתח למגוון רחב של רקמות.

האפשרות השלישית היא להשתיל תאים ואיברים מבעלי חיים. היום מסכימים רוב המדענים כי בעל החיים המתאים ביותר למטרה זו הוא החזיר, ובמרכזי מחקר רבים בודקים אם אכן אפשר לבצע השתלות תאי חזיר בבני אדם. את החזירים קל להרבות, ואפשר לשנות אותם גנטית כדי לקבל התאמה טובה יותר לבני האדם. חברות תרופות גדולות הקימו חוות לגידול חזירים במטרה לפתח זני חזירים שישמשו לתרומת תאים ואיברים.

צעד חשוב בכיוון זה עשתה קבוצת חוקרים מארצות הברית, ובראשה ג'פרי קוקסיס מאוניברסיטת ייל, שהצליחה לשקם לחלוטין את העברת האותות העצביים בעמוד שדרה פגוע של חולדות באמצעות השתלת תאי עצב של חזיר. ממצאי החוקרים פורסמו בגיליון ספטמבר של כתב העת "Biotechnology Nature ".

הבעיה העיקרית בהשתלות היא דחיית התאים המושתלים על ידי הגוף המקבל. אפשר להתגבר עליה באמצעות תרופות המדכאות את מערכת החיסון, אך בהשתלות מחזיר קיימת בעיה נוספת: אצל האדם והחולדה מצויים באופן טבעי נוגדנים, המכוונים נגד אחד המרכיבים הביוכימיים שבדופן תאי החזיר. הקישור בין הנוגדנים למרכיב הזה מונע באופן מיידי את קליטת השתל. חוקרים יודעים כי הצעד הראשון ליישום השתלה מוצלחת מחזיר ידרוש את פתרון הבעיה הזאת.

החוקרים מאוניברסיטת ייל הצליחו להתגבר על הבעיה בכך שהחדירו לביציות מופרות של חזירים גן אנושי המקודד חלבון, שמדכא את אחד המרכיבים העיקריים שמשתתפים בתהליך יצירת הנוגדנים. כל החזירים שהתפתחו מהביציות המופרות נשאו בגנום שלהם את הגן האנושי, שמונע את התגובה החיסונית החזקה נגד תאי החזיר.

מהחזירים המהונדסים אספו החוקרים תאים מיוחדים, העוטפים את סיבי העצב באונת הריח ומאפשרים העברה מהירה של האותות העצביים. תאים תומכים בתאי העצב באף בכך שהם גורמים לצמיחה מחודשת של סיבי העצב במקומות פגועים. ידוע כי אם משתילים אותם מחולדה לחולדה, הם תומכים בסיבי עצב לא רק באונת ההרחה אלא גם במקומות אחרים, שם הם מייצרים סביב סיבי העצב מעטפת בידוד הקרויה מיאלין. החוקרים ידעו כי התאים האלה נושאים פוטנציאל מבטיח להשתלה: בכמה ניסויים התברר שכאשר השתילו אותם באזורים פגועים של מערכת העצבים המרכזית, הם התמקמו באזור המושתל בצורה מסודרת ועוררו התחדשות של סיבי עצב בעמוד השדרה ובמוח.

עתה, כשהתאים המתאימים בידם, ניגשו החוקרים לביצוע הניסוי. הם חתכו את החלק התחושתי של חוט השדרה בעשר חולדות, שמערכת החיסון שלהן דוכאה (כדי למנוע דחייה), והזריקו לאזור הנגוע את התאים המהונדסים של החזיר. כעבור חודש הוציאו מהחולדות את חוט השדרה ובדקו אם זרם חשמלי שמועבר בו מעורר העברת אותות עצביים בסיבי העצב הפגועים.

התוצאות הראו כי תאי החזיר המהונדסים שהושתלו בחולדות גרמו להתחדשות מסלולי התחושה. סיבי עצב רבים צמחו במקום הפגיעה, והם העבירו את האותות העצביים אפילו מהר יותר מהסיבים הנורמליים. כאשר בדקו את האזור במיקרוסקופ, ראו כי תאי החזיר המושתלים נדדו לאזורי הנזק ויצרו סביב סיבי העצב שהתחדשו מעטפות מיאלין מבודדות. החוקרים מציינים כי תאי החזיר המושתלים התנהגו בדיוק כמו תאים שמושתלים מחולדה לחולדה.

במאמר נלווה בעיתון מציין הנוירוביולוג השוודי לארס אולסון, כי החשיבות העיקרית של המחקר היא האפשרות להעביר תאים מחזיר לחולדות בלי שיידחו מיידית, מה שמעלה את הסיכוי שהדבר יוכל להתבצע גם בבני אדם. אפשרות זו תוכל לסייע בעתיד בהשתלת איברים כמו לב, כליות, ריאות וכבד. "מה שלא התקבל על הדעת רק לפני עשור או שניים, התברר עתה כטיפול משקם של חוט שדרה פגוע הנמצא בהישג יד", כותב אולסון. יחד עם זאת, אולסון מדגיש כי עדיין ישנם מכשולים רבים בדרך ליישום השיטה. יש להתגבר על הדחייה בטווח הארוך, ולשם כך יהיה צורך בהנדוס נוסף של תאי החזיר. בנוסף, תאי החזיר נושאים בתוכם נגיפים, שיכולים לתקוף תאים אנושיים, וגם על כך יהיה צורך להתגבר.
{הופיע בעיתון הארץ, 13/9/2000}

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן